מילה שלו: כך השפיע נתניהו על אוצר המילים הישראלי

לא פעם, יש פער בין מה שנאמר באמת ובין אימרת השפר שנולדה בעקבות זאת. טל ברודי, למשל, בכלל אמר "אנחנו במפה", אבל המשפט שנשתל בזיכרון הציבורי הוא קצת אחר, וקליט ומנוסח טוב יותר - "אנחנו על המפה".

דבר דומה קרה גם עם נתניהו. יש לכך כמה דוגמאות, והראשונה שבהן היא אחת ההמחשות הכי עכשוויות ומובהקות ליכולת שלו להכניס ביטויים לשיח הציבורי. מדובר, כמובן, במה שהתחיל כ"שלטון הימין בסכנה, המצביעים הערבים נעים בכמויות אדירות לקלפי, עמותות השמאל מביאות אותם באוטובוסים" והתקבע בצורה מעט שונה.

אמנם השורש נ.ה.ר מעולם לא נאמר במקור, ואף אחד גם לא דיבר על המונים, אבל מה זה משנה - צירוף המילים "נוהרים בהמוניהם" נהיה אחד השכיחים, שלא לומר אחד הנדושים והמעיקים, בלקסיקון הישראלי.

כך, לדוגמה, כשלהקות פרפרים הגיעו לביקור בשבוע האחרון, היה מובן מאליו שהכותרות יהיו "הפרפרים נוהרים בהמוניהם", ויש לכך עוד מאות דוגמאות - חלקן באירוניה, למשל הקמפיין הטרי של חד"ש/תע"ל בראשות עודה וטיבי, שנהנה לשחק בהפוך על הפוך עם ביבי.

דוגמה לצד אחר בפרסונה הרטורית של נתניהו, עם משפט שנשמע כמו תורת זן יותר מאשר אמירה פוליטית, ויש בו תחכום לשוני חדשני ומתעתע שתופס את הקורא או את השומע - שהרי אנחנו רגילים לכתוב, לומר ולקרוא משפטים בהם העבר בא לפני העתיד, ואילו כאן ביבי עושה את ההיפך.

עם זאת, מעניין לציין שגם בניסוח מתוחכם ומיופייף יחסית, שומר נתניהו בקשיחות על המאפיינים הסגנוניים שלו. בניגוד למנהיגים רבים אחרים לאורך ההיסטוריה, הוא כמעט אף לא משתמש בדימויים ובמטאפורות. כמו כן, שלא כמו הרבה רטוריקנים דגולים, לא תמצאו אצלו אמירות מעוררות השראה נוסח "יש לי חלום" או "Yes, We Can" ואפילו לא "בוא נעשה את ישראל גדולה שוב".

נתניהו, לעומת זאת, לא כל כך נוטה לומר מה כן יהיה, אלא להצהיר מה לא ולהסביר למה. "לא יהיה כלום כי לא היה כלום" הוא ההמחשה המושלמת לכך. "ייתנו - יקבלו, לא ייתנו - לא יקבלו" הוא דוגמה קצת פחות מתוחכמת ואולי גם לא מקורית, שכן נדמה כי היא מבוססת על המשפט הידוע "ירצו - יאכלו, לא ירצו - לא יאכלו".

הפעם אפילו לא מדובר במשפט שלם, אלא בצירוף מילים בתוך משפט אחר - "מדברים על יוקר המחיה, אך אני לא שוכח גם את עניין החיים עצמם" הצהיר נתניהו ב-2015 בכוונה להסביר למה מבחינתו עומד האיום האיראני בראש סדר העדיפויות.

מכל זה, מה שנשאר היה "החיים עצמם", ועם הזמן הוא גם יצא לחלוטין מחוץ לקונטקסט, והפך למשל למחמאה גנרית - "אתה החיים עצמם" וכיוצא בכך. סביר להניח שנתניהו לא התכוון לשמש השראה לכותבי ברכות בפייסבוק, אבל גם לראש הממשלה אין תמיד שליטה על כל מה שקורה.

בנאומו של נתניהו לרגל פתיחת מושב החורף של הכנסת ה-20 לפני כשנה וחצי, הסתתרו שתי פנינים. קודם כל, "תעשיית הדכדוך", המונח שבו השתמש כדי להגדיר את חברי האופוזיציה שתוקפים אותו במקום להחניף לכל הישגיו לכאורה. המושג הזה היה יכול לשמש השראה נהדרת לשם של להקת פוסט-פאנק, לאלבום שירי דיכאון או לספר ביכורים, אבל לא תפס.

לעומת זאת, באותו נאום הדביק ביבי לנודניקים שמעזים להעיר על מחדליו את התואר "חמוצים" - וזה דווקא כן השתרש. אפילו יועז הנדל, מי שהפך לאחד מיריביו הפוליטיים המרים ביותר, השתמש בו בטורו כדי לתאר את תעשיית הדוקו הישראלית, שמצמיחה סרטים ביקורתיים כמו "טהורה לעד" וזוכה איתם באמי, במקום להסתפק ביצירת סרטוני תעמולה בזכות המפעל הציוני.

לא בטוח אם נתניהו היה הראשון שהשתמש במושג הזה. לא ברור גם אם הוא המציא אותו, או אחד מן האנשים המוכשרים האחרים שכתבו את תעמולת הבחירות האפקטיבית שלו במהלך קמפיין בחירות 1996. דבר אחד ודאי: מאז שנתניהו הופיע מול המצלמה, מאחוריו הדגל, ואמר בפאתוס "יש לנו ארץ נהדרת, יש לנו אנשים נפלאים", רק כדי להלעיז מיד לאחר מכן על מדיניות הביטחון של פרס, הביטוי הזה הפך נפוץ ושכיח ושימש כמובן גם השראה לתוכנית הסאטירה הטלוויזיונית האהודה והמשפיעה בעידן ביבי.

ב-2013, הצהיר ח"כ ג'מאל זחאלקה "היינו כאן לפניכם ונהיה כאן אחריכם", בהתייחסו כמובן לוויכוח הטריטוריאלי בין פלסטינים ויהודים. הוא עשה זאת בצורה פשוטה ונטולת התחכמויות, אך נתניהו, כדרכו, ענה לו באופן מתחכם - "החלק הראשון לא נכון, והחלק השני לא יהיה", ניסוח כל כך מוזר, מסורבל ולא מקובל, עד שלזמן מסוים הוא תפס ונהיה מצוטט גם כן, אם כי בסופו של דבר התגלה כמורכב מדי בשביל הלקסיקון היומיומי ולא השתרש באמת.

והנה כבר ציטוט הרבה יותר פשוט, שלא לומר מתלהם. עם זאת, הוא נהיה מפורסם כל כך לא רק בגלל המסר הברור, אלא גם בשל הצורה בה נתניהו הביע אותו - ההטעמה של המילים והחזרה התכופה עליהן, כאילו היה דמות מחופשת לאריה שמפעילה ילדים במהלך הצגת חנוכה.

כל זה קרה בשלב מוקדם יחסית בקריירה הפוליטית של נתניהו, ודווקא לפני הפסד מוחץ - במהלך קמפיין בחירות 99', בו הובס בידי ברק. בייאושו, השתמש ראש הממשלה הדועך בססמה "הם מפחדים" כדי להציג את התקשורת הישראלית והאליטה המקומית בכלל כחלשים ונחותים, פרקטיקה שאותה ישכלל עם השנים. זה לא עבד בזמן אמת, אבל צירוף המילים שטבע שימש השראה לאלפי כותרות, חלקן חזרו לנתניהו כבומרנג והציגו דווקא אותו כמי שמפחד. ועל זה נאמר: אם מרוח לך פחד על הראש, אל תצא לשמש.

סלע קיומנו נשמע כמו מושג שהיה כאן מאז ומעולם. למעשה, כפי שרוביק רוזנטל ציין, נתניהו הוא מי שהמציא אותו. זה קרה ב-1996 ובהתייחס למנהרת הכותל, אבל מאז נהיה מונח שגור, כמעט מובן מאליו, שמשתמשים בו בשלל הקשרים שונים: אם זה בכותרות על הטניסאי דודי סלע, על התנ"ך או על ביבי עצמו.

"יהודים" היא מן הסתם מילה שחוזרת על עצמה ברטוריקה של ביבי. דוגמה מפורסמת אחת לכך היא המשפט שלחש לרב לכדורי - "אנשי השמאל שכחו מה זה להיות יהודים". דוגמה מצוטטת עוד יותר היא הססמה שנבחרה לו במערכה האחרונה של בחירות 1996 - "נתניהו טוב ליהודים".

זה קרה, לפי הפרסומים, כיוון שסקרי העומק זיהו כי בניגוד לתחושה המקובלת, יש לו סיכוי לנצח, אבל הוא תלוי בהפעלה מסיבית של בסיס התמיכה שלו - והמצביעים האלה, כך התגלה, הם מי שמזהים את עצמם כיהודים לפני היותם ישראלים, מה שהוביל לסיסמה הלאומנית והמדירה.

שנוי במחלוקת ככל שיהיה, לא רק שהסלוגן התגלה כאפקטיבי בזמן אמת, אלא שהוא גם נשאר בלקסיקון והפך לשימושי ביותר. חיפוש "טוב ליהודים" בגוגל מעלה חמישים אלף תוצאות, מקטע של "החמישייה הקאמרית" ועד כתבות על הסילבסטר ודונלד טראמפ, שלא לדבר על שימושים שנעשו בהשאלה, למשל הכותרת "טוב לאדומים" ביחס לתוצאה שהיטיבה עם מצבה של הפועל תל אביב.

בחזרה לנקודת ההתחלה, עם עוד ציטוט משובש. כבר ב-1997 נדרש נתניהו להתמודד עם רצף חקירות ומתקפות תקשורתיות, ובמפגן פאסיב-אגרסיב טיפוסי התקרבן בקצרה לפני שמיהר להבהיר כי אין לו כוונה להתייחס בהרחבה לעניין, וכמו מוכר הקרטיבים מחוץ לאיצטדיון הכדורגל שמאיים "אני הולך, אני הולך", הפטיר אזהרה דומה.

במקור, הוא אמר "בואי שרהל'ה, אנחנו זזים", אבל ה"אנחנו" הרס את המקצב ותזוזה היא לא פועל דרמטי מספיק, אז הקופירייטר הזריז שהפך את אמירתו לסלוגן שיכלל אותה ל"בואי שרהל'ה, הולכים", וכך זה התקבע.

כך גם התקבלה דוגמה נוספת לצורה בה הפלפולים הלשוניים של נתניהו יכולים לשמש נגדו, שכן במשמעות החדשה שלו, הסטיקר "בואי שרהל'ה, הולכים" נועד להאיץ במצביעים להזיז את ביבי וזוגתו מבית ראש הממשלה, מה שאכן קרה ב-1999.

מעבר לכל הביטויים שטבע נתניהו במו פיו, יש גם את אלה שנאמרו או נכתבו עליו בידי אחרים, וזכו גם כן לחיים ארוכים. המקרה המפורסם ביותר היה ב-2011, בטקס חניכת האנדרטה לזכר אסון הכרמל. מנחה האירוע, דן כנר, הציג את נתניהו כמי שעמד על חומרת הקטסטרופה לפני כל אחד אחר. במקור, הוא אמר "הראשון שהבין", אבל כמו שקורה תמיד, הציטוט האמיתי התגלגל לכדי משהו דומה אך בכל זאת קצת שונה - "הראשון שזיהה", וזה הפך למטבע לשון פופולרי, לעתים במשמעות אירונית ולעתים לא.

חיפוש גוגל מלמד כי הכותרת "הראשון שזיהה" חזרה על עצמה אלפי פעמים בשנים האחרונות, אם זה ביחס לפוליטיקה מקומית בראשון לציון, ליריביו של נתניהו או לו עצמו. כמו הרבה דברים הקשורים בו, גם הביטוי הזה כבר נראה כאילו היה כאן תמיד.

ציטוטים של הפוליטיקאים הישראלים מהעשור האחרון, לרבות נתניהו, מופיעים גם בספר החדש "לא יהיה כלום - המשפטים הגדולים של הפוליטיקה הישראלית" של הילה קובו ויניר קוזין, בהוצאת "דני ספרים"