"המזל הולך עם הטובים", גורסת קלישאת ספורט ידועה, ומכאן ניתן להקיש גם את ההפך - שחוסר המזל הולך עם הרעים. זה נכון במיוחד בעידן הנוכחי, המתועד תמידית על ידי מצלמות בכל קרן רחוב. אם אתה איש לא ממש טוב שנוהג להיות במקום הלא נכון ובזמן הלא נכון, די בפעולה תמימה שתתפרש לא נכון לעין המצלמה, והופ - הלך לו היום, השבוע ואולי גם הקריירה.
ריי מוריס, גיבור "חטאים והפרעות קלות" של הבריטי ג'ו דנתורן, הוא עיתונאי טכנולוגיה נחשב. לאנשים כמו ריי, שאוהבים לבדוק דברים חדשים, יש יצר הרפתקני. היצר הזה מסבך אותו לא מעט, במיוחד בין חברים כשהוא לא ממש נכנע למוסכמות. באחד הערבים הוא הולך רחוק מדי, מה שמעמיד בסכנה לא רק את הקריירה שלו, אלא גם את חיי הנישואין עם רעייתו ההרה גארתיין.
"חטאים והפרעות קלות" שייך לז'אנר המספר הכועס. מהשורה הראשונה ברומן אנו מבינים שריי בא בעיקר לפרוק זעם. באופן כללי, התכונות שלו הן של מיזנתרופ זועף עם נטייה מוגזמת לסרקזם. כמו ציניקנים רבים גם הוא מבריק, אבל מתעל את הגאונות שלו לכיוון של עוקצנות, מה שכמובן מקשה על הסביבה להיות בעדו. ובכל זאת, ככל שהוא נסער יותר, כך אנחנו מתחברים יותר לדמותו. דנתורן (שזכה בזמנו לשבחים רבים על ספרו הראשון "צוללת") יודע לבנות את דמות הנעבעך הנרגן כך שתחלחל אל לבו של הקורא.
הבעיה הגדולה עם אנשים כועסים טמונה בכך שהם נוטים לירות ללא אבחנה. הם יגידו כל מה שהם חושבים באותו רגע, יירו צרור של הגיגים שלא בהכרח קשורים אחד לשני ובאופן כללי יעדיפו את הוולגריות על אמירה בעלת משמעות. מבחינה זאת דנתורן יצר דמות נאמנה למציאות, וזה לא בהכרח נאמר לזכותו. הסיפורת שלו בנויה בחלקה מזרם תודעה, ואף שהוא מקפיד לחזור למסלול של סיפורת קונבנציונלית, הסחות הדעת עדיין רבות מדי. הוא קופץ מנושא לנושא כאחוז תזזית, שולף כל מה שעובר לו בראש ולקינוח גם מגיע למסקנה אישיותית בעייתית. שום דבר לא מכין אותנו לסיום של "חטאים והפרעות קלות", שנראה מודבק ולא קשור לכלום.
יצירתו של דנתורן מושווית על ידי רבים לניק הורנבי, אולם לי "חטאים והפרעות קלות" הזכיר דווקא את "הפרטיות האיומה של מקסוול סים", הרומן הנהדר שכתב ג'ונתן קו על אדם בן 48 שחרב עליו עולמו דווקא בצל הקדמה הטכנולוגית. האנדרסטייטמנט והנראטיב המדויק של קו הם מודל הפוך לבזאר המבולבל שמציב דנתורן. במקרה שלו, ההתפזרות מקהה את השנינות וכך קו מצליח היכן שדנתורן נכשל - להעמיד במרכז את בדידותו של הגבר המודרני.
"חטאים והפרעות קלות" הוא ספר מעט מבלבל, משום שלמרות המגרעות הרבות שבו הוא לא בהכרח גרוע. הזרימה בו סבירה על אף הגליצ'ים והסטייה מהדרך, והשפה המושחזת של המחבר בהחלט נזקפת לזכותו. ובכל זאת, המעטפת הכוללת נראית כמו תרשים של בניין ללא יסודות. אחרי 20 העמודים הראשונים השטנץ מתחיל להיות ברור, כשמכל הבלגן וההתפזרות לכל עבר, דנתורן לא מצליח לנפק אמירה משמעותית. את הרומן הזה קראתי במהלך טיסה והוא היה סביר מינוס אפילו למטרה הזאת. בלי אמירה משמעותית, ללא קו אחיד ועם סיום מעורר סימני שאלה, מי שיאהבו באמת את "חטאים והפרעות קלות" הם בעיקר אלה שמעדיפים את הנוירוטיות ופיזור הרעל על פני הסיפור עצמו.
"חטאים והפרעות קלות" / ג'ו דנתורן. מאנגלית: מרב זקס-פורטל. מטר, 200 עמודים.