כמה רב עוצמה יכול להיות "סרט מצויר". 27 שנים לאחר הקרנת הבכורה שלו, "אלאדין" של דיסני היה ונותר קלאסיקה שובת לב שמסריה מהדהדים עמוק אל המאה ה-21. על פניו זוהי פנטזיה רומנטית משולבת במיתולוגיית סיפורי אלף לילה ולילה, אבל מתחת לפני השטח הומים בה מסרים על חירות, חופש בחירה, וההבנה שמסורות ותבניות חברתיות הם אינם עובדה מוגמרת שמלווה אותנו לשארית חיינו. כך יכולים גנב פשוט ונסיכה הכבולה לארמונה לשנות את גורלם ולברוא יחד - כמאמר אחד מהשירים הכי יפים שנכתבו אי פעם לסרט כלשהו - עולם חדש, מקום מופלא, בשבילו ובשבילה.
כדרכם של סרטים המבוססים על יצירות אחרות בפרט, ואופיו של השיח המתלהם הנוכחי בכלל, גם יצירת הרימייק של "אלאדין" לוותה בסערות חוזרות ונשנות. בין אם מדובר בליהוקו של וויל סמית' לתפקיד הג'יני או הרקע האתני של כוכבי הסרט - ניתן למלא מאמרים שלמים של התבוננות חברתית על בסיס היצירה הזאת בלבד. אלא שההתלהמות הקטנונית הזאת מצליחה להסיט את תשומת הלב מהבעיה העיקרית של עיבודי דיסני המודרניים. מדובר לרוב בחיקוי עצל, נטול כל מאמץ או חזון לפרשנות חדשה על הסיפור או הגיבורים. וכשזה מגיע מהאולפן שלימד אותנו לחלום הכי גדול שאפשר - קשה להימנע מצביטה קטנה בלב.
כמו "ספר הג'ונגל" ו"דמבו" גם גרסת הלייב אקשן של "אלאדין" משחזרת כמעט אחד לאחד את התרחשות הסרט המקורי. הבמאי גאי ריצ'י ("שרלוק הולמס") אמנם מנצל את הפרש 150 מיליון הדולרים בין תקציבי שני הסרטים כדי להפיח חיים ברחובות השוקקים של אגרבה ולהאדיר את המערכה השלישית, אך למעשה - בניכוי שינויים מינוריים והרבה מאוד אפקטים ממוחשבים - מדובר באותה השתלשלות כרונולוגית של אירועים שמובילה את אלאדין (מינה מסעוד) והקוף הנאמן, אבו, אל מערת הקסמים, המנורה והג'יני, המפגש עם יסמין (נעמי סקוט, "פאוור ריינג'רס") והיריבות עם ג'אפר הערמומי (מרוואן קנזארי).
בהינתן הדמיון הכמעט מוחלט הזה, התחום העיקרי שמבדל את אלאדין מודל 2019 הוא כוכביו, שנדרשים להיכנס לנעלי הדמויות המצוירות. מסעוד היה בן שנה בלבד כש"אלאדין" המקורי יצא לעולם, סקוט נולדה רק שנה לאחר מכן. ולנוכח העובדה ששניהם צעירים, עם רזומה צנוע למדי, ניתן רק להתפעל מהאופן שבו הם נושאים את הסרט על כתפיהם. שניהם שופעי חן וכריזמה, הכימיה הטבעית ביניהם מייצרת ניצוצות בכל מפגש על המסך, ומגיעה לשיא ברגעים כמו טיסת השטיח המעופף האיקונית. העוצמות של השניים טוענות את התסריט הגנרי למדי בתשוקה ורגש, ומוסיפות רבדים חדשים שלא הכרנו בגיבורים המצוירים. ומכיוון שהכימיה הזאת כל כך חיונית לעלילה, מרגע שהיא עובדת הכל סביבה נעשה טוב יותר.
אבל עיקר העניין סביב הסרט עסק בניסיונו של וויל סמית' למלא את נעלי הענק של רובין ויליאמס המנוח בתפקיד הג'יני. ייאמר כבר בהתחלה שלא היה לסמית' שום סיכוי להתחרות בוויליאמס - לא בעליונות הקומית, לא בתזזיתיות והאנרגיה, אפילו לא ביכולות הדרמטיות. למעשה, נעשה לו עוול גדול למדי בניסיון לכפות עליו את אותן שורות וסיטואציות כמו במקור, ובכך לייצר השוואה אינסופית שאינה עושה עמו חסד. ובעוד סמית' אכן לא בורא ג'יני טוב או מעניין יותר, משהו מהקסם הישן שבו התעורר בזכותו. מבעד לשד הכחול נראה הכוכב הנלהב והמצחיק של תחילת שנות האלפיים. בעיקר, וקשה להוכיח את הטענה הזאת מלבד תחושה, נראה שסמית' נהנה כאן כפי שלא נהנה כבר זמן רב על סט קולנועי כלשהו.
מי ששילמו את המחיר הגדול ביותר במעבר בין בד הציור לעיבוד המחשב הם כוכבי המשנה הלא אנושיים של "אלאדין". הבולט מכולם הוא יאגו, התוכי הנכלולי ועוזרו הנאמן של ג'אפר, שזכה במקור לדיבובו של גילברט גוטפריד האדיר. הגרסה של גוטפריד הפכה את יאגו לדמות קנאית, צבעונית ורושפת נקם, בעוד הפעם הוא פשוט תוכי שחוזר על דברים באופן משמים למדי. זהו הדין גם לגבי אבו, שאיבד הרבה מאוד עוצמה רגשית במעבר אל קוף "אמיתי". וכן, גם מרבד הקסמים שופע ההבעות וההתנהלות האנושית, מאבד באופן אירוני הרבה מהקסם שלו הפעם.
"אלאדין" המקורי נדרש לפחות משעה וחצי כדי לגולל את הסיפור מתחילתו ועד סופו, ואילו הפעם מתארך הסרט ליותר משעתיים. התוספת הזאת לא באה לידי ביטוי במורכבות הדמויות או העלילה, אלא בשני אלמנטים בולטים. הראשון הוא מספר שירים חדשים, שאינם עומדים ברמה של המקוריים ונשמעים חיוורים כשהם מבוצעים ביניהם. השני הוא המשכה של התופעה המרגיזה להעצמת טרנדים פופולריים. יסמין המצוירת, למשל, לא נזקקה לשיר מיוחד שיסביר לנו שאינה מתכוונת לאפשר לאף אחד להשתיק אותה, כדי שנבין שהיא דמות עצמאית וחזקה. בכל אחת מהפעמים שהסרט מנסה להכות בפטיש את המסר עליה הוא רק מחליש אותו.
הפשטות והמינימליזם של היצירה המקורית הופכים אותה לגדולה בהרבה מעיבודה המודרני והגרנדיוזי, כזאת שיכולה להתמודד בקלות עם דורות חדשים של ילדים גם כיום. אך גם כך, "אלאדין" הוא סרט מהנה ומשעשע (ראויה לציון נאסים פדראד הנהדרת מ"סאטרדיי נייט לייב" בתפקיד שולייתה של יסמין) - ולו מפני שהוא מבוסס על יצירה מעולה כל כך - עם כוכבים צעירים נהדרים, נבל מוצלח וג'יני אחד שממש ישמח להיות חבר שלכם, אם לא תתעקשו להזכיר לו את מי שמילא את התפקיד הזה לפניו.
