לפני עשר שנים, כשעוד היה סטודנט לקולנוע, קרא הבמאי הבלגי לוקאס דונאט כתבה שבדיעבד תשנה את חייו. המאמר סיפר על נורה מונסקור, תלמידת תיכון שחלמה להיות בלרינה, אבל נולדה בגוף של בן - ולמרות כל הקשיים הפיזיים, הנפשיים והחברתיים מהם סבלה, סירבה להרים ידיים בדרך להגשמת חלומה. הקולנוען, שהיה מבוגר ממנה בשלוש שנים בסך הכל ובעצמו במסע בעקבות זהותו, גמר אומר בלבו שהוא חייב לסיפור את הסיפור שלה. הוא פנה אליה, ולאחר דיאלוג ממושך, קיבל את הסכמתה ליצור סרט בהשראתה.
התוצאה היא סרט עלילתי בשם "נערה", שהפך את דואנט בגיל 27 בלבד לאחד היוצרים הצעירים המבטיחים והמדוברים בעולם הקולנוע. הדרמה הזו, המבוססת באופן חופשי על סיפורה של מונסקור, הוקרנה לראשונה בשנה שעברה במסגרת פסטיבל קאן, והפכה מיד לסנסציה. בין השאר, היא קטפה באירוע את פרס מצלמת הזהב לסרט ביכורים, קיבלה ביקורות מהללות, הוקרנה ברחבי העולם ועוררה תהודה עצומה - אך גם מחלוקת, כי הרי אי אפשר אחרת בימינו.
וכך, הקהילה הטרנסית מחתה נגד שני אלמנטים בסרט: גם נגד הדרך בה הוא מעצב את דמותה של הגיבורה, שהוגדרה בידיה כפוגענית, מקוממת ומסוכנת; וגם העובדה שלתפקיד הראשי לוהק ויקטור פולסטר, רקדן ושחקן שאמנם מפגין תצוגה מהממת, אבל טרנסגנ'דרית בעצמו הוא לא. לכל זה נוסף מיני-סקנדל נוסף: נטפליקס רכשה את זכויות ההפצה של "נערה" בארצות הברית, ולפי הדיווחים הראשוניים, עמדה לחתוך ממנו כמה סצינות, שהן אכן מן הרגעים הקולנועיים היותר נועזים שראינו לאחרונה. בסופו של דבר, המהלך לא יצא לפועל, אבל כל הרעש סביב "נערה" לא הועיל לסרט בקרב על האוסקר, ומקומו נדחק מחמישיית המועמדים הסופיים בקטגוריית השפה הזרה.
כל זה לא גורע מהיות "נערה" יצירה קולנועית חזקה להפליא, ובמציאות בה רוב הסרטים שמגיעים לאולמות שלנו הם קלילים וקלים לעיכול, משמח כי הדרמה המיוחדת הזו תעלה כאן היום להפצה מסחרית רחבה - אמנם באיחור מה, וכשבעה חודשים לאחר הבכורה הישראלית שלה במסגרת פסטיבל ירושלים, אבל מוטב מאוחר מאשר לעולם לא.
"הסרט הזה מלווה אותי רוב חיי הבוגרים, וגדלתי איתו לא רק מקצועית - אלא אישית", מספר דונט בהתרגשות בריאיון לוואלה! תרבות לרגל צאת "נערה" בישראל. "העבודה עליו איפשרה לנורה ולי להשלים עם עצמנו, והיא היתה סוג של תהליך ריפוי מבחינתנו".
הסרט קיבל המון שבחים ופרסים, אבל אי אפשר לדבר עליו בלי להתייחס לכל המחלוקות סביבו.
"אני חושב שאמנות קיימת לעורר דיון, ואני שמח שהסרט עשה כך. עם זאת, אני גם חושב שאנחנו צריכים להבדיל בין אמנות ואקטיביזם ולא לבלבל ביניהם. אלה דברים שיכולים, אבל לא חייבים, לבוא יחד. דבר נוסף: היום אנחנו שומעים הרבה קולות שלא שמענו בעבר, וטוב שכך, אבל זה לא אומר שצריך להדיר לחלוטין את הקולות שהיו קודם. אני חושב שאנחנו חייבים להרשות לכל אחד להתבטא בכל נושא, גם אם הוא לא בהכרח קשור לזהות שלו עצמו - אתה יכול לדבר על הומואים ואני על סטרייטים. אם לא נרשה זאת, ניכנס לעידן של סתימת פיות וצנזורה, וזו בעיה".
"באחת ההקרנות של 'נערה', פנה אליי סטרייט לבן שישב בקהל ושאל אותי אם מותר לו לדבר על הסרט. אמרתי לו 'ודאי, כל עוד תעשה את זה באמפטיה ובכבוד'. האם כל הסערות סביב הסרט התישו אותי? זה דיון חשוב ביותר, ואני מלא תשוקה לגביו. אני סבלן כי סבלנות היא הכלי היחיד שעוד נותר ברשותנו. התקשורת היום מאוד רדיקלית. אנשים צועקים יותר מאשר מדברים. אנחנו חייבים לנהל דיאלוג, ודיאלוג חייב להיות קשוב וסבלני".
אם יורשה לי, למה ליהקת לתפקיד הנערה דווקא את ויקטור פולסטר?
"בחנו לתפקיד נערים, נערות וטרנסיות. בשלב מסוים אמרתי לעצמי כי להפקיד תפקיד של מישהי שעוד לא השלימה את התהליך שלה, בידיים של מישהי שבעצמה נמצאת בשלב הרגיש הזה, עלול לפגוע בה, וגם רופאים הזהירו אותי מכך. הבנתי שאני צריך לקחת מישהו או מישהי שיהיה לו מרחק מסוים מן הדמות, מה עוד שזה תפקיד תובעני ביותר, שגם דורש כישורי ריקודים גבוהים במיוחד.
"בחנו חמש מאות מועמדים ומועמדות, מתוכם שש טרנסיות, ולקראת הצילומים כבר פחדנו שלא נמצא את מה שחיפשנו. בסופו של דבר, רק כשהתחלנו ללהק את דמויות המשנה של הרקדנים והרקדניות, גילינו את ויקטור. היה בו משהו שהתעלה מעל מגדר. זה היה כאילו שמלאך נכנס לחדר. עם השיער הבלונדיני הארוך שלו, הוא לא נראה כמו בחור או כמו בחורה, ואז הוא התחיל לרקוד ועשה זאת כל כך יפה, שכמעט התחלתי לבכות. סוף כל סוף, ראיתי בעיני רוחי מישהו שיכול לגלם את בת דמותה של נורה".
מישהו מהמבקרים בכלל טרח לשאול את נורה מה היא חושבת?
"לא היה לה חשוב שטרנסית תגלם אותה, אלא שזה יהיה מישהי או מישהו עם יכולת לרקוד מדהים כמוה. זו היתה הדרישה המרכזית מבחינתה והיא התאהבה בוויקטור מידיית ואמרה שהוא מושלם לתפקיד".
למרות הכל, אני מניח שקיבלת גם הרבה תגובות מרגשות.
"כמובן. הרבה צעירים וצעירות באו ואמרו לי שהגיבורה היא מודל מעורר הזדהות מבחינתם, ושבחיים לא ראו דמות כזו על המסך. ריגש אותי גם לראות הורים שבאים להקרנות עם הילדים הטרנסים שלהם. אחת מהן היתה נורה בעצמה, שצפתה בסרט עם ההורים שלה והתגובה שלהם היתה מחמיאה מאוד. אולי מרגשת מכל היתה התגובה של אישה בת 85, שבאה ואמרה לי שהיא מדור אחר אבל בכל זאת מתחברת לסיפור, כי היא זוכרת מה התחושה שאת אישה צעירה ולא אוהבים אותך מאיזושהי סיבה".
מה היה האתגר הכי גדול מבחינתך בזמן העבודה על הסרט?
"כתבתי לא פחות משלושים גרסאות של התסריט, והייתי צריך הרבה סבלנות כדי לא להיחפז לסיים אותו לפני שהוא יהיה מוכן ושלם כמו שצריך. כבמאי, ברור שהדבר שאני הכי אוהב זה לצאת לצילומים, אבל הייתי חייב להתאפק וללטש את התסריט עד שיהיה טוב מספיק, עם סיומת ראויה. נוסף לכך, מדובר בסרט הארוך הראשון שלי כבמאי, אז ברור שהרגשתי חוסר ביטחון, מה עוד שהוא עוסק בנושאים שקרובים לי, וכמובן גם לכל אחד מאיתנו - הרצון שלנו להשתלב בקבוצה והיחסים שלנו עם הגוף שלנו".
לא נדבר על הסיומת של הסרט, כדי לא לעשות ספוילרים, אבל באמצע שלו יש סצינה שהיא גם כן קשה עד מאוד לצפייה, בה הגיבורה חווה השפלה בידי חברותיה לכיתה במהלך מסיבת יום הולדת. עד כמה היה מאתגר לצלם את הרגע הזה?
"מאתגר מאוד. זו אולי היתה הסצינה הכי קשה בצילומים, בטח מבחינתו של ויקטור. לפני שהגענו אליה, צילמנו סצינה אחרת שמתרחשת בבריכת שחייה, כדי שיום העבודה יתחיל בכיף יחסי ונגיע לאתגר הגדול נינוחים יחסית. לקראת הסצינה עצמה, לא עשינו חזרות. פשוט התחלתי לצלם אותה, ונתתי לכולם ולכולן לזרום עם זה, כאילו שאני מצלם פיסה מהחיים. בסופו של דבר צילמנו ארבעה טייקים שונים, שכל אחד מהם מאוד שונה מן האחר".
ואיך בחרתם ביניהם?
"לפי האינטואיציה".
למה החלטת לקרוא לסרט "נערה"?
"זה בהשראת משפט שנורה אמרה לי - 'אני לא רוצה להיות דוגמה, אני רק רוצה להיות נערה'. זה סיכם בעיני את המהות של הדמות - מישהי שלא רוצה לבלוט, אלא פשוט להשתלב. בהתחלה חשבתי שהשם 'נערה' פשטני מדי, אבל אז הבנתי שהוא בדיוק מה שאני צריך".
לא מובן מאליו לפגוש במאי כל כך צעיר. הגיל שלך עזר לך בעבודה עם השחקנים והשחקניות שרובם גם בגיל הזה?
"כן, אני חושב שהתפתחה בינינו חברות אמיתית, ואם הייתי מבוגר יותר, אולי זה לא היה קורה. ויקטור ואני נהיינו קרובים במיוחד, ובשלב מסוים התחלנו להבין אחד את השני גם בלי להשתמש במילים. גם כמעט שנה אחרי שהסרט הוקרן לראשונה, אנחנו עדיין בקשר חם ומתראים הרבה".
אז זהו, עוד מעט תמלא שנה לבכורה העולמית של הסרט והוא מתקרב לסיום הסיבוב הבינלאומי שלו. אתה מוכן נפשית להיפרד ממנו?
"אצטט את הבמאי דארן ארונופסקי, שאמר פעם - 'אתה לא מסיים סרט, אתה נוטש אותו'. ככה אני מרגיש. מורכב לי ומוזר לי לצאת להרפתקה חדשה, אבל זה גם משהו שחובה עליי לעשות, אז אני גם קצת נאנח לרווחה. בקיצור, אהיה בסדר".
