נערים נטושים, זוגות חברות ורוחות כושלות: סקירת סדרות חדשות

מה: סדרת מתח חדשה שיצר כריסטופר קייזר, מיוצרי "שולחן לחמישה", עבור נטפליקס. קבוצה של בני נוער מועברת באופן מסתורי להעתק מדויק של העיירה העשירה שלהם, בלי זכר להוריהם. עכשיו הם צריכים לשרוד בכוחות עצמם. בין היתר מככבות רייצ'ל קלר ("לגיון") ושתיים מתוך שלוש הכוכבות הצעירות של "מאבדים את זה" - קתרין ניוטון וגדעון אדלון. מארק ווב ("500 ימים של סאמר") משמש כבמאי ומפיק. הסדרה עולה ביום שישי הקרוב.

מה חשבנו: במכתב למבקרים כותב קייזר שהוא יצר כאן מעין "בעל זבוב", אבל "עולם חדש" היא הרבה יותר, ובאופן בוטה, "החלילן מהמלין". לאדם שחשוד בגרימת המצב המוזר הזה קוראים פייפר, כמו פייד פייפר - בעל מקצוע שעשה את עבודתו אך לבסוף מנעו ממנו את התשלום, ועל כן נקם בכך שהעלים את ילדי התושבים. כאן דווקא הילדים נשארו וכל היתר נעלם, ולא מדובר בכל הילדים אלא רק בגילאי 16 ומעלה, מן הסתם כדי ליצור תמות בוגרות יותר.

אלא שזה לא ממש קורה. כן, הנערים ב"עולם חדש" אומרים "שיט" ו"פאק" ומקיימים יחסי מין (תחת שמיכות או עם בגדים), אבל המתח שאמור להיטען מכינונה של חברה חדשה המורכבת כולה מצעירים שעד כה הסתפקו בקליקות בתיכון, מניב למרבה הפלא יצירה שעוצמתה מאוד רפה. מרחק עצום מהאון המפחיד ומעורר המחשבה של "בעל זבוב". גם אם לאורך העונה הראשונה יש קווי עלילה שממחישים את הקושי בהישרדות ואת המקומות הקיצוניים שבני אדם עלולים להגיע אליהם בצוק העתים, "עולם חדש" לא מתמסרת להם. היא מתעניינת הרבה יותר במלודרמה ובמערכות יחסים בתוך מרחב חונק ומתסכל דמוי כלא.

לאורך הצפייה ישנה הרגשה שהסיפור פחות טוב מכפי שהוא יכול להיות, שהדמויות פחות מעניינות ומרובדות מכפי שעליהן להיות, שהמשמעויות לא מחוכמות כפי שהן צריכות להיות (כמו השם פייפר יש סמלים גסים נוספים). אפילו הליהוק לקוי - רבים מה"נערים" האלה נראים כמו בני עשרים ומשהו, כפי שהם באמת, בפרט הספורטאים ורייצ'ל קלר שלרגע לא משכנעים כתיכוניסטים; ואילו קתרין ניוטון אולי חיננית ומתוקה, אבל לאורך העונה היא מוכיחה פעם אחר פעם שהיא חסרה את האינטנסיביות הנדרשת לתפקיד שהיא מגלמת.

אם כבר סדרה בעל-זבובית בנטפליקס על צעירים שנאלצים להסתדר לבדם בעולם, "ה-100" האדירה עושה עבודה הרבה יותר טובה.

מה: סדרה קומית שחורה חדשה של נטפליקס, שבמרכזה קשר החברות האמיץ שנרקם בין אלמנה מתוחה שבעלה מת בתאונת פגע וברח (כריסטינה אפלגייט, "נשואים פלוס") לבין אישה שמסתירה סוד מזעזע (לינדה קרדליני, "פריקים וגיקים"). גם ג'יימס מרסדן כאן. את הסדרה יצרה ליז פלדמן, שעומדת מאחורי הסיטקום "מרוששות".

מה חשבנו: הנה חידה - קראו שוב את התקציר ונסו לנחש מהו הסוד המזעזע שמסתירה דמותה של קרדליני. אם ראיתם טלוויזיה מעודכם, אתם יודעים בקווים כלליים, ואולי אף לפרטי פרטים, את הכיוונים שאליהם הולכת "בשבילי אתם מתים" לאורך עונתה הראשונה. מדובר במעשייה שגרתית וצפויה שאמנם חושפת פה ושם קלף מפתיע, אבל אפשר לנחש כמעט כל תפנית עלילתית בה, ובעיקר את הגילוי הגדול שמאיים על החיבור בין שתי הגיבורות. ובמין תכסיסים תסריטאיים ירודים, הסדרה שוב ושוב משלה אותנו לחשוב שהנה-הנה מגיע רגע החשיפה, רק כדי לסטות ממנו למשהו אחר לגמרי.

כן, לא מדובר ביצירה מתוחכמת במיוחד, אבל איכשהו היא בכל זאת פועלת במובנים הכי בסיסיים. החברות בין שתי הנשים חמודה. שתי השחקניות הן לא מריל סטריפ אך מצליחות להתמודד יפה עם שפע הרגעים הדרמטיים. התעלומה - אם אפשר לקרוא לה כך - מושכת אותנו להמשיך עם הסופים המותחים מדי פרק. ואמנם ראינו דרמות/קומיות מוצלחות יותר שעוסקות באבל (רק בשנה האחרונה היו "טוני נולד מחדש", "ילדותי" ו-"Sorry For Your Loss"), אבל גם ל"בשבילי אתם מתים" יש רגעים של השראה שבוודאי יפרטו על אי אילו מיתרים. כל זה מספיק קולח כדי להחזיק את הקשב עד סוף העונה, אבל אז נשאלת השאלה אם זה מספיק כדי לחזור לעונה שנייה.

מה: המאיירת ליסה האנאוולט, האחראית על עיצוב "בוג'ק הורסמן", מגיעה לנטפליקס עם סדרת אנימציה למבוגרים משלה. חוויותיהן של שתי ציפורים חברות טובות, טוקן עם המון שמחת חיים וציפור-שיר לחוצה, שחיות יחד באותו בניין. הקומיקאיות טיפני האדיש ואלי וונג מדבבות אותן.

מה חשבנו: כבר מהדקה הראשונה של "טוקה וברטי" היא משליכה עלינו כל מה שניתן להעלות על הדעת, כמו להבהיר מה היא ומי היא. ציפור חברותית-מדי מעכסת עם חצי תחת בחוץ שמתגלה גם כהיפראקטיבית ובעלת גמישות מטורפת, ורד מהלך שמקבל לידו ורד רגיל, ציפור שסוטרת לציפור אחרת ואז הציפור המוכה ממשיכה לסטור לעצמה, צבעוניות בוטה, מילים מרחפות באוויר ועוד ועוד. זה סיקוונס שנראה כמו הפרעת קשב אחת גדולה, והגם שהוא נרגע יחסית בהמשך, ובפרט בפרקים שאחרי כן, הוא גם מעיד היטב על הכיוון היצירתי של הסדרה. מעטה של רעש, קדחתנות ובלגן, אמנם מאוד מרהיבים ולא פעם מפתיעים, אבל גם מתישים מאין כמוהם.

כל זה עוד עשוי היה להיות בסדר, ואולי גם עניין של טעם, אילולא התברר שמתחת למעטה הזה שוכנת סדרה קומית מהזן הבנאלי ביותר, שזולת הציצים המקפצים בקביעות - כולל על בניינים וצמחים - מקומו היה בניינטיז לצד "הרווק" ו"קרוליין בעיר הגדולה". כשם שאלה היו הדרג השני, אם להיות נדיבים, של סיטקומים שרכבו על הצלחת "חברים" ו"סיינפלד", כך "טוקה וברטי" מסתמנת כגרסה חיוורת ל"ברוד סיטי" הנהדרת שאך זה סיימה את חייה. קומדיה לא מצחיקה, שנונה או חדשנית במיוחד על שתי בנות שלושים ומשהו שמנווטות בין קריירה לאהבה לחברות בעיר הגדולה. ההגדרה של איסטרא בלגינא קיש קיש קריא. מה שכן, הפתיח שלה חמוד.

מה: מיני-סדרה תקופתית חדשה בת חמישה פרקים מבית HBO ו-Sky, החוזרת לתאונה הגרעינית הנוראה משנת 1986 - אחת הקטסטרופות האיומות ביותר שיצר האדם - ומספרת את סיפורם של האנשים שהוקרבו לטובת הצלת אירופה כולה מאסון נוסף. מככבים ג'ראד האריס ("הכתר", "מד מן"), אמילי ווטסון ("הילארי וג'קי", "לשבור את הגלים") וסטלן סקארסגארד ("ריבר", "סיפורו של ויל האנטינג"). פרק חדש זמין מדי יום שלישי ב-HOT, yes וסלקום tv.

מה חשבנו: הדקות האחרונות ומלאות התקווה של הסדרה המעולה "כוכב הלכת המופלא" מציגות את העיר צ'רנוביל כפי שהיא בימינו. העיר האוקראינית פונתה אחרי הפיצוץ הגרעיני בה ב-1986 ונקבע כי במשך אלפי שנים האזור יהיה רעיל לבני אדם. עם הזמן הבניינים המיותמים נכבשו על ידי הטבע הפראי. 30 שנים אחרי שציפורים נפלו מהאוויר, כפי שמציג פרק הפתיחה של "צ'רנוביל", חיות בר הפכו את העיר למשכנן ומשגשגות בה.

ואם יש משהו ש"צ'רנוביל" מיטיבה לתאר זה עד כמה בני האדם חדלי אישים, ועד כמה זה לא דבר רע שבעלי חיים ישתלטו על העיר הנטושה. תיאור התמודדות של המשטר הסובייטי עם האסון מדגיש את רמות ההכחשה המקוממות של האחראים למחדל, שכשלו הן במה שהוביל לאסון והן במה שקרה אחריו. האנשים הפשוטים - מהנדסים, עובדי כור, מכבי האש, האזרחים מסביב - היו אלה שצריכים לשלם על הטעויות של הבכירים.

"צ'רנוביל" מעבירה את הנקודה הזו תוך שהיא משלבת בין אותנטיות לבין תיאטרליות - מראות גיהנומיים של הליבה הנשרפת ולעומתן ישיבות עם בכירים שחורצים גורלות במבטא בריטי ובשאננות יתרה. התיאטרליות הזה, ובעיקר ההתעקשות לא להשתמש במבטאים רוסיים, מסיחים את הדעת ופוגמים במקצת בעוצמתה של הסדרה. כך גם העובדה שתכופות נראה כי הסדרה מתעניינת יותר בתהליכים מאשר בנפשן של הדמויות. אף על פי כן, מדובר ביצירה מרתקת ומייאשת על האופן שבו ממשלות מתחפרות בעמדותיהן ומסרבות לשעות לאזהרות המדע, מה שהופך אותה לרלוונטית להחריד גם שלושה עשורים אחרי האסון.

מה: קומדיה חדשה של BBC על מספר רוחות רפאים שפוקדות אחוזה כפרית מתפוררת בשם "באטון הול", אחרי שמתו שם מיתות משונות לאורך המאות ואף האלפים (זה כולל איש קדמון, למשל). כל אחת מהן, כמתבקש, היא תוצר של זמנה, כך שהן לא בהכרח מסתדרות, אבל כאשר זוג עירוני צעיר יורש את המקום במפתיע מתוך כוונה להפוך אותו לבית הארחה, המתים מתאחדים כדי לסלק אותם.

מה חשבנו: יוצרי הסדרה הם גם אלה שמגלמים בה את הרוחות - כולם הצוות והקאסט שמאחורי תוכנית המערכונים עטורת הפרסים "Horrible Histories" שמלמדת את ילדי אנגליה היסטוריה. הרזומה הזה רלוונטי, כי למרות שהסדרה משודרת בשעת ערב מאוחרת, נדמה ש-"Ghosts" מרוככת שלא לצורך, חסרה עוקץ שישדרג אותה, כאילו כדי לפנות גם לקהל שאינו בוגר. התחושה היא שאילו "רוחות" הייתה משחררת לעצמה את הרסן, הייתה יכולה להפוך לאחת הסדרות המעולות על המסך.

אבל כמו שקורה לפעמים בסדרות היי-קונספט, עצם הרעיון ומימושו מספיק איתנים כדי שאי אפשר יהיה לטעון שמדובר בפספוס אימתני. "Ghost" משעשעת ומענגת, ואף מציגה פה ושם הברקות שממחישות את הכישרון שעומד מאחוריה (המתרחש במרתף האחוזה, למשל) ואולי את הפסגות שהיא יכולה להגיע אליהן עם הזמן. הכימיה בין רוב חברי הקאסט, שנובעת משנים של עבודה משותפת, ניכרת מאוד על המסך, ושרלוט ריצ'י - שלא הייתה איתם בפרויקטים הקודמים אבל מוכרת מסדרות כמו "בשר טרי" ו"מיילדת!" - נהדרת וכובשת בתפקיד בת האנוש שנאלצת להתמודד עמם. התוצאה של כל זה היא ממתק מרענן.