1. כל תשדירי הבחירות מתמצים בסופו של דבר לכמה דקות סביב השעה 22:00 בלילה. הכל נבנה סביב המדגמים: האינפוגרפיקות, המציאות המרובדת, המוזיקה הדרמטית - כל מה שמשרת את מה שבאמת קורה, כביכול. הצרה היא שאחוז ניכר מכל מה שהיה לפני המדגמים במהדורות הערב החגיגיות היה ברברת צפויה וממוחזרת, בלתי נגמרת ומייאשת, שכללה במקרה הטוב טיזרים לתוצאות המדגמים, במקרה הבינוני חזרה על דברים שנאמרו כבר אלפי פעמים לאורך היום, ובמקרה הרע שיתפה בהערכות מרתקות כמו "צפויות הפתעות", "נתונים גבוהים למפלגות הגדולות", או "צפוי ערב ארוך ודרמטי" - כותרות אמיתיות שנאמרו או הודבקו על המסכים אמש, בלי להגיד למעשה שום דבר. כמובן, הכל נאמר עם כל הפומפוזויות שבעולם.
בין שלוש המהדורות המרכזיות, זו של התאגיד בהובלת המגישה דוריה למפל עשתה שירות לצופיה כשלקחה את עצמה מעט פחות ברצינות תהומית מאשר אחיותיה, והתעקשה לספק מידע רציני ורלוונטי. אמנם, לא נמלטו שם מהברברת המאוסה, אבל שביב של מודעות והומור עצמי הציל אותם מליפול לאותם הבורות. "תבחרו את הקלישאה שאתם רוצים כרגע", אמרה אמש למפל כשהפנתה את השידור לאסף ליברמן וקלמן ליבסקינד, ששידרו ממטה הליכוד, והציעה להם את "אפשר לחתוך את המתח בסכין". זה אומר הכל על רוח הדברים שנאמרו באותו זמן בשלושת הערוצים.
2. אומרים שזאת חגיגה לדמוקרטיה, וכשחוגגים צריך לשמוח. לרגעים נראה כי הברברת באולפנים בסך הכל מושכת את הזמן עד שיגיעו הקומיקאים, שימשיכו בתורם להעביר את הזמן את המדגמים - אבל כמו שאומר השיר, בכלל לא בטוח שנצחק. בעוד כל ערוץ גייס את הנבחרת הקומית שלו, שווה להתייחס ל"ארץ נהדרת", שכתבנו כבר רבות על עונת הבחירות המגומגמת שלה, אבל נראה שהיא שמרה את כל הכוחות לספרינט האחרון. פרודיה חדה על "7 Rings" של אריאנה גרנדה פתחה את המשדר, מערכון על צמרת "כחול לבן" סוף סוף פגע בכל החצים, אבל מה שניצח את הערב היו הגרסאות המוגזמות של כוכבי המשדר האקטואלי: רינה מצליח, סיוון רהב-מאיר, עמית סגל, דנה וייס - ובעיקר מינה צמח בגילומו הבלתי ייאמן של יובל סמו. לרגעים, הפרשנות של מופע החיקויים הזה הייתה מדויקת ונחוצה לא פחות מאשר זו של המשדר האקטואלי האמיתי. מה נאמר: מדובר בהפתעת הבחירות.
3. שנות הסתה ארוכות עשו את שלהן, ואחד הסיפורים המרכזיים של יום הבחירות היה שיעור ההצבעה הנמוך במגזר הערבי. וראו זה פלא: כפי שמערכות החדשות ממעטות לשוחח עם מרואיינים ערבים באופן שוטף, גם בבואן לפרשן את התופעה הם עשו זאת בלי אף פרשן ערבי באולפן (בדרך כלל הסוקרים הגיבו על כך, אבל גם פרשנים בכירים שונים התייחסו לנושא). נכון: חוק הלאום, ונאום האוטובוסים, וההתחייבות של מפלגות המרכז שלא ליצור גוש חוסם עם המפלגות הערביות, ושורה של חקיקות ואמירות גזעניות - כל אלה סייעו בוודאי לשכנע חמישית מאזרחי המדינה שאין להם טעם להשתתף במשחק הפוליטי. אבל התקשורת, במקום לעשות את עבודתה, משכפלת את השיח-ליהודים-בלבד, בפוליטיקה כמו גם בעניינים אחרים על סדר היום, ורחוקה מאוד מייצוג הולם. במקום לקונן ולשאול איך זה קרה שאחוזי ההצבעה כה נמוכים באופן חריג, מוטב היה להתבונן במראה ולערוך חשבון נפש.
4. בסוף שוב התגלה מרחק משמעותי בין המדגמים לבין תוצאות האמת, ומילא הקלישאות - הכל באמת נראה כמו שידור חוזר של הבחירות הקודמות. ואם השידור ממוחזר, המדגמים מפספסים, והתוצאות חוזרות על עצמן, אולי היינו צריכים ללמוד מבוז'י הרצוג מה הדבר שבאמת נכון לעשות ערב בחירות שנראות כמותחות: פשוט ללכת לישון.
