חיים אתגר קיבל אתמול את השרביט כדי להוביל את "יצאת צדיק" (קשת 12) במקומו של חיים הכט, שתולה את המצלמה הנסתרת, ובדיעבד היה ברור שזה יקרה. הבחירה באתגר להחליף את הכט במשימה רק טבעית: מה שזה עשה במשך שנים עם עוסקים זוטרים ב"יצאת צדיק", עושה אתגר בשנה האחרונה עם "המתחזים" שלו - רודפים רמאויות קטנות, מתעדים אנשים ברגעי קלונם, ותוך זעם קדוש מתעמתים איתם. כעת, משהתפנה התקן, קיבל אתגר את תפקיד השריף הראשי של קשת. חמוש בנעלי בוקרים, כובע רחב שוליים ושורה של מצלמות נסתרות, הוא לא ינוח עד שיתפוס את כל טכנאי המזגנים שסרחו.
כזכור, לפני חודשים מספר הוקדש לחיים הכט משדר מיוחד המסכם את פועלו במסגרת התוכנית. כעת, מתברר שהייתה זאת רק הכנה לקראת העברת הלפיד, והכט מקבל כאן עוד הזדמנות להשתמש בשלל המחוות האופייניות שלו לפני הפרידה הסופית. מילא סאנשיין. כעת הם שניים, חיים וחיים שעושים חיים בניידת. הפעם הם רודפים אחרי טכנאי מזגנים שהתוכנית תיעדה כבר בעבר, אשר ממשיך בהרגליו הרעים, והתוכנית מאשימה אותו בפעולה נבזית במיוחד - עוקץ של קשישים שאינם דוברים היטב עברית, חלקם ניצולי שואה. ללא ספק נורא ומרגיז, חמור וחסר לב. חיים את חיים נשבעים לתפוס אותו אחת ולתמיד.
מכאן, יינגעלע, זה הכל אותו השפיל: שחקנים, מומחה, תיעוד ועוד תיעוד, ולבסוף רגע השיא: העימות החזיתי ברחוב, הנזיפות והקריאות "אתה בושה" וכן הלאה. שלב השיימינג: איך הם אוהבים את זה. אחרי כל כך הרבה זמן שהתוכנית הזאת רצה, גם עם מנחה חדש - הביצוע כבר מדויק ואוטומטי, וגם משעמם לגמרי.
"יצאת צדיק" מספקת לצופה אותו תענוג שמסבים לו סרטוני המכות למיניהם: קל לראות מי הטובים ומי הרעים. מי ש"יוצא צדיק" הוא הצופה שנהנה לצקצק לעצמו "כך לא מתנהגים", ובמקביל חוגג על התיעוד החי ובמיוחד על השיימינג, העימות והקללות - ויכול לשכוח בנוחות מאי-הצדק המהותי, הקשה יותר להתמודדות. אם אתגר והכט עדיין נהנים כל כך להטריל אחרי כל הזמן הזה, שיתכבדו וישלחו את המצלמות שלהם לאנשים חזקים יותר. אפשר להתחיל בעוקץ הבחירות החוזרות: שמעתי שזה יעלה לקשישים ולחולים ולכולנו קצת יותר מאשר מחירו המופקע של תיקון שלא נעשה.
יש דמיון בין האפקט של אדם שמתועד משליך כיסא פלסטיק וזה של הסצינה הטלוויזיונית בה חיים אתגר וטכנאי מזגנים צועקים אחד על השני. בשני המקרים, הצקצוק של הצופים לא יוצר עולם טוב יותר, אלא חברה חשדנית יותר, מנוכרת יותר, שהדרך היחידה להשיג בה משהו היא עם צעקות. לא חבל, סאנשיין?
בקטנה: בתכנית "חי בלילה" הציע נדב בורנשטיין החביב לצופים להחליף ליום אחד את מבקרת האוכל של התוכנית ריטה גולדשטיין ולאכול את המאכלים "הכי ויראליים". לא הכי טעימים, לא הכי מזינים, לא הכי מורכבים ואפילו לא הכי חדשים. הכי ויראליים. אני מבין, הגענו לעולם שכולו FOMO אחד ארוך, אבל אפשר לצפות מ"חי בלילה" ומכל תוכנית אחרת, להשתדל לפחות לנסות להציג לצופה איזהשהו ערך מוסף לאייטמים שהיא עוסקת בהם, מעבר למה שקיבל הכי הרבה לייקים. בשביל זה יש רשתות חברתיות, ולא צריך טלוויזיה. ואולי הכי נורא: כשמדברים על "מאכלים ויראליים", כנראה מוטב להשתמש בביטוי שלא מעורר אסוציאציה לכאב בטן, חום ושלשולים. ואולי זה רק אני.
