פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תת תזונה ורומן עם תלמיד: טל גורדון כפי שלא הכרתם

      המכות הקשות שחטפה במשך שנה בילדותה, תת המשקל שלה בצבא, הלידה הראשונה בגיל 38, הפרידה אחרי עשרים שנה, והזוגיות עם מי שהיה תלמיד שלה. ראיון חושפני במיוחד עם הזמרת והמוזיקאית טל גורדון, לרגל צאת אלבומה המשותף עם עמר טייאר, "לא יום ולא לילה"

      תת תזונה ורומן עם תלמיד: טל גורדון כפי שלא הכרתם
      במאי ועורך הקליפ: עמיחי ביקובסקי; צילום: ג'ייסון גילברט; שירה: טל גורדון; תכנותים, עיבוד והפקה מוזיקלית: עמר טייאר; סימפול מתוך "בצהרי יום" של דויד ברוזה

      1977, קיבוץ מעברות. טל גורדון בת השמונה, שעברה למקום מתל אביב, חוטפת מכות רציניות לראשונה בחייה. "אני ילדה עירונית שמנמנה עם שיער קצוץ, פתאום מוצאת את עצמי בבית ילדים עם 15 ילדים, משהו קיצוני והזוי במבט של היום. איך שמים כל כך הרבה ילדים ביחד בלי אף מבוגר אחראי או שהמבוגר האחראי ישן?", שואלת גורדון. "אני חושבת שלא היה יום בשנה הזאת, שלא חטפתי מכות מכל כיוון. זה התמקד בזה שהילדים רוצים שאגיד 'תל אביב בת זונה'. והם רוצים שאני אגיד את זה גם על אלוהים. אני אמנם לא מאמינה באלוהים, אבל עדיין קשה לי מאוד להוציא את המשפט הזה. לא הסכמתי. הם אמרו לי, תגידי 'אלוהים בן זונה', ואנחנו מפסיקים להרביץ לך. לא הסכמתי. אז דפקו לי מכות. שנה. אבל מכות מכות. כעבור שנה, עזבנו את הקיבוץ כי לא התקבלנו אליו. אני ממש זוכרת את הנסיעה מהקיבוץ באוטו. אני מסתכלת אחורה לקיבוץ ואני אומרת: 'תל אביב בת זונה!', וממשיכה הביתה".

      סיפור המאבק על העקרונות בילדות גם במחיר של מכות, מסביר מבחינתה של גורדון "למה לפעמים אני עושה דברים בניגוד לאיך שהם אמורים להתנהל בחיים. יש משהו מאוד מבודד להיות מול 15 ילדים, תחושת חוסר שייכות, חוויה של תלישות. אני מקווה ומאמינה שהחיסרון הזה הפך אצלי ליתרון, כי כשאת לא שייכת מותר לך לעשות הכל". גם בבגרותה המשיכה טל גורדון לעשות דברים באופן שונה מהמקובל. היא ילדה לראשונה בגיל מבוגר - 38; הוציאה תואר ראשון במוזיקה בגיל 49; נפרדה מבן זוגה, אבי ילדתה ומי שגילה אותה, לאחר יותר מעשרים שנה; ניהלה רומן עם מי שהיה תלמיד שלה בסדנת כתיבה; ויצרה אלבומים שנשמעים שונים אחד מהשני.

      האזינו לאלבומם החדש של טל גורדון ועמר טייאר, "לא יום ולא לילה"

      טל גורדון (יח"צ , שירלי פוקס)
      טל גורדון (צילום: שירלי פוקס, יח"צ)

      אלבומה החדש ממשיך במסורת שבירת המוסכמות - מי שזוהתה בעבר כנערת רוק מוציאה במפתיע אלבום שכולו אלקטרוני. זהו אלבום גרסאות כיסוי המשותף לגורדון ולמוזיקאי והדי ג'יי עמר טייאר, "לא יום ולא לילה" שמו. האלבום לקח קלאסיקות ישראליות, "הפשיט" אותן ובנה אותן מחדש בגרסאות אלקטרוניות. אם באלבום קאברים ממוצע יש רק כמה משיכות מכחול של חידוש, במקרה הטוב, באלבום של גורדון כמה משיכות מכחול הן כל מה שנותר מהשירים המקוריים, והרוב המכריע הוא העיבוד והביצוע המחודשים, והוא סוחף ביצירתיות שלו.

      הקשר בין גורדון לטייאר נוצר כשלימדה בבית ספר מיוזיק. באלבום השתתפו גם המוזיקאי גידי רז, הפרטנר של גורדון מתחילת דרכה, התארחה רונה קינן (שותפתה של גורדון באלבומה השלישי, "רציתי שזה לא ייגמר"), ובאחד הקטעים מסומפלת הקלטה של השחקנית חנה רובינא. בין גרסאות הכיסוי שבו - "ערב עירוני" שביצע במקור יוסי בנאי, "בצהרי היום" שביצע במקור דויד ברוזה, "אני לא מאמינה" ששרה במקור אילנית, והשיר "קרב יום" ההולם את ימים אלה, כיוון שהוא מבוסס על חלק מפיוט שנכנס לסוף ההגדה של פסח.

      "כל פעם, עמר נדלק על איזה שיר ישראלי ישן אחר, ויצר לו פלייבקים שהם אלקטרוניים במהותם, כי הוא קודם כל די. ג'יי", אומרת גורדון. "הוא קרא לי לבוא לשיר, ואני גיליתי שזה בדיוק מתחבר להתעוררות החדשה שלי, כי זה גם ממקם אותי במוזיקה שאני פחות משויכת אליה, המוזיקה האלקטרונית. יש משהו בקור של אלקטרוניקה שעובד מאד חזק עם החום שיש בקול שלי. פתאום השיר הישן מספר סיפור חדש לגמרי. בדיעבד הבנו שנוצר לנו פרויקט שמתבונן בעיניים חדשות על הסיפור של המקום הזה, ישראל".

      טל גורדון (יח"צ , שירלי פוקס)
      טל גורדון (צילום: שירלי פוקס, יח"צ)

      25 שנה לאחר שברי סחרוף הפיק את אלבום הבכורה שלך, חזרת לעבוד איתו ב-2015, כשהוא הפיק לך את הסינגל "טוב לי הכל". ו-20 שנה לאחר שהוצאת עם רונה קינן את אלבומך השלישי, "רציתי שלא ייגמר", היא מתארחת באלבומך החדש. אוהבת לסגור מעגלים?

      "חזרתי לכל זירות הפשע של מי שהייתי אז, וסגרתי מעגלים, עם ברי, עם רונה וגם עם אבי בללי שעשה לי את האלבום השני. חזרתי גם לעבוד עם גידי רז, שהיה הפרטנר שלי בשנות התשעים. כאילו היה לי צורך להגיד - אני חוזרת לכל המקומות האלה עכשיו, כשאני כבר ערה, ולא פסיבית. יש משהו מגניב בלחזור לאנשים שעבדת איתם, כשאתה כבר לא אותו אתה. את רונה הייתי השנייה לזהות, אחרי ערן צור. רונה, מהשנייה הראשונה שראיתי אותה, ידעתי אותה. ידעתי שהיא תהיה איפה שהיא נמצאת היום. אני שומעת עכשיו את האלבום החדש שלה, שהוא מדהים. יכולת הדיוק שלה מופלאה. היא אמנית מסוג אחר לגמרי, מעוררת קנאה. באה ממקום חכם. אצלי הכל בא ממקום יצרי. אני יודעת שאני בנאדם אינטליגנטי, אבל כשזה מגיע למוזיקה אני חייבת לעבוד איתה דרך הגוף, ולא דרך הראש".

      בניגוד לכל האמנים שבחרת לחזור לעבוד איתם, האם יש אדם או סיטואציה בקריירה שלא היית מוכנה לחזור אליהם בחיים?

      "ללהקה צבאית לא הייתי חוזרת בחיים! כן, הייתי בלהקה צבאית. חמור מזה, הייתי בלהקת צעירי תל אביב, במחזור הראשון. מה נראה לך, שנולדתי כנערת רוק אלטרנטיבית? בכלל לא. אני הכי ילדה תל אביבית".

      ועם כל הכבוד ללהקה הצבאית, על מה את הכי מתחרטת?

      "על זה שהתחלתי לעשן. קשה לי לקבל את המילה מתחרטת, כי במפה הרגשית של איפה שאני היום אין מקום לחרטות. כאילו הכל קרה כמו שהוא היה אמור לקרות".

      אחד הדברים שגורדון אומרת שאינה מתחרטת עליהם זה שהעניקה לרוקפור את השיר הנפלא "הכעס", אותו כתבה (ואמיר צורף הלחין). זאת, במקום לשמור את השיר לעצמה, כפי שהעדיפה חברת התקליטים שלה. "אני מודה לאלוהים שנתתי להם את השיר", היא מצהירה. "אם אני הייתי מבצעת אותו. בטוח הייתי הורסת את השיר איכשהו עם כל מיני יומרות מפגרות. תודה לאל עליהם. אני מאושרת בשבילי על זה שרוקפור ביצעו את זה. למה אין לי עוד חמישה שירים כאלה? זה מה שמעצבן אותי".

      טל גורדון (יח"צ , שירלי פוקס)
      טל גורדון (צילום: שירלי פוקס, יח"צ)

      מלבד הלהיט הגדול "הכעס" שכתבת לרוקפור, השיר שהכי מזוהה איתך הוא "כמו שיורד גשם", שיצרת עם אמיר צורף לאלבומך הראשון, "מסכות". למה בשנים הראשונות סרבת לשיר אותו בהופעות?

      "לא יכולתי לשאת את העובדה שיצא ממני שיר כל כך מלודי ועדין. זה איים על כל מי שחשבתי שאני, או מי שרציתי להיות. אני חושבת שהפעם הראשונה ששרתי אותו בהופעה הייתה אחרי שפגשתי לראשונה את רונה קינן. נורא רציתי לעבוד איתה, ואמרתי לה שיש לי שיר שאני רוצה לעבוד עליו איתה. נפגשנו, לימדתי אותה את 'כמו שיורד גשם', והתחלתי להמיס את הקירות שבניתי סביבי, ולהודות באיזו אמת שלי שלא רציתי להודות בה קודם; אמת שיש בה יותר רוך ועידון ממה שהייתי מוכנה להראות לפני כן. מאז, בכל פעם שאני שרה בהופעות את השיר הזה, תמיד אומרים לי שמשהו מתחזק בי באותו רגע על הבמה. זה הרי קלאסי שהשקעתי כל כך הרבה אנרגיה בלהימלט ממי שאני".

      "אני שמחה שאני מרגישה שאני משתפרת, כי הייתי מישהי מאוד שונה ביום הולדת עשרים שלי, ואני שמחה כל כך להתקדם משם", כתבה גורדון בעמוד הפייסבוק שלה ביום הולדתה החמישים שחל בנובמבר האחרון. "אני שמחה להסכים להיות פחות מוצלחת בדברים מסוימים, ולהבין שזה בסדר, אני שמחה להעז סוף סוף לטעות, גם אם זה עדיין לא נעים לי, כי זה אומר שלמדתי לסמוך על הטעויות שהן התמרורים הכי טובים בדרך אל המקומות הנכונים, אני שמחה להסתדר עם עצמי גם אם אני לא בתת משקל - מה שהיה בלתי נתפס בעיניי פעם - אני שמחה לקבל את ההבדל בין מי שרציתי להיות למי שאני באמת, ולהמשיך להאמין בבלתי אפשרי. פעם, בעולם אחר, כשהייתי בת עשרים, קיבלתי הזדמנויות של סינדרלות. בראש הזקן של ילדה בת עשרים ידעתי שאין דבר כזה, סינדרלות".

      מאיזה מקום נבעה התחושה בעברך שאם אינך בתת משקל את לא יכולה להסתדר עם עצמך?

      "בתקופת הצבא, עוד לפני שהפכתי לזמרת, הייתי כזאת רזה, מתחת למדד ה-BMI, ואם עליתי כמה קילוגרמים, אז השתדלתי להקיא אותם. הרצון להיות רזה נבע מכך שהייתי ילדה מאוד שמנמנה, ורציתי שהג'ינס ייראה בול. קורין אלאל דיברה באיזה ראיון שהיה לה רצון להיעלם, לצמצם את עצמה. אני לא חושבת שזה מה שהיה במקרה שלי".

      טל גורדון ועמר טייאר (יח"צ , שירלי פוקס)
      טל גורדון ועמר טייאר (צילום: שירלי פוקס, יח"צ)

      המחשבות על גיל חמישים מחזירים את גורדון גם לסיפור, שאיתו היא נוהגת לפתוח את סדנאות הכתיבה שלה. "בתסריט הראשון של חיי הייתי בטוחה שיש איזה דו"ח עליון בשמים, שכתוב בו כמה אני שווה באמת, ולא בטוח שזה מה שאני רוצה להיות שווה. מאוד פחדתי כמו כולם להיות בינונית. אנחנו הרי לא פוחדים להיות גרועים, אלא פוחדים להיות בינוניים. מהמקום הזה, היה בשבילי כמעט בלתי אפשרי לטעות. מה זה אמר בעצם? שלא העזתי להתנסות בכלום. כי חשבתי שאם אתנסה במשהו והוא לא יצליח, אהיה במשבר זהות. בתסריט של היום, אם כתבתי חרא שיר, אראה בעצמי יוצרת נפלאה שכתבה חרא שיר, וזכותי לכתוב כמה חראים של שירים שבא לי. בתסריט הקודם, אם כתבתי חרא שיר, אני חרא יוצרת. והיה בלתי ניתן להתמודד עם הדבר הזה. הבנתי שמותר לי לטעות, וזה לא עושה אותי לא טובה".

      כחלק מאותה התעוררות והבנה שמותר לה לטעות, מספרת גורדון היא נפרדה אחרי יותר מעשרים שנה מסולו יורמן, אבי בתה "גיליתי גם שאני שרה אחרת, וגם הקלטתי אלבום אלקטרוני, כשאני מזוהה כ'רוקרית' ובמקור לא זוהיתי עם אלקטרוני", היא מוסיפה.

      בדרכה לעצמאות כלכלית, החלה לפני כעשר שנים להעביר סדנאות כתיבה. "בהתחלה לימדתי בבית ספר מיוזיק, ובתי ספר למוזיקה לא משלמים כסף טוב. אני זוכרת שסולו אמר לי 'בשביל אלף מאתיים שקל בחודש תצאי מהבית? אני אשלם לך את זה, תשארי בבית'. אני מודה לאלוהים שהיה לי את הבינה להקשיב לאינטואיציה שלי ולא לעשות מה שהוא אומר, כי זה התחיל תהליך מטורף שבו נהייתי מי שאני היום".

      טל גורדון במועדון רוקסן בתחילת דרכה (באדיבות המצולמים , מאלבומה הפרטי של טל גורדון ובאדיבותה)
      טל גורדון ברוקסן בתחילת דרכה (צילום: מאלבומה הפרטי של טל גורדון ובאדיבותה)

      אריאנה מלמד כתבה בהארץ "גדולי הסופרים מבין אלה שאני אוהבת לא נזקקו מעולם להפריה החוץ גופית הזאת המתרחשת בסדנאות של בית ההוצאה". א"ב יהושע אמר בכנס באוניברסיטת תל אביב לפני ארבע שנים שאם הוא או עמוס עוז היו כיום סופרים מתחילים, אז בסדנאות הכתיבה היו אומרים להם לשנות פה ולעדן שם.

      "אלה קלישאות שנורא נעים לאנשים להגיד. בדיוק כמו האתוס שאוהבים לפמפם 'אני צינור ליצירה', שזה גם בולשיט. תשמע, אני יודעת על רוני סומק, שסיפר שבגיל 18 הוא למד סדנת כתיבה אצל יהודה עמיחי. הכל תלוי איך אתה מסתכל על סדנת כתיבה. סדנת כתיבה זאת מסגרת. כמעט כל אחד שמצטרף לסדנה מתנצל, ואומר - 'לא נעים לי, אבל אני זקוק למסגרת כדי לייצר'. אני אומרת לו - 'כולנו'. מה היתה החבורה של ה'מסיקות' ברימון? מהי חבורת שבלול? אנשים חייבים לייצר לעצמם מסגרת כדי להביא תוצאה. כולנו כאלה, כולנו אנשי דד ליין, חוץ מכמה נדירים, שיש להם דחיפות פנימית אחרת, שוואלק, אני מקנאה בהם. גם אני כזאת, שרק אם אומרים לי את ביום שני צריכה להביא שיר חדש, ורק אז באמת יהיה שיר חדש ביום שני".

      עבודתה המקצועית של גורדון כמורה לכתיבה התערבבה עם חייה האישיים. תלמיד אחד שלה הפך כאמור לשותפה באלבום הנוכחי שלה, ותלמיד אחר שלה, בן גילה, הפך לבן זוגה בשלוש השנים האחרונות. "כן, זה 'לו רק היית קצת פחות המורה שלי'", אומרת גורדון בחיוך, "הוא מוזיקאי, הוא היה תלמיד שלי, הוא לא עשה שיעורי בית, והוא משלם על זה עד היום. הוא עד היום בעונש. זוגיות זה כמו דמוקרטיה. זה לא הפתרון הכי טוב, זה הפתרון הכי פחות גרוע, כנראה. אהבתי מאוד להיות רווקה, זו היתה חוויה מדהימה, אהבתי את הקטע הזה, שאני לא מייצגת אף אחד ואף אחד אחר לא מייצג אותי".

      טל גורדון עם רונה קינן במועדון הבארבי הישן (באדיבות המצולמים , מאלבומה הפרטי של טל גורדון ובאדיבותה)
      טל גורדון עם רונה קינן במועדון הבארבי הישן (צילום: מאלבומה הפרטי של טל גורדון ובאדיבותה)

      כשהתחיל הקשר שלכם בסדנת כתיבה, תלמידים אחרים לא קינאו?

      "זה קרה לקראת סוף הסדנה, אבל די הסתרנו את זה, נראה לי. הרוב בסדנה היו בנות".

      לאורך השנים, בלטה גורדון לא רק כזמרת ומוזיקאית ייחודית, אלא גם כמגישת תרבות מצויינת. היא הגישה במשך שש עונות את "תוצרת הארץ" בערוץ הראשון (גילוי נאות: באחת מהעונות שימש כותב שורות אלה כתחקירן התוכנית), ובהמשך בטלוויזיה החינוכית את מגזיני התרבות "תרבות, רחוב" ו"הכל תרבות" עם אלדד זיו.

      בסופו של דבר, מנהלי הערוץ הראשון החליטו שגורדון לא תמשיך ב"תוצרת הארץ". "מנהליי אמרו שהיא לא מתאימה, איזה מין קול נמוך וצרוד, מה זה? ככה לא מדברת מנחה בערוץ ראשון", מספרת לנו דניאלה גרדוש סנטו, שערכה את התוכנית. "לעומת זאת, שאול שירן, מגיש הקולנוע האגדי זיכרו לברכה אמר לי: 'לכל כוכבת יש משהו ייחודי, לא לפי הספר. וזה מאפיין אותה. כמו נקודת החן של סינדי קרופורד.... קחי את טל!'"

      טל גורדון מצילומי הקליפ לשיר "סיפור שלא נגמר" שהופיע באלבומה השני (באדיבות המצולמים , מאלבומה הפרטי של טל גורדון ובאדיבותה)
      טל גורדון, מצילומי הקליפ לשיר "סיפור שלא נגמר", שהופיע באלבומה השני, הנקרא בשמה (צילום: מאלבומה הפרטי של טל גורדון ובאדיבותה)

      בעיני היית מגישה טובה מאוד, וזאת החמצה שלא רואים אותך יותר על המסך.

      "אני חושבת שאני לא בטלוויזיה היום, כי לאנשים בתקופה האינטנסיבית הזאת אין בכלל את הזמן ללהק, להגיד 'טל יכולה להיות טובה לזה'. אני מאוד רוצה לעשות טלוויזיה. אני חושבת שמה שאפיין אותי אז ומאפיין אותי גם היום זה לא עיתונאות, אלא העניין באנשים. גם בתור כותבת באתר הבמה מה שמעניין אותי זה אנשים. זה גם מה שקורה לי בסדנאות הכתיבה. זה עולם שאתה צריך בו את המנהל הנכון ששם אותך במקום הנכון, אין לי את זה לצערי".

      לאחר שגורדון הגישה בערוץ הראשון בימי רשות השידור, כיום אחותה הקטנה והיחידה, שרון בן דוד, עובדת בדוברות תאגיד כאן ומשמשת בו ראש מערך תקשורת ודוברות של האירוויזיון שיתקיים בתל אביב בחודש הבא. "אנחנו הפכים", אומרת גורדון, "שרון היא הצד המושלם שלי. מי שלא מכיר אותה לא באמת מכיר אותי. שרון אמנם קטנה ממני בארבע שנים, אבל תמיד היתה המבוגר האחראי. שרון נולדה עם הבנת המציאות. אני לא. אני מבינה בלקרוא ספרים, אבל לא הבנתי כלום בדבר הזה שנקרא מציאות. לכן, למרות שקיבלתי הזדמנויות, אז איך יונה וולך אומרת? 'זה היה אצלי בידיים ולא יכולתי לעשות עם זה כלום'".

      אמרת שאחותך ואת הפכים. גם האירוויזיון שהיא משמשת כדוברת שלו נראה כעולם הפוך מהעולם המוזיקלי שלך.

      "נכון. אבל אני לא שופטת מוזיקה. תמיד מייחסים לי אליטיסטיות. אני לא אגיד לך שאין בי אליטיסטיות, אבל אין בעיני דבר כזה שיר טוב או רע. מה שחשוב לי הוא שיהיה מעניין. בזמנו, אנשי תקשורת היו מתקשרים לבקש ממני לרדת על 'כוכב נולד', ואמרתי - אין לי חומר בשבילכם, אין בזה משהו רע. מה שמבאס אותי זה שהשירים האלה משעממים בעיני. אבל זה לא רק או לא רע. תחרויות שירים זה שעמום תחת בעיני. מצד שני, אם היית שומע איך הרעדנו את הבניין כשנטע ברזילי זכתה, עם צרחות שאתה לא מבין. זה בגלל שהיא כן היתה מעניינת, מדהימה, היא היתה יוצאת הדופן".

      ואם מדברים על משפחה, הרי שגורדון ילדה בגיל מאוחר - 38 - את בתה היחידה, לי, בת 12 וחצי היום. "אמא שלי ילדה אותי בגיל 19, וזה בדיוק חצי מהגיל שבו אני ילדתי את בתי. באופן מעניין, גם אחותי ילדה את בתה בגיל הזה", אומרת גורדון. "קיבלתי מתנה, לעבור באותה תקופת חיים שני תסריטים הפוכים. בתסריט אחד - למרות שזה לא נראה ככה מבחוץ - הייתי בחורה מאוד פסיבית, מפוחדת וחסרת ביטחון, שחיה מתוך שינה, לא לוקחת אחריות ותמיד בטוחה שאחרים יודעים יותר טוב. בתוך זה את גם לא יכולה להגיד 'אני הולכת להיות אמא'. כי זה מעשה של גדולים, של אלה שיודעים. עד שנהייתי אמא, ואז הפכתי לאחת 'מאלה שיודעים'".

      כמו לאמהות, גם אל התואר הראשון במוזיקה הגיעה בגיל מאוחר - לפני שנה היא סיימה את התואר בבית הספר למוזיקה במכללה האקדמית אונו. "לפעמים יש תבשילים שלוקח הרבה זמן לבשל אותם, אבל זה משתלם. אני מעניקה למושג לייט בלומרית משמעות חדשה. גם זה קרה כי הפכתי מפסיבית לאקטיבית, כחלק מההתעוררות". בלימודים הפכה לחברה של שתי בוגרות "כוכב נולד", שיר ביטון ונעמה לוי.

      לקינוח, שאלת עומק: אני רואה שכתוב לך בעט כל מיני דברים על גב כף היד. מה כתוב שם?

      "כתוב לי 'לשלם ביטוח לאומי', 'משימת בית לרימון' ו'להחליף חבילת HOT'. לא כתוב לי על היד שיר חדש. החיים טריוויאלים, לגמרי".

      להאזנה לאלבומם החדש של טל גורדון ועמר טייאר, "לא יום ולא לילה", לחצו כאן

      טל גורדון ביוטיוב, בפייסבוק ובאתר שלה