"האויב הוא כל מי שיכול להרוג אותך, לא משנה באיזה צד הוא נמצא"
מעטים הם הטקסטים שמצליחים לעורר הזדהות בנחת אמריקאי המוצב בעיראק וגם בפקיד המשרת בקריה בתל אביב. כמעט שישה עשורים אחרי פרסומו, "מלכוד 22" הוא עדיין אחת היצירות המכוננות, החתרניות והמדויקות ביותר שנכתבו על המסגרת הצבאית.
כשם ש"ספר המורמונים" - המחזמר המופתי של יוצרי סאות' פארק, טריי פארקר ומאט סטון - עושה שימוש בדת המורמונית כדי להציג את האבסורדיות של עקרונות כל הדתות ללא יוצאות מן הכלל, היצירה של ג'וזף הלר היא הרבה יותר מרק תיאור קורותיה של טייסת אמריקאית באיטליה בזמן מלחמת העולם השנייה. בבסיסה היא סיפור קומי-טראגי על טירוף עטוף בבירוקרטיה, אגו ולאומנות, שמי שמנסה להילחם בו נתפס כמשוגע - על אף שהוא בעצם השפוי היחיד.
לנוכח המציאות בארה"ב של 2019, זו שבה הטירוף כבר ניצח מזמן כל היגיון, לא מסובך להבין מדוע נבחר דווקא העיתוי הנוכחי לעיבוד הטלוויזיוני הראשון אי פעם של "מלכוד 22" (במקור של הולו, בישראל החל מיום חמישי ב-yes). השילוב הקטלני בין אגו, טיפשות וסגידה לכוח בצמרת הוא הרבה מעבר לדמיון מקרי בין הפרוזה למציאות. אבל החלק שהפך את הספר למוצלח כל כך הוא שהתופעות הללו הן אוניברסליות מיסודן. בכל רגע נתון בכל מקום בעולם, מישהו טומן את פניו בידיו ומסנן לעצמו "אני מוקף באידיוטים". וכשזה קורה במדים זה נכון פי כמה וכמה.
"מלכוד 22" מבוסס בחופשיות על חוויותיו של הלר עצמו כמטילן פצצות בחיל האוויר האמריקאי, עת הוצב בחזית האיטלקית במהלך מלחמת העולם השנייה. בן דמותו של הלר בספרים כמו גם בסדרה הוא הגיבור, ג'ון יוסריאן (כריסטופר אבוט, "בנות", "החוטאת") - או "יו יו" כפי שהוא מכונה על ידי הסובבים אותו - שמהווה אנטיתזה מוחלטת לגיבור העשוי ללא חת של סרטי המלחמה הקלאסיים. יוסריאן הוא לא פחדן שבורח מהקרב, אבל עצם המחשבה שחייו תלויים בגחמות של מפקדיו לא פחות מאש הנ"מ הקטלנית שניטחת סביבו בעודו באוויר - מאיימת להביא אותו לסף שיגעון.
מעל הכל הוא מנסה להתמודד עם ההיגיון החולני של מלכוד 22: אדם שיוצא לשדה הקרב כשאינו חרד לבטחונו האישי הוא משוגע, שצריך לקרקע ברגע שרק יבקש. אלא שעצם הבקשה הופכת אותו מיד לאדם שפוי והגיוני, ועל כן הוא כשיר ומוכרח להמשיך לטוס.
בעוד ספרו של הלר גדוש בהומור אבסורדי ותזזיתי שנועד להדגיש את הטירוף סביב יוסריאן, תסריטאי הסדרה, דיוויד מישוד ולוק דיוויס, בחרו להמעיט את השימוש בו. פה ושם מפציעות דמויות אבסורדיות כמו קולונל שייסקופף ("ראש חרא" בגרמנית) חובב המסדרים או מיילו מיינדרביינדר, קצין המטבח שמוכיח שקפטיליזם חזק מכל מלחמה - אבל בבסיסו של העיבוד הזה עומדת דרמה אנטי-מלחמתית, שבמקרים רבים בוחרת דווקא לבעוט בבטן במקום לחייך. כל האלמנטים האלה הופיעו גם ביצירה של הלר, אבל כאן הציפוי המסוכר הוסר מהם והותיר פצעים פתוחים של מוות ואובדן שאורבים בכל פינה.
מעגליות היא הנשק היעיל ביותר של "מלכוד 22". שוב ושוב חגים גיבוריה מעל נופיה הפסטורליים של איטליה בדרכם לעוד מטרה שולית, כשענן של אש נ"מ מקיף אותם ומאיים לסיים את חייהם. ובכל פעם הם שבים לבסיסים מוכי טראומות חדשות, רק כדי לעשות זאת שוב ושוב בכל פעם מחדש. מלבד המאבק של יוסריאן בשיגעון הזה, מדגישה הסדרה גם את גופותיהם הבנויים לתלפיות של חיילי הטייסת. מסמנת ללא מילים את חוסר התוחלת של בזבוזם כבשר תותחים. ההקפדה על האסתטיקה של הסדרה, בין אם באוויר ובין אם על הקרקע, משרתת את הנרטיב שלה ומהווה כלי תסריטאי לא פחות מאשר סצנות שנועדו לשבות את העין.
כש"מלכוד 22" מתייחסת לחומר המקור, היא מאמצת ממנו רגעים שלווים שרועמים לעתים יותר מתותחי מלחמה. אחד שכזה מתרחש כשיוסריאן וחבריו מבקרים בבית בושת ברומא הכבושה וההרוסה, ומנהלים שיחה עם המנהל הזקן והציני של המקום. אל מול הפטריוטיות וההתלהבות למות למען המולדת של יפי הבלורית השריריים שסביבו, מציג הסרסור המבוגר גישה לפיה דווקא המפסידים הם אלו ששורדים בעוד המעצמות והאימפריות קמות ונופלות סביבם. דוגמאות אחרות הן העוני המרוד שרואים החיילים סביבם כשהם יוצאים "להתאוורר" ברומא.
כמו הספר, גם הסדרה מנסה להשתלט על גלריה ארוכה של דמויות - רובן המוחלט משניות - ומייצרת לא אחת בלבול ותחושת גודש מיותרים. סגנון הכתיבה של הלר היה לא לינארי וקופצני בכוונה כך שייצור בסופו של דבר קישור בין הדמויות השונות, אך בעיבוד הטלוויזיוני הקו הוא לינארי, וככזה הפרצופים לצד יוסריאן הם לרוב אנשים נטולי הקשר ועומק. המכשול הזה מונע מ"מלכוד 22" להפוך לקאנונית כמו היצירה שעליה היא מבוססת, שכן הכאב העמוק הנובע ממנה לא חזק מספיק כשהמוות אינו מקושר לרגש. קשה להבין באמת את האמביוולנטיות לחיי אדם של מפקדי צבא גאוותנים, כשלא נוכל כצופים לכאוב את גורלם.
אך אפילו כך, "מלכוד 22" קולחת, חדה ומרהיבה גם ברגעיה המייאשים. היא אינה הולכת שבי אחרי הקאסט עטור הכוכבים שלה, ועושה שימוש במשורה בכוכבים כמו ג'ורג' קלוני, יו לורי וקייל צ'נדלר. אבוט מעניק ליוסריאן זווית מבודחת פחות וטראגית הרבה יותר, ועושה זאת בהצלחה רבה. התסריט מציג באופן אמין ושובר לב את קקופוניית הדרגות, האגו, ריבוי התפקידים המופרך והבלבול הכולל שהוא המערכת הצבאית.
"מלכוד 22" מודל 2019 הרבה פחות משוגעת ותזזיתית, וסביר להניח שתרגיז עקב כך לא מעט מעריצים אדוקים. אך כיצירה בפני עצמה היא מצליחה ללכוד את האימה שביקש הלר להעביר, ולהציג אותה מחדש לעולם עם אמת פשוטה וחזקה מאין כמוה: להתנגד למלחמה עלול לגרום לכם להיראות משוגעים, אבל האלטרנטיבה גרועה כל כך הרבה יותר.
כל פרקי "מלכוד 22" זמינים החל מיום חמישי ב-yes VOD, ובשידור שבועי ב-yes Edge ב-22:00.