מי מסתתר מאחורי המסכה: מצעד הקאברים הישראלים הגדולים ב'

ישראל היא מדינה שאוהבת קאברים. בתכניות ריאליטי, באוספים ייעודיים ובערבי מחווה, ועוד לא דיברנו על תופעות כמו שירה בציבור וקריוקי, האהודות כאן לאין שיעור. אך מה מבחין בין אינספור ביצועים מחודשים? מה הופך גרסת כיסוי לטובה, גדולה או מיוחדת? לא כל החידושים המאושרים דומים זה לזה. יש חידושים שמעניקים משמעות חדשה ומפתיעה, חתרנית לפעמים, לביצוע המקורי; יש קאברים שהאירוע שלכבודו חודשו מעניק להם הקשר חדש; יש אמנים שחידשו שירים שנתנו לאחרים והשכיחו לפתע את הביצוע המקורי; ויש ביצועים שהם פשוט חד פעמיים.

לכבוד נשף המסכות של חג פורים, כינסנו עבורכם את 75 החידושים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, לדעתנו לפחות. לפני שנתחיל, נדגיש כמה חוקים שנדרשו להכנת הרשימה, שאולי יסבירו מדוע שירים כאלו ואחרים לא השתחלו פנימה:
1. נבחרו רק חידושים לשירים בעברית, ולכן שירים כמו "אהבה בת עשרים", שמקורו צרפתי, אינם נמצאים כאן.
2. נבחרו רק חידושים לשירים מודרניים, כלומר ללא פיוטים או שירים מסורתיים.
3. נפסלו ביצועים מחודשים של אותו אמן לשיר ישן שלו, כמו "יותר מזה אנחנו לא צריכים" של שלמה ארצי או "יומולדת" של ברי סחרוף עם אינפקטד משרום וכו'. כן בפנים: אנשים שחידשו, כאמור, שירים שהעניקו בעבר לאחרים.

קראו את דירוג הקאברים הישראלים, מקומות 75-51
עקבו אחרינו גם באינסטגרם

בראשית דרכה של זקני צפת צרח מאור כהן את השיר הזה כמו שאיש לא צרח אותו מעולם. המקבילה הישראלית ל"My Way" בביצוע סיד וישס.

עם אינטרו לפנתיאון, אברהם טל הציל ממצולות השכחה את השיר הכל-כך יפה של יונה וולך. משיר מאוד אישי, כמעט עצוב, "אדם צובר זכרונות" הפך להמנון, ולשיר שמייצג את המהות של כל פרויקט "עבודה עברית".

הממתק הפופי המשמח הזה שימש כשיר הנושא של הסדרה "מ.ק. 22", כפרודיה על שיר של להקה צבאית בסדרה פרודית על הצבא. העיבוד החופר הבטיח שכל ארצנו הקטנה תשיר את כל המנגינה.

שיר המחאה של יהושע סובול הוא אולי הקטע המוכר ביותר של שלמה בר והברירה הטבעית, אך ייתכן שהביצוע של ריטה, מאלבומה המצליח "אהבה גדולה", ידוע אפילו יותר ממנו. על ההפקה המוזיקלית חתום כאן לואי להב.

הביצוע הגדול ביותר של כוכב נולד 2 לא היה בשלב הגמר ולא בוצע על ידי אחד מהפיינליסטים. זה היה דווקא הקאבר האנרגטי של לירון לב לשיר האהוב של שלמה ארצי.

ארצי, אדם שכתב שיר או שניים בחייו על גבריות שברירית, התחבר כנראה באופן טבעי לשיר המהפנט הזה. בינינו מסתובבים בוודאי לא מעטים שמשוכנעים שזה בכלל שיר שלו.

איינשטיין הקליט את השיר של מאיר אריאל ושלום חנוך באלבומו "מזל גדי" מ-1968 בעיבוד של אלכס וייס האגדי ובליווי תזמורת. יותר מ-30 שנים ארוכות אחר כך העניקה לו רביץ, שהייתה שותפה מוזיקלית ותיקה של גדול זמרי ישראל, גרסת רוק מפתיעה לבלדה הנוגה.

עוד ביצוע רוקי לשיר רגוע יחסית, מתוך פסקול הסרט הישראלי "שורו" (1990) - וערן צור שהיה אז בתחילת דרכו כסולן גם מופיע בסרט עם השיר, שיצא שלוש שנים קודם לכן. צור האניגמטי והעוד לא כל כך מוכר באותו זמן, דחס לשיר של מאיר אריאל את התמצית המוזיקלית שלו, לכדי ביצוע גדול.

שיר הילדים של הינוקא נועם קניאל הפך לשיר אהבה פשוט ומתוק אצל קפלן. החידוש הוקלט עבור גלי צה"ל, וצולם לו קליפ גנרי להפליא גם ברצועת הקליפים של "זהו זה".

אולי האודישן הכי טוב ושלם בתולדות הריאליטי המוזיקלי הישראלי, לשיר שמיד הפך לאהוב ומזוהה יותר מהמקור. יותר חשוב: הוא הזניק את הקריירה של אחת הזמרות הכי מעניינות במיינסטרים הישראלי היום, וסימן את הסגנון שלה.

הגברת הראשונה של הסול הישראלי הפיחה חיים עם הביצוע הפנטסטי הזה (הפקה של סאבו וקותי) בשיר, שמוכר היום בעיקר בביצוע של זוהר ארגוב אך עבר עוד הרבה גלגולים בעצמו לפני כן.

קלאסיקה מיידית. רגע לפני שהגיע לקיסריה, המלך של מוזיקת הדיכאון בחר לחדש את ההמנון של האיש המזוהה ביותר עם המקום. "גבר הולך לאיבוד" החידתי של ארצי רק חיכה לביצוע סוער כזה.

כנראה הביצוע המיוחד ביותר מערבי המחווה למאיר אריאל: התפילה החילונית התאימה כמו כפפה ליד ללהקה שעסקה שוב ושוב באמונה ובאהבה. זאת גם ההקלטה האחרונה של אלג'יר שראתה אור.

רונה קינן אחראית ללא מעט גרסאות כיסוי נוגות ויפהפיות, אבל הקינה הזו עולה על כולן, אולי בגלל, ההקשר, המקום והזמן: ההלוויה העיתונאי של מוטי קירשנבאום, במאי הסרט באותו השם שהפגיש את אביה, הסופר עמוס קינן, והיוצרת נעמי שמר.

זהו כנראה השיר האחרון שכתבה בחייה המשוררת תרצה אתר, ויועד להצגה "ארבע נשים" - שם ביצע אותו ששי קשת. בשל הסמיכות למותה הוא קיבל משמעות מצמררת במיוחד. אף שאת השיר ביצע גבר במקור, נדמה שאך הגיוני שאת מלוא כוחו הוא קיבל כשזכה לביצוע של זמרת - נורית גלרון, ששרה אותו בליווי תזמורת.

כולנו זוכרים ש"שיר הרעות" הוא ממלחמת העצמאות, אבל הביצוע המוכר ביותר היום הוא דווקא זה של המחזור האגדי של להקת הנח"ל בתכניתה "הפלנחניק" מ-1972, יותר מ-20 שנה לאחר מכן, שחגגה את שירי הצ'יזבטרון. הרבה מזה קשור כנראה במנדולינה האייקונית שפותחת את השיר.

קשה היה לבחור שיר אחד מתוך "בחזרה לשבלול" - האלבום המושלם של רוקפור שחזר לשירים האהובים מטרילוגיית הרוק של איינשטיין משנות ה-70, ולו ניתן היה, יכולנו פשוט לשים כאן את האלבום כולו. רוקפור שחזרה במדויק את הקסם של ההקלטות המקוריות, ובמקומות מסויימים הצליחה אפילו להוסיף קצת יופי משלה.

החיפוש הרוחני של בנאי הלם את השיר המיוחד של רוטבליט וקראוס, ששימש כשיר הנושא של הסדרה "מעורב ירושלמי". כשמקשיבים לביצוע זה, יותר משנתיים אחרי לכתו של מאיר בנאי, חסרונו המוזיקלי מורגש היטב.

ואם כבר מאיר בנאי, הנה חידוש מפתיע לאחד השירים האהובים ביותר שלו, שכיכב באלבום האנפלאגד של להקת הרוק המצליחה. אם תהיתם כמה הביצוע הזה אהוב ומצליח, הוא הגיע לא פחות מאשר אל המקום השני (!) במצעד השנתי של תש"ע.

ליטני הוא אחד מגדולי המבצעים הישראלים, וכל שיר שהזדמן אל הטרובדור הפך מיידית לקלאסיקה אפית. אפילו כשמדובר באחד השירים המכוסים ביותר ואהובים ביותר, שבוצע במקור כשיר הנושא של הסרט "שתי דפיקות לב" ב-1972, הבלוז של ליטני הופך אותו ללגמרי שלו.

גרסת הרגאיי המפתיעה של טסה כל כך שונה מהגרסה הקצבית המקורית של ריטה, שכמעט קשה להאמין שמדובר באותו השיר. טסה שינה את הקצב, את המין של הדובר, וגם את הגורל של השיר - שמקורו די נשכח.

חידוש אהוב במיוחד מהמחוזות ההיפים של ראשית העשור הקודם, שקלע היטב לרוחו וסגנונו של המבצע המקורי, והיה ללהיט ענק כבר בפני עצמו.

בכמעט כל משאל מבקרים נבחר "לאן נעלם דניאל וקס" כאחד הסרטים הישראלים הגדולים בכל הזמנים, ומי שצפה בו יודע שהוא הותיר לנו גם את אחד השירים הישראלים היפים ביותר. זילבר הלחין את השיר, אבל ביצע אותו רק כמה שנים מאוחר יותר, בסגנון השירה המזוהה איתו, ועם תוספת של כמה מילים בודדות: "כל העולם דממה, כל העולם שממה".

אחד החידושים המבריקים בתולדות "עבודה עברית" הפגיש את סרנגה וקולו העמוק עם השיר המיוחד של חווה אלברשטיין, בסיוע המעבד יוני בלוך שהלחים פסנתר עם מנדולינה בהפקה המקורית הזאת.

עוד ממחלקת "מי בכלל ידע שזה קאבר": יותר מעשור לפני הביצוע החד-פעמי של ארגוב, היו אלה אלברט פיאמנטה והברנשים שלו שביצעו לראשונה את השיר. ארגוב, כמו המבצע הענק שהיה, הפך את השיר הנשכח הזה לשלו במלוא מובן המילה, כאחד משיריו הגדולים והמצליחים ביותר.