פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      תמיד יש סיכוי להינצל: באלבום החדש של הנשיונל האור מצליח שוב לחדור פנימה

      גם באלבום השמיני שלהם, "I am Easy to Find", הנשיונל ממשיכים להבריק עם פצצות עומק מפרקות. אחרי 20 שנות קריירה, כשזה מגיע לאחת הלהקות הכי יציבות שידע יקום הגיטרות, כבר אפשר לקבוע שאין שאלה האם האלבום טוב או לא טוב - אלא רק עד כמה טוב

      להקת הנשיונל, The National (יח"צ , Graham MacIndoe)
      עוד ניצחון מרשים של החמישייה האמריקנית. הנשיונל (צילום: Graham MacIndoe, יח"צ)

      "מה תמיד אמרת?
      אנחנו מחוברים בחוט
      אם אי פעם נהיה מאד רחוקים
      אני עדיין ארגיש אותך מושך"

      (The Pull of You)

      שלושה נהרות גועשים זורמים בלבו של האלבום החדש של הנשיונל, "I am Easy to Find": נקודות מבט נשיות; דיאלוגים במקום שעד היום היו רק מונולוגים; ותקווה, או אפשרות לתקווה. לצד מאט ברנינגר וקולו נמצאות ושרות הפעם גייל אן דורסי הנפלאה (שניגנה ושרה עם דיוויד בואי כעשרים שנה, עד מותו), ליסה האניגן האירית, שרון ואן אטן, מינה טינדל וקייט סטייבלס. כך שהאלבום השמיני של הלהקה הוא כמעט אלבום דואטים, וזה כבר לא ברנינגר לבדו שמהדהד את מצוקותיו, ספקותיו ומשאלותיו של גבר שלכוד במערכת יחסים שתלויה על בלימה. עכשיו הפריים נפתח וחושף את הצד השני של הסיפור, את הגיבורה שעד היום יכולנו רק לדמיין. יותר מזה: ב"קל למצוא אותי" התחזק עוד יותר שיתוף הפעולה הטקסטואלי בין ברנינגר ואשתו ואם בתו קארין בסר, שכבר תרמה לאורך השנים ללא מעט שירים של הנשיונל, והפעם יותר מתמיד. תהייה שהעליתי בעבר התחזקה עוד יותר: איך זה עובד? איך זוג כותב ביחד כאלה מילים, מילים על אהבה במצוקה נשימתית?

      והתקווה מה איתה? אז אחרי שב "Trouble will Find me" המושלם מ-2013 ברנינגר נלחם בשדים וזכה בניצחונות קטנים, ב-"Sleep Well Beast" מ-2017 השדים הכריעו את המערכה. בלבול ותסכול, ייאוש, פחד מהעתיד ומבוי סתום. סוף המשחק. ואילו הפעם - האור - מוטיב חוזר באלבום הזה - מצליח לחדור פנימה. קצת. זה מתחיל כבר משם האלבום, "קל למצוא אותי", והרי הנשיונל אף פעם לא הציעו שום דבר קל, וממשיך ברוח המנשבת בין השירים (או לפחות בין חלקם הגדול) ונותנת את התחושה שלא הכל אבוד. צריך לסייג כמובן: התקווה היא בעירבון מוגבל, צריך לעבוד קשה בשבילה, היא גובה מחיר, יהיו אבידות בדרך לגאולה, גם כמה ביבים - אבל היא קיימת. זה כבר משהו.

      הסרט הקצר (כמעט חצי שעה) שמלווה את האלבום, בכיכובה של אליסיה ויקנדר, ושאותו ביים הבמאי מייק מילס - שגם זוכה לקרדיט מפיק באלבום עצמו - מתואר בהודעה לעיתונות כ"רצף של תמונות מתורגמות ורגעים גדולים וקטנים ברי חלוף שמצטברים לחיים שלמים". גם היצירה המוזיקלית עצמה - שאינה פסקול של הסרט - היא רצף, או יותר נכון קולאז', של חיים, בדגש על האהבות הגדולות ומערכות היחסים שהופכות אותם למה שהם ומגדירות אותם: אלה שעשויות מספקות, מחוסר ביטחון, מרגעים של אופוריה שמתחלפים ברגעים של הרמת ידיים וחוזר חלילה, של התנגדות כמעט חסרת סיכוי לאכזריותה של השגרה.

      "אני בגדול פשוט מפרק את אותו הבצל וכל אלבום מתקרב קצת יותר למרכז", אמר ברנינגר. "Sleep Well Beast" היה במובן מסוים צלילה לתוך הנישואים שלנו, אבל אם אז זה היה קרש קפיצה בגובה שלושה מטרים, הפעם זה מרגיש כמו קפיצה מצוק לא רק לתוך נישואים, אלא לזהות. אני לא יודע אם אנחנו קרובים יותר ללבו של הבצל, אבל אני מרגיש שאני מבין את הבצל קצת יותר טוב, ואני מרגיש יותר טוב לגבי הבצל. אני יודע שאני אבא שלי, אמא שלי, הבת שלי, אשתי, הלהקה שלי, החברים שלי, סבתא שלי, האיש שחתך אותי ברמזור, האיש שלא חתך אותי ברמזור. אני החוויות האלה. אני ההשפעות האלה".

      צפו בסרט "I Am Easy To Find", המלווה את האלבום

      "אני חושבת שאני נכנסת בקיר
      אני שונאת לאהוב אותך כל כך
      אני חושבת שאני בורחת
      אני חושבת שאני שונאת איך שאני נראית
      אני חושבת שאני נכנסת בקיר
      ואני לא אחזור אותו הדבר"

      (Where is her Head)

      האווירה האלקטרונית של "Sleep Well Beast" נוכחת גם כאן, אבל הפעם הפסנתר הוא הנסיך, והאחים ארון וברייס דסנר, ובריאן וסקוט דוונדורף, ממשיכים לעטוף את הטקסטים בשכבות יפיפיות ועשירות ובעיבודים תזמורתיים שמגבירים את הדרמה. צריך לומר שיש הפעם רגעים שבהם הדרמה מעט מוגזמת, שהמילים קצת ישירות מדי, הצהרות אהבה שסוטות מהתחכום המוכר של הנשיונל (נניח "אתה לא יודע איך אני צריכה אותך, כמה אני חולמת עליך"), או דיבור פנימי כמעט אישי מדי, עד כדי תחושה שנקלעת לשיחה אינטימית בין ברנינגר לבסר.

      האלבום נפתח בסערה עם הסינגל הראשון "You Had Your Soul with You" ואז נכנס למצב רוח מלנכולי יותר עם "Quiet Light" המשגע - "אבל אני לומד לשכב באור השקט, בזמן שאני צופה בשמיים מתחלפים משחור לאפור, לומד איך לא למות קצת בפנים בכל פעם שאני חושב עלייך ותוהה האם את ערה". "Oblivions" הוא דוגמא לטקסט פחות עילאי אבל הדואט עם טינדל שובה את הלב. "Hey Rosey" ושיר הנושא אדירים, ואז מגיעים שני הקטעים הבולטים באלבום, גם כי הם יוצאי דופן מוזיקלית וגם כי הם הנשיונל בשיאם הקולקטיבי: הראשון הוא "Where Is Her Head" המשלהב והשני הוא "Not in Kansas", כמעט שבע דקות לאונרד כהניות של סיכום מצב פרטי ואוניברסלי, תמונות משפחתיות וזרם תודעה. "אוהיו בדרך למטה, אני כבר לא יכול לחזור לשם", ברנינגר שר, "מאז שהאופיום של האלט רייט הפך ויראלי", ממשיך עם איזכורים של הסטרוקס ואר.אי.אם (בכלל - הדואטים כאן מזכירים לי את הדואטים שעשה מייקל סטייפ עם קולות נשיים) ומסיים עם גייל אן דורסי, האניגן וסטייבלס שסוגרות הסיפור של המין האנושי שהביא על עצמו את כלייתו: "אם עצבות החיים מעייפת אתכם, וכישלונות האדם גורמים לכם להיאנח, אתם יכולים להתכונן לרגע שהולך ומתקרב, שבו הניסוי האצילי הזה מאט ומסתיים".

      "So Far So Fast" של האניגן שמגיע אחריו הוא נכון לרגע זה הפייבוריט שלי מהאלבום: "הסערה, ההאפלה, הים השקט. רצת ישר לתוכו, רחוק ממני. יש לנו חברים בבתים טובים, יש לנו ילדים בעצים, עכשיו כל מה שיש לי הם לילות נטולי שינה". אז חוזרות שלושת הזמרות גם ב-"Hairpin Turns" (בקליפ של השיר רוקדת שרון אייל), ומלוות את ברנינגר ששר: "מה עובר עלינו, עלייך ועלי? כל בית שני ברחוב עולה באש. מה עובר עלינו? חכי ותראי, ימים של ברוטליזם ופניות חדות". את השאלות הכבדות האלה מחליף "Rylan", שיר אהוב שאמור היה להופיע ב- "Trouble will Find me" ורק עכשיו זוכה לגרסה רשמית ושוברת לב: סיפור על ילד אחר, שונה, מתבודד. ריילן, למרבה השמחה, לא גמר כמו ג'רמי של פרל ג'אם, אלא מצא את מקומו בשמש. האלבום מסתיים עם "Light Years", שדווקא לא מציע תקווה, אלא מצייר רישום של אהבה שמתפוררת, של אנשים שאוהבים אבל לא מבינים אחת את השני, של התרחקות למרחק שנות אור.

      "אני אוהבת אותך כאילו יש בפנים סכיני גילוח
      והיא תאהב אותך כמו להבה קורנת"
      (Hey Rosey)

      הקולאז' הזה נמשך יותר מ-63 דקות על פני 16 קטעים, שלושה מהם אינסטרומנטליים, והוא יכול להתיש. למרות האופטימיות, עדיין לא מדובר בפלייליסט של טיילור ובן זיני. המלצתי היא לחתוך מדי פעם ל-"Father of the Bride", האלבום החדש והנפלא של ומפייר וויקאנד (שגם הוא ארוך מדי וגם הוא משובץ דואטים נשיים), ואז לחזור. אבל השורה התחתונה היא זאת: גם באלבום השמיני שלהם הנשיונל ממשיכים להבריק עם פצצות עומק מפרקות, וכבר אפשר לקבוע שאחרי עשרים שנות קריירה, כשזה מגיע לאחת מהלהקות הכי חשובות ויציבות שידע יקום הגיטרות, אין כזאת שאלה האם האלבום "טוב" או "לא טוב", אלא רק עד כמה טוב. "I am Easy to Find" הוא עוד ניצחון מרשים של החמישייה האמריקנית, ואחרי שרואים את הסרט, שהוא נטול דיבורים אבל טובע באנושיות ועצב בתיאורו את חלוף הזמן שלנו כאן, מבינים עוד יותר את כוח העל של הלהקה. החיים מורכבים, מערכות יחסים הן מורכבות, אהבה היא מורכבת. אפשר לסמוך על הנשיונל שתמיד יהיו שם בשביל שלא תרגיש לבד. בשביל להזכיר לך שתמיד יש סיכוי להינצל. תחפשו אותם, קל למצוא.