כשהסתיים הפרק האחרון של הסדרה "פמת"א" (כאן 11), רטנתי, שוב, מול הטלוויזיה, על כמה זאת סדרה מעצבנת, שמרנית ולא מהודקת. איך כל התעלומה והקשיים המשפטיים שנמתחו על פני פרקים ארוכים נפתרו לפתע תוך פרק אחד? מדוע לא פעל הבנקאי ברגמן נגד פרקליטו קמינסקי מיד כשהבין שהוא פועל נגדו? מה היו המניעים של השופט קאהן לאורך כל הדרך, עד שבחר לשים קץ לחייו? מה קרה לעזאזל בין צמד המתמחים, ומה הייתה המשמעות של זה? מה היה הערך בייצוג הנלעג של המשפחה של הגיבורה מרסל בן דוד? לאן שלא נפנה, נגלה עלילה שלא נאפתה עד הסוף.
אלא שאחרי 13 פרקים של רטינה, על המבקר לשאול את עצמו מדוע המשיך לקטר במשך עונה שלמה מול הטלוויזיה, ולא חתך כשהבין זאת בפעם הראשונה. יש להודות בכנות: מעצבנת ככל שהייתה, משהו ב"פמת"א" עבד. הקצב מצוין. הכריזמה של חן אמסלם חורכת את המסך, הכעס שלה אמין ואי אפשר שלא לרצות בהצלחתה ובנפילת המושחתים. בכלל, גם אם הדמויות פגומות, היכולת של השחקנים המשובחים משכנעת לשוב אל הסדרה - אפילו שחקני המשנה. אופיר קריאף (ברגמן), שרה פון שוורצה (פרקליטת המחוז), יניב סוויסה (נתי ראש הצח"מ) ואחרים ראויים לשבחים על משחקם. זוהר שטראוס, כפי הנראה, עושה כאן חזרה גנרלית ליום שבו יבקשו ממנו - ועוד יבקשו ממנו - לגלם את יגאל עמיר. כך, גם אם "פמת"א" הייתה "צפיית שנאה" או גילטי פלז'ר, היה בה בוודאי גם משהו מהנה.
לא פחות מכך, אם מנסים לברר מה עבד בסדרה, נדמה ש"פמת"א" נגעה בסנטימנט כללי רווח - התחושה הציבורית הלא בריאה, שיש לקוות שגם אינה נכונה, שכל המערכת מושחתת - הממשלה, הפרקליטות, בתי המשפט, המשטרה, המערכת הבנקאית והתקשורת. שחיתות הרי אינה פעולה יחידה, מנותקת, של שוחד או אי-סדרים כאלה ואחרים, בין שני אנשים. "פמת"א" ממחישה היטב כיצד מערכת מושחתת זקוקה למשתפי פעולה, בפועל או בשתיקה, וכיצד אלה משחיתים בדרכם אגפים נוספים. על אף שעלינו להאמין שאין זאת כך במציאות, השנים האחרונות - פרשת רות דוד, למשל - העצימו את חוסר האמון במערכות האלה. נדמה שלא היה יכול להיות תזמון טוב יותר לפרק הסיום מאשר ימים אלה ממש, שבהם נושא השחיתות נוכח כל כך בסדר היום.
לפחות ביחס לנושא השחיתות, פרק הסיום של "פמת"א" הציע מוסר השכל: כולם משלמים בסוף מחיר על מעשיהם בדרכים כאלה ואחרות, מי במים ומי באש - השופט קאהן שם קץ לחייו, פרקליטת המחוז מושעית, חברי הכנופיה המועלת ברגמן ובסקולה הולכים לכלא, והפרקליט הבכיר והמטרידן אלישע בר-און נחשף בתחקיר עיתונאי. זה תיקן במשהו חלקי עלילה שבהם היה נדמה שכוחה של המערכת להגן על עצמה גדול מכל כוח אחר, והמחיש שאנשים אמיצים מסוגלים להיאבק בכוחות האלה. אולי הפשע לא משתלם, ואולי בכל זאת המסר הוא חיובי.
"פמת"א", על כל בעיותיה, היא הישג נאה לשידור הציבורי: סדרת דרמה מדוברת עם קהל נאמן. אם תהיה לה עונה שנייה יש לקוות שהיא תתבגר, שהדמויות שלה יתבגרו ושהעלילה שלה תתחדד. כנראה שנמשיך לצפות בה, וכמעט בטוח שהיא תמשיך לעצבן.