הטוב
נתחיל מליהיא גרינר, שממשיכה לשמור על גישה חיובית וקלילה, ואני חייבת להגיד שזה ראוי להערצה. כשהודיעו על שינוי השבטים, היא היחידה שלקחה את זה בצורה שפויה. כמובן שהיו כמה צדקנים מסביב שכעסו עליה שהיא לא בוכה (יש לכם את זה ביותר קורבני וצדקני?) אבל זה מה שטוב בליהיא - עור עבה. היא עושה מה שהיא רוצה ואומרת מה שהיא חושבת, ולא מתנצלת, אפילו שקצת מפחיד להיות השפויה היחידה בקן הקוקייה.
הטוב השני שלי הוא כמובן שמחה וג'ובאני. איזה חמודים הם. אני קצת חושדת בג'ובאני שהוא משתמש בשמחה כדי שלא ייאלץ להתמודד עם הקשיים שהוא עצמו חווה, אבל את זה עוד נראה. בכל מקרה הצפייה בהם נותנת לי את אותה תחושה שאני מקבלת כשאני צופה בסרטון יוטיוב שבו גור פילים וכלב ישנים ביחד שנ"צ. אתה מסתכל על זה ויוצא לך בלי שליטה: "אוווו חמוווווד!" אותו דבר אני מרגישה כשאני רואה את שני אלה מתחבקים, צוחקים, אותה לא אוכלת כי היא לא מוכנה לבגוד בו עם בקבוק שוקו ואותו מגן עליה בחירוף נפש. גם הפרק, כשיצא למשימה נגד אירה, הוא התנדב כדי שתהיה לו השפעה כלשהי על ההדחה בשבט השני (אלוהים יודע אם זה איפוגו או קנקאי) וכדי שלא ידיחו את שמחה.
עוד דבר טוב הוא שינוי השבטים. אני בעד לטרוף את הקלפים, אני בטוחה שזה יוסיף עניין. חוץ מזה, בתור אחת שלא סובלת את שלטון ג'וזי שקד, או איך שעינת ארליך מגדירה אותם, שמשון ויובב, מאד שמחתי שהפרידו אותם מהחיילת שלהם, אורין, מה שייתן לה גם הזדמנות להתאושש מהרגל הקבועה שלהם על הראש שלה.גם את לונא אני אשמח לראות בלעדיהם. בנוסף המעבר למחנה של קנקאי, או בשמו השני, חירייה, נתן גם הזדמנות שנייה למני נפתלי (שעד עכשיו כבר הספיק להימאס על הרוב) להוכיח מחדש כמה הוא נחוץ. לא עברו שלוש שניות מרגע המעבר ומני כבר בנה גג, קירות, קלח מזרן חדש וארגן מטבח אי כולל ברז ברווז. כולל.
הרע
אלכסה. איכס. לא שחשבתי שהיא איזה פלא קסום גם לפני כן, ואני עדיין זוכרת לה את נאום הניים-דרופינג הכי פאתטי ששמעתי מימי בפרק הראשון. מי יודע, אולי זה בגלל הגעגועים לביונסה, ריהאנה, וקנייה ווסט אבל בפרקים האחרונים יוצא ממנה סחלה מגעיל במיוחד. היא תמיד הייתה מגעילה לשמחה, בפרק הקודם היא היתה דוחה לג'ובאני, ובפרק הזה היא סירבה לתת לשבט השני את המעילים. למרות שהיא קיבלה את המחנה הטוב יותר ואת פינת הקפה והברזנט, היא התעקשה שהמעילים היו מתנה אישית. אז קודם כל, אין דבר כזה מתנה אישית, חמודה. הישרדות זה לא כמו ביום יום שלך כשקים מרימה לך טלפון ושולחת לך תיק של לואי ויטון, סתם כי היא חולה לך על התחת. המעילים הם מתנה לשבט בדיוק כמו כל שאר הדברים. היא גם צבועה בצורה שאני הכי שונאת. יש לה אישיות של בלוגרית אופנה - בזמן שהיא משפריצה כלבתיות לכל הכיוונים היא מחייכת חיוך אווילי ומשרבבת מילים כמו "בייב" ו"חיים" לתוך עיסת הרוע שלה. אני הכי רואה אותה פוגשת מישהי שהיא שונאת בהשקה ואומרת לה: שיואו חיים! איזה הורסת!" ושניה אחר כל מסובבת את הגב ומלכלכת עליה. לכי, לכי תחלקי דרקונים איפשהו.
ה"למה מה קרה"
טוב, חייבים לדבר על מה שקרה לאירה במשימה. בואו, זה היה שידור חוזר של משה פרימו מהמשימה הראשונה שבה הוא התחפר בחול וכמעט נכנס לרשימת המיתות הכי מטופשות. גם לאירה זה קרה: היא חפרה את הבור מתחת לבול העץ, וכל פעם ניסתה להיכנס אליו ונתקעה, עד שבסוף היא נכנסה למוד פו-הדב וגמרה לעצמה את המשימה. ואתם יודעים למה זה קרה? כי היא אישה. אני לא אנטי פמיניסטית, אבל רק אישה מסוגלת לטעות ארבע פעמים בהערכת הקוטר של החור ולנסות להיכנס אליו כשהוא עדיין קטן מדי. אין, אין זה מה שקובר אותנו בחיים האלה, חוסר נכונות מוחלט להודות בהיקף המותניים האמיתי שלנו.
חוכמת השבט
"אני רוצה היא הולכת הביתה" - ג'ובאני, על אלכסה, האנטי כרייסט
"ככה אני יכול עוזר שמחה" - ג'ובאני, על שמחה, מריה הקדושה
"יא ראבי, יא ראבי, יא ראבי" - שמחה, על החיים בכללי
"ערב טוב אלכסה!!!" - נעמה, תוך כדי ערבוב רעל
"אולי יש לי פרצוף של מטומטמת" - אורין, מחמיאה לעצמה