אחד הסיפורים הצבעוניים של העת האחרונה סופר דווקא בבית המשפט: היה זה העבריין יצחק אברג'יל, שבמסגרת המשפט בפרשה 512 שטח את סיפור חייו והקפיד לא לפסוח על שלל פרטים ואנקדוטות, מילדותו ועד הספרים שעיצבו את השקפת עולמו. העדות עוררה עניין רב וסוקרה בהרחבה, ועל פי דיווח שפורסם באתר זה, היא משכה לאולם בית המשפט גם תסריטאים.
ואמנם בעת האחרונה ניתן לראות לא מעט אנשי עולם תחתון בטלוויזיה, כמו העבריין האובססיבי מורדוך בסדרת המשפט של התאגיד "פמת"א", אנשי "הבנק" המחתרתי בדרום תל אביב ב"עיר מקלט" של yes או נשות העולם התחתון ב"מלכות" של HOT. גם בעידן הטלוויזיוני שלאחר "הבורר" ועשרות שנים אחרי הפילם-נואר, מתברר, אנשי עולם הפשע עשויים להפוך לגיבורי תרבות.
באקלים הזה, סדרת התחקירים של "פנים אמיתיות" על "הגנגסטרים" - דמויות בולטות בעולם התחתון הישראלי בעבר ובהווה - מתקבלת בטבעיות. לוי וצוות תחקירניו פנו לכמה וכמה עבריינים, חלקם מוכרים למדי, כדי לנסות ולהבין כיצד הופך אדם לפושע, איך נראתה תחילת דרכו, וחשוב יותר - איך נראה סופה. העבריינים שהתראיינו כאן, שבעבר הטילו את אימתם על מדינת ישראל, גרים היום ברובם בגפם, חלקם בעוני. דווקא באחרית ימיהם, הרחק מימי תהילתם, זאת הזדמנות טובה לנסות ולדבר איתם בכנות - ושם יוצאים הסיפורים הטובים.
בין הסיפורים הבלתי נתפסים שמובאים בתחקיר "הגנגסטרים" מובא אחד ממעשי הפשע הראשונים של יורם לנדסברגר, לימים שודד ידוע. על פי עדותו, לנדסברגר גנב אז כסף מאוטובוס יחד עם שני נערים נוספים תוך שהוא מתחזה לבנו של הנהג. הוא רימה את אחד משותפיו לפשע, הטמין את האוצר ואז רימה גם את השני והיכה אותו, ושמר הכל לעצמו. לבסוף נתפס דווקא בידי מנהל המוסד בו למד, אחרי ששכח לאסוף כסף לנסיעה הביתה. הוא היה אז בסך הכל ילד בן עשר. הסיפור הזה, כמו כמה נוספים שמובאים בפרק, מלווים באנימציה לצורך המחשה.
"יש בסיפור הזה אומץ, ערמומיות, חוצפה", אומר לו אמנון לוי, והוא צודק, וברור מדוע הוא נמשך אל הנושא מלכתחילה. אך אף שנמצאים כאן כל החומרים לדרמה סוחפת בכמה וכמה סיפורים מרתקים, המשדר עצמו לא מתרומם לחוויה יוצאת דופן. לוי מתמכר לסיפורים, לשאלות עוקצניות שמנסות למשוך עבריינים בלשונם, לשיחה על שמו של הכלב ומצבו של הבית, וזה נחמד וחינני ומסקרן, אבל התכנית נשארת רוב הזמן ברובד הזה, בלי להגיע לבסוף לכדי מסמך תיעודי שמצליח להגיד משהו חדש באמת. כך למשל הדיון שהחל לוי בנקודה המרתקת על הכלא כמקום שהופך עבריין לפושע, היה רחוק מאוד ממיצוי ועל חשבונו הגיעו שיחות מעניינות פחות. בכך מתגלה תוכנית בהחלט ראויה, אך גם מפוספס במידת מה.
כדאי לשים לב למסגור של התחקיר, העוסק בעיקר בפושעים עצמם אך כמעט לא בקורבנותיהם. יש דבר יפה ביד שמושיט לוי למרואייניו, ומצליח לראות בהם יותר מאשר אות הקלון הפלילי שדבק בהם. גם עבריין אימתני היה פעם ילד רעב שזקוק למשפחה תומכת. ובכל זאת, אין פשע ללא קורבן: חיים נהרסו, אנשים מתו, אחרים התמכרו לסמים, עסקים פשטו רגל. לוי כמעט ולא עסק בפן הזה כמעט בכלל בפרק הראשון, ובכך מעניק "הנחת סלב" לאנשים שגרמו נזק בל יתואר. אולי קל לדבר: איני יודע אם הייתי מעז בעצמי להתעמת עם עבריין פנים אל פנים, גם בשלהי חייו. ובכל זאת: כשעבריינים מקבלים זמן מסך כל כך משמעותי, ראוי להדגיש שגם אם הראיון מחויך - זה לא בדיוק מפגש משמח.
"פנים אמיתיות: הגנגסטרים" משודרת בימי שני ב-21:15 בערוץ 13.