פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סקס, סמים ונעורים חסרי תקווה: "אופוריה" בוטה, מדכאת ויפה

      גם אם חלק מהזמן "אופוריה" נעה בין תיאור קיצוני של אירוע טינאייג'רי מוכר למשנהו, גם אם מדי פעם הטקסטים נשמעים קצת מזויפים, גם אם הדמויות לא מקנות תחושה מספקת של אנשים אמיתיים - מדי פעם מבליח רגע מדהים, מלא השראה, שובר לב, טעון ביופי ובכנות, שמצדיק אותה

      סקס, סמים ונעורים חסרי תקווה: "אופוריה" בוטה, מדכאת ויפה
      HBO

      ב-2007 נאלצה HBO להיפרד מהסדרה הגדולה ביותר שלה אי פעם, "הסופרנוס", וכחלק מגישושיה החליטה לראשונה בתולדותיה לעבד יצירה זרה, סדרה עלילתית ישראלית בשם "בטיפול". הגם שהמבקרים חיבבו את הסדרה, מעט מאוד צופים התחייבו לפורמט היומי שלה. הבאזז הדל לא סייע לרשת שמחפשת את דרכה. 12 שנים אחרי כן, HBO ניצבת מול אתגר זהה. שוב הסתיימה הסדרה הגדולה ביותר שלה אי פעם, במקרה הזה "משחקי הכס", ושוב היא מעלה על מסכיה עיבוד לסדרה ישראלית מהוללת. הפעם הבאזז מובנה עם הפורמט - בני נוער אבודים שמנסים למלא את הבורוֹת בנשמתם באמצעות סמים ומין.

      ואכן, הפרק הראשון - ששודר ביום ראשון בארצות הברית וזמין במקביל גם ב-HOT (שגם "בטיפול" וגם "אופוריה" המקוריות היו שלה), yes וסלקום tv - גרף תגובות המומות בואכה מזועזעות מצופים בארצות הברית. הוא מציג נערה מכורה כבדה לסמים (זנדאיה), מין אגרסיבי בין גבר בגיל העמידה (אריק דיין, רחוק מימי מק'סטימי ב"האנטומיה של גריי") עם איבר (מזויף) זקור לבין קטינה טרנסית (האנטר שייפר); ונער (אלג'י סמית', "דטרויט") שחונק באגרסיביות את חברתו (סידני סוויני, "סיפורה של שפחה") במהלך יחסי מין. בפרקים הבאים יש סצנת חדר הלבשה עם עשרות פינים, נערה המגלה שסרטון שלה מקיימת יחסי מין מופץ בין הטלפונים של יתר התלמידים בבית הספר, שיחות סקס בסקייפ ועוד ועוד.

      אופוריה של HBO, זנדאיה, האנטר שייפר (יח"צ , HBO)
      הכי מרגשות, ביחד ולחוד. זנדאיה והאנטר שייפר, "אופוריה" (צילום: יח"צ)

      הגם שזוהי הסדרה הראשונה של HBO המתמקדת כולה בבני נוער, הגיבורים ב"אופוריה" הם המשך ישיר לכאלה שכבר ראינו בעבר בענקית הכבלים, כולל "הסופרנוס", "עמוק באדמה", "הסמויה" ואפילו "משחקי הכס". כדרכם של ריגושים שהולכים ומתעמעמים, הסדרה החדשה משתדלת לספק חוויה קיצונית, ניהיליסטית ובוטה אפילו יותר מאלה שקדמו לה. בניגוד ל"בטיפול", יש קשר קלוש מאוד בין "אופוריה" האמריקאית לבין המקור הישראלי. הדמויות שונות, העלילות שונות, היומרה שונה, המסגור שונה (במקור ההורים ובית הספר נפקדו כמעט לחלוטין, כאן הם חלק משמעותי מהעניין) וכיוצא בזה. למען האמת, "אופוריה" החדשה מזכירה יותר את "קידס" ו"קן פארק" של לארי קלארק, שכמו "אופוריה" גרפו אף הם תגובות זועמות בשל ההצגה המפורשת, או במקרה הזה כמעט-מפורשת, של מין וסמים בקרב בני נוער משובשים.

      כאן המשובשת שבמרכז היא רו (זנדאיה). כאשר נולדה, בבית החולים הוריה היו מרוכזים בדיווחים על פיגועי 11 בספטמבר, אירוע שכמו סימן את ההרסנות חסרת התוחלת שתתפשט בנפשה ובנפשות חבריה. קץ התמימות עוד לפני שהחלה. לכאורה כבר אז נגזר דינה של רו. לכל אחד מהנערים ב"אופוריה" יש את התסביך שלו, וברוב המקרים, אולי מלבד אלה של ג'ולס הטרנסג'נדרית, מדובר בבעיות שכבר ראינו בעבר בסדרות אחרות המתמקדות בבני נוער. למעשה, "אופוריה" מקפידה לסמן וי על כל הבוקסות המתבקשות - סמים, קאטפישינג, בדידות, הדלפת סרטוני סקס, מוניטין פרוע לנערות, השפעת הנגישות העצומה של פורנו וכן הלאה - עד שלפרקים נדמה שחשוב לה יותר ללמד אותנו שיעור על בני הנוער המיוסרים של 2019 מאשר לספר סיפור.

      אופוריה של HBO, סידני סוויני, אלג'י סמית' (יח"צ , HBO)
      אירועים טינאייג'רים מוכרים מדי. "אופוריה" (צילום: יח"צ)

      אף על פי כן, הרבה עובד לטובתה של "אופוריה" האמריקאית. השחקנים הצעירים, כולם כמובן מעל גיל 18, מרשימים מאוד בכל היבט, ויותר מכול זנדאיה ושייפר, שמרגשות פעם אחר פעם, ביחד ולחוד. שתי האחרונות מהוות את עיקר החוזק של "אופוריה". הסיפור של טרנסית מסוכסכת בנפשה, שגרה רק עם אביה ולא ראתה את אמה כבר שנים, מעולם לא סופר כך בטלוויזיה. ואילו הגיבורה המרכזית, שגם מקריינת בקולה את כל ההתרחשויות, היא מעין שלוחה של סאם לוינסון, יוצר הסדרה, כותב כל פרקיה ובמאי של כמה מהם (כמו כן בנו של הבמאי בארי לוינסון). כמו רו גם לוינסון התמכר כנער לסמים, נכנס ויצא ממכוני גמילה וניסה שוב ושוב לעמעם את תחושותיו ואת חייו. ניכר שמה שעובר על גיבורת "אופוריה" מגיע מדם לבו.

      התקציב של HBO מאפשר כעת ללוינסון להמחיש את החוויות החיצוניות והחושיות של הנערים בוויזואליה מרהיבה, צילום סוחף ועריכה מהפנטת, מגובים כל העת במוזיקה מעולה. על אף החשש שכל זה יהפוך לקליפ אחד ארוך ומלאה, זה לא קורה. להפך, ההקפדה על האסתטיקה העזה, הצבעונית, משמשת משקל נגד לאחד מהייבואים הישירים הבודדים מהמקור - תחושות הדכדוך והנואשות המתמידות, הפורענות האורבת.

      גם אם חלק מהזמן "אופוריה" נעה בין תיאור קיצוני של אירוע טינאייג'רי מוכר למשנהו, גם אם מדי פעם הטקסטים נשמעים קצת מזויפים, גם אם בארבעת הפרקים הראשונים הדמויות לא מקנות תחושה מספקת של אנשים אמיתיים - מדי פעם מבליח בסדרה רגע מדהים, מלא השראה, שובר לב, טעון ביופי ובכנות, שמצדיק אותה. הניגוד בין התמימות של הגיבורים כאשר היו ילדים לעומת כפי שהם היום, הרגעים שצילקו אותם לנצח, רו דופקת בזעם על דלתו של סוחר הסמים שלה, ועוד ועוד. ולהבדיל, אחד מחוטי החסד היחידים, החברות המתוקה הנרקמת בין רו לג'ולס. הרגעים בין השתיים הם אלה שבהם הסדרה מורידה את המגף מצווארנו כדי שננשום, שבהם החמלה מתלכדת עם היופי השואב של "אופוריה", רומזת שלילדים האלה קיימת קרן של אור שתוביל אותם החוצה.

      אופוריה של HBO, זנדאיה (יח"צ , HBO)
      ניכר שדמותה בנפשו של היוצר. "אופוריה" (צילום: יח"צ)

      "אופוריה" משודרת בימי שני ב-yes, HOT וסלקום tv בצמוד לשידור בארצות הברית.