התחרות הרשמית של פסטיבל ברלין ננעלה הערב (שבת) בטקס חלוקת הפרסים. חבר השופטים, בראשותה של ז'ולייט בינוש, הודיע על הזוכים והזוכות, והבולט בהם היה סרט ישראלי: "מילים נרדפות" של נדב לפיד, שזכה בפרס דב הזהב, הראשון בחשיבותו.
"מילים נרדפות" עוסק בצעיר ישראלי המהגר לפריז מתוך מיאוס במולדתו והערצה לצרפת, אך עם הזמן מגלה בעיר האורות חשיכה עוד יותר גדולה מאשר במקום שעזב. בארץ, מתוכנן הסרט לצאת בשבועות הקרובים בהפצת חברת יונייטד קינג.
הזכייה של "במילים נרדפות" אינה מפתיעה, שכן מאז הקרנת הבכורה שלו הוא גרף שבחים רבים, כולל מכמה מכלי התקשורת המשפיעים ביותר שמסקרים את פסטיבל ברלין. אלה הפליאו לקשור לראשו כתרים וסופרלטיבים והגדירו אותו כיצירת מופת מיוחדת ומטלטלת. כמו כן, בסוף השבוע הסרט זכה גם בפרס הראשון של ארגון מבקרי הקולנוע הבינלאומי.
במסיבת העיתונאים הרשמית שהתקיימה לאחר חלוקת הפרסים, שאלתי את לפיד האם כשהגיע בעצמו כסטודנט צעיר ודלפון לפריז בתחילת העשור הקודם, חלם אי פעם שז'ולייט בינוש תעניק לו יום אחד את דב הזהב. "כשהגעתי לפריז לא ידעתי מי זו ז'ולייט בינוש. לא ידעתי כלום על קולנוע. בחיים לא דמיינתי שאעשה סרטים ובטח שלא חלמתי לזכות בפרסים", אמר. "אף פעם לא הייתי עכבר קולנוע צעיר שמבלה את זמנו בסינמטק. בזמנו הייתי מסתובב בפריז ומרגיש שקוף. הייתי כלום, ולפעמים דיברתי עם עצמי מרוב שלא הכרתי אף אחד. עם זאת, בזכות העיר הזו גיליתי את הקולנוע כמשהו חשוב ומהותי, והדבר היחיד שרציתי והדבר היחיד שאני רוצה זה לעשות סרטים מלאי משמעות. אף פעם לא חשבתי על דב הזהב, אף פעם לא חלמתי להגיע למעמד הזה, רק קיוויתי שהקולנוע שלי יצליח להגיד משהו למישהו".
לפיד נשאל גם בידי אמיר קמינר מ"ידיעות אחרונות" למה אמר בנאום הזכייה שלו שהוא יודע כי הסרט יעורר סקנדל בישראל. "אני מקווה שלא יראו אותו כסרט פוליטי קיצוני", ענה. "זו הצהרה אנושית ואמנותית, וזה סרט שחוגג את הקולנוע ואת החיים. אנשים רוקדים ושרים ועושים אהבה, ומדברים על פוליטיקה ועל עצמם והכל מתערבב. אני מקווה שאנשים ירגישו בסרט אמת, כי מעל הכל, מה שעניין אותו זו האמת של הרגע בו צילמנו".
בנאום הזכייה שלו, הקדיש לפיד את הפרס לאמו, העורכת הוותיקה ערה לפיד, שהיתה שותפתו המקצועית הקבועה והחלה גם לעבוד עימו על עריכת "מילים נרדפות", אך הלכה לעולמה לפני תום העבודה והוחלפה בידי נטע בראון. במסיבת העיתונאים, הוסיף הבמאי - "בגלל מצבה של אמי, הרגעים שביליתי בחדר העריכה על הסרט הזה היו מהקשים בחיי. אבל אנחנו חוגגים כאן דב זהב, וזהב הוא צבע של שמחה, אז בוא נהיה שמחים".
לפיד הגיע לטקס עם זוגתו נעמה פרייס ועם אביו, הסופר חיים לפיד, שכתב יחד עמו את התסריט של "מילים נרדפות". כל השלושה, מן הסתם, נראו נרגשים עד מאוד.
"מילים נרדפות" דובר ברובו צרפתית, אך נוסף לבמאי, יש בו עוד אלמנטים תוצרת הארץ: בין השאר, הכוכב, טום מרסייה, גדל בישראל ולמד בסטודיו של יורם לוינשטיין; ובקרדיטים אפשר למצוא גם את המפיקות אסנת הנדלסמן קרן וטליה קליינהנדלר, שעמדו מאחורי הפרויקט, ואת קרן רבינוביץ' שתמכה בו. כמו כן, הלוגו של משרד התרבות מופיע מיד בפתיחתו. בצוות השחקנים שלו אפשר למצוא עוד כמה ישראלים בתפקידי משנה, ובהם אוריה חייק, גל אמיתי, גאיה פון שוורצה ואחרים.
זו הפעם הראשונה מזה יותר מעשור בה סרט ישראלי זוכה בפרס בתחרות הרשמית בפסטיבל ברלין. הזוכה הקודם היה יוסף סידר, שקטף את הפסלון לבמאי הטוב ביותר הודות ל"בופור" ב-2007. בכלל, זכיות ישראליות באחד משלושת הפסטיבלים הגדולים באירופה אינן דבר שקורה כל יום. היחידים שעשו זאת בעשור האחרון היו סידר, שנוסף לפרס הברלינאי זכה גם בפרס התסריט בקאן על "הערת שוליים", שמוליק מעוז, שזכה באריה הזהב בוונציה על "לבנון" ובאריה הכסף באותו פסטיבל על "פוקסטרוט", והדס ירון שזכתה בפסטיבל האיטלקי בפרס השחקנית הראשית על "למלא את החלל".
לפיד נולד בתל אביב ב-1975. לאחר שירותו הצבאי, כתב במדור הספורט של העיר. עורכו היה ארי פולמן, מי שביים את "ואלס עם באשיר" ובעצמו כיכב בפסטיבלים אירופאים. הוא פירסם ספר בשם "תמשיך לרקוד" ולמד קולנוע בסם שפיגל. את סרטו העלילתי הארוך הראשון, "השוטר", ביים ב-2011, והוא זכה בפרסים בפסטיבלים בינלאומיים, בראשם זה של לוקרנו. סרטו הארוך השני, "הגננת" הוקרן ב-2014 בפסטיבל קאן, ונהנה מתהודה בינלאומית גדולה. בין השאר, שימש בסיס לעיבוד מחודש דובר אנגלית שיצא בשנה האחרונה.
ב-2016 ביים לפיד סרט באורך של 40 דקות בשם "מיומנו של צלם חתונות" שהוקרן גם כן בפסטיבל קאן, ועתה הגיע "מילים נרדפות" והביא אותו לשיא מקצועי חדש.
פסטיבל ברלין, שהתקיים בעשרת הימים האחרונים בעיר הבירה הגרמנית, מכר כמדי שנה מאות אלפי כרטיסים. נוסף ל"מילים נרדפות", שהשתתף במסגרת התחרות הרשמית, הוקרנו במסגרות הנוספות שלו ארבעה סרטים אחרים של קולנוענים כחולים-לבנים. שניהם מהם דוברי עברית - "עיניים שלי" של ירון שני ו"היום שאחרי לכתי" של נמרוד אלדר, ושניים דוברי אנגלית - "המורה לאנגלית" של יובל אדלר ו"Skin" של גיא נתיב, מי שבשבוע הבא יתמודד על האוסקר עם סרט קצר בשם זהה ונחשב לפייבוריט לזכייה, במה שיכול להשלים חודש חלומי ליוצרים ישראלים.
מלבד דב הזהב, חולקו כמובן גם פרסים נוספים. בפרס דב הכסף, השני בחשיבותו, זכה פרנסואה אוזון על סרטו "By The Grace of God", העוסק בטיוח של פרשת התעללות מינית בכנסייה. פרס הבימוי הוענק לאנג'לה שנלק הגרמנייה על "הייתי בבית, אבל". פרסי המשחק הלכו ליונג מיי ולוונג ג'ינג-צ'ון המככבים בסרט הסיני "היה שלום, בני". פרס התסריט הוענק לאיטלקי רוברטו סביאנו, יוצר "גומורה" המככב ברשימת החיסול של המאפיה, על הסרט "Piranhas".
