הטוב
אני שוברת את הראש להבין מה היה טוב בפרק הזה, והאמת? כלום. היה פרק משעמם למדי, במיוחד כי נעמה בסוף לא הדיחה את שמחה. אז נעמה בגמר? בסדר, את זה ידענו כבר מהפרק הקודם. משימת הווטו? מיותרת, וגם הטוויסט של השתקת המושבעים קצת היה לי יותר מדי. העלעול באלבום התמונות? וואלה, בתור ארכיון על שתיים של העונה הזאת, לא ממש אכפת לי, ועוד בפרק הלפני אחרון, לשמוע מה כל אחד מהם אומר על המתחרים שכבר אינם, וממש לא מרגש אותי לראות אותם מנשקים תמונות של אנשים שהם לא ממש סובלים.
היה קצת מצחיק שכולם ניסו להגיד משהו נחמד על אירה ולא הצליחו למצוא כלום חוץ מזה היא "מאוד נחושה", והיה נחמד לראות את שמחה בפעם הראשונה בוכה באמת ולא מייללת בשביל המצלמות כמו בכל העונה הארוכה הזאת. והכי טוב בפרק הזה? הוא היה הפרק הלפני אחרון, מה שאומר שזה תכף נגמר. גם לכם העונה הזאת הרגישה ארוכה פי שתיים מהעונות האחרות? זה מרגיש כאילו עברה חצי שנה מהפרק הראשון, ודי, כבר יצאו לי פצעי לחץ. שמישהו יהפוך אותי בבקשה.
הרע
קרה לי משהו בשני הפרקים האחרונים, ומשום מה התחלתי להתרגל למני. לא יודעת איך זה קרה. זה סימפטום שמדאיג אותי קצת, גיגלתי "לחבב את מני נפתלי" והתוצאה הראשונה שעלתה הייתה "אפקט סימונה", מחלה חדשה ונדירה שלקיתי בה כפי הנראה. משום מה, אחרי שראיתי את סימונה, אוטומטית חיבבתי אותו קצת יותר. או שאולי יותר מדויק לומר שתיעבתי אותו קצת פחות. אבל גם אחרי סימונה, הוא עדיין אחד האנשים היותר מרגיזים.
יש משהו מאוד לא כן בהתנהגות שלו, בהתעקשות הזאת שלו תמיד לשעוט לעבר הכלים ולהתחיל לבנות דברים שאף אחד לא ביקש, לסרוג שטיחים, להכין נדנדות, להדליק אש שבע פעמים בלילה. הוא גם לא נותן לאף אחד אחר את העונג שבלעשות משהו עבור אחרים, וגם, הסיבה היחידה שהוא עושה את כל זה היא כדי, כדי להיות "זה שעוזר לאנשים", זה שמוותר על עצמו, זה שמקריב.
משום מה התיאורים האלה נשמעים לו כמו מחמאות. והוא לא היחיד - זה קטע ישראלי ממש דפוק שממש קשה להתנגד לו. כל האנשים האלה שמשחקים אותה כאילו אכפת להם מאנשים אחרים יותר מאשר מעצמם הם מתייפייפים, וזה מאוד ישראלי לעודד את ההתנהגות השקרית הזאת, במיוחד על המסך. איכשהו אלה כמעט תמיד האנשים שזוכים אצלנו בתוכניות ריאליטי. לא האנשים הייחודיים או הכנים, אלא הגנריים שיש להם "חוכמת רחוב", ו"לב גדול", שזה במילים אחרות אהבלים שיודעים מה להגיד כדי שהעדר יהיה מרוצה מהם.
ומה ההבדל בין העדר של "הישרדות" לבין מה שאנחנו מכירים מהבית? אותו דבר - כולם פה שבט אחד גדול שכל היום אוכל והורג אחד את השני, וזה בסדר גמור כל עוד מגיעים לארוחת שישי, שמים כיפה ועושים קידוש. וארוחה משפחתית היא גם כמויות אדירות של אוכל ועוד הזדמנות לריב, רק בו זמנית. לא ברור לי למה, אבל הצופה הישראלי אוהב את המנצחים שלו בריאליטי כאלה, ורצוי שיהיו גם קצת מסכנים וממש עניים. בגלל זה נעמה בחיים לא תיקח את העונה - היא חכמה מדי, לא מתייפייפת מספיק, עשירה מדי ולא מסכנה בשיט.
הלמה מה קרה
קודם כל, מה קורה עכשיו עם פסלון החסינות של נעמה? זהו, הוא התבזבז? היא לוקחת אותו הביתה ושמה על המדף? מוכרת אותו באי-ביי? שומרת לעונה של הישרדות אחוזת ראשונים? נראה לי מוזר שחלק כל כך חשוב במשחק שדיברו עליו כל כך הרבה פשוט נעלם בקול ענות חלושה כמו משה פרימו. חוץ מזה, שלישיית הגמר הזאת מבאסת. תכל'ס, חוץ מנעמה, אין שם אדם אחד שמגיע לו להיות בגמר. למני מגיע יותר. לג'וזי, לונא, ושקד מגיע יותר. לאייל ברקובר וליהיא מגיע יותר. אפילו לאלכסה מגיע יותר. לפחות הם עשו משהו - ניסו לשחק את המשחק, התאמצו, לקחו סיכונים, התפלשו בבוץ ובסחי.
ג'ובאני, חוץ מלהימנע בכל תוקף מ"להתלכלך" בעשיית מהלכים, העברת ביקורת על אנשים שכן עשו ולהתחבק עם שמחה, לא עשה שום דבר מיוחד. ושמחה בכלל - אפילו את הדבר הכי בסיסי במשחק, שהוא השתתפות במשימות, היא לא עשתה. והאמת? הכי ציפיתי שנעמה לא תיתן לה להגיע לגמר, אם לא בגלל זה, אז לפחות מהסיבה שמני נתן לה, והיא ששמחה סומנה כשורדת האחרונה. הוא אפילו הציע לה את צמיד הווטו שאיתו הייתה יכולה להשתיק מושבע אחד והיא בכל זאת הלכה והצביעה מני.
מאכזב שדווקא במאני-טיים נעמה ויתרה על היתרון העצום הזה שיכול לעשות את ההבדל בין ניצחון לבין הפסד. עכשיו זה באמת כבר סגור - היא הפסידה. לדעתי המושבעים לא יתנו לה בחיים, לא משנה כמה ליהיא תסנגר, לקחת את המיליון בפעם השנייה. אחרי הכל, הזוכה בגמר "הישרדות" חייב להיות מישהו עם חוכמת רחוב, עם לב גדול, שיכול להיות חתיכת חרא (בלי להיכנס לפרטים) אבל כל שישי ישים כיפה ויגיע לארוחה המשפחתית המטאפורית של השבט. ובינינו, אין יותר מתאים לתיאור הזה מאשר ג'ובאני רוסו.
חוכמת השבט
"שמחה, הבריאות שלך לפני הכל" - גיא זו-ארץ, מאפשר לשמחה להגיד בפעם האחרונה שהיא נורא רוצה לעשות את המשימה כי היא באה ל"הישרדות" בתור שמחה גואטה ולא בתור שמנה.
"אני לא טוב בדברים האלה, לחשוב שלושה ארבעה צעדים קדימה" - ג'ובאני. או בלחשוב, באופן כללי.
"אני בגלל הבוטוקס לא הצלחתי לקרוא אותה" - מני. באמת? ואת שקד למה לא הצלחת לקרוא? ואיזה ספר, מדי פעם, למה לא הצלחת לקרוא? ואיך זה שכל הפרק לא אמרת שרה נתניהו?
"הייתי כמו צלופח או עוף החול" - מני, מבהיר בדיעבד שחוסר האישיות שלו היה אסטרטגיה סופר מתוחכמת.
"די, איזה מוגזם!" - ליהיא, קולטת שצמיד הווטו הולך לסתום לה את הפה גם במועצת הגמר.
"אני יכולה להגיד שיש לה הרבה כוח רצון" - נעמה. על אירה. כי מה עוד יש להגיד.
"יש לנו פה נדנדה שעברה תו תקן גואטה" - מני. ואם הנדנדה הייתה מתפרקת באותו רגע זה היה יכול להיות מושלם.