פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      נכון. גזענות זה נושא חשוב. אבל נמאס מהצקצקנות של ערוצי הטלוויזיה

      "מבחן הגזענות הגדול" בקשת 12 בדק באופן אפקטיבי כמה סיטואציות והוכיח לקח חשוב: הגזענות היא עניין יומיומי שנמצא בכל מרחב ובכל זמן. עם זאת, למרות החשיבות והצורך התמידי לחשוף גזענות, הגיע הזמן להיפטר מהטרנד המעיק של הקיץ: מבחני הצקצוק בטלוויזיה

      "מבחן הגזענות הגדול", קשת 12 (צילום מסך)
      חשדנות אוטומטית. פעילן (משמאל) (צילום מסך)

      לפעמים צריך לקוות שחיינו כאן הם שיעור שבסופו מוסר השכל, כי אם טועים כל כך הרבה - אז כדאי גם ללמוד מזה משהו. ואמנם, אחרי קיץ רווי עיסוק בגזענות - מגיע גם המבחן: "מבחן הגזענות הגדול", פרויקט חגיגי של חדשות 12 בהובלת מיכל פעילן, כתבת הרווחה החדשה של החברה. ספוילר: שוב נכשלנו.

      פעילן יזמה מספר סיטואציות והגדירה אותן כניסויים - אף כי משקלן אינו זהה ולא כולן משכנעות באותה המידה. הדוגמה המרכזית היא הבוטה מכולן, דווקא משום שהיא יומיומית כל כך: שני צעירים חותכים את המנעול של האופניים שלהם, אחד - נחשו באיזה צבע הוא לא - מתקבל באדישות ברחוב, ואף זוכה לכמה עצות מועילות, בעוד השני - נו, עוד ניחוש אחד ודי - מתקבל בהפתעה, הערות ודרישה של שוטרים להזדהות ולרוקן את הכיסים. זאת דוגמה טובה שחושפת את המהות של גזענות: חשדנות אוטומטית של הסביבה, שמצידה סימנה אדם שאינו שייך לסביבה ודורשת ממנו תשובות.

      הפערים לא משאירים מקום לספק, אבל אל תדאגו: מי שגם עכשיו עדיין אינו מאמין עם אילו היקפים של גזענות מתמודדים הישראלים יוצאי אתיופיה - ספק אם "מבחן הגזענות הגדול" ישכנע אותו. העדויות הן כל כך ברורות, אך כנראה שאין עדות מספיק גדולה שאי אפשר להדחיק, ואין מספיק נקודות טובות שנאספו במבחן.

      "מבחן הגזענות הגדול", קשת 12 (צילום מסך)
      שוב נכשלנו. מבחן הגזענות הגדול (צילום מסך)

      אוכלוסייה נוספת שזוכה ליחס גזעני היא כמובן הערבים אזרחי ישראל, מה שבא לידי ביטוי בניסוי נוסף, בו צעירה נתקעת עם האוטו ונזקקת לעזרה. כשהיא ללא חיג'אב, אנשים נעמדים בתור כדי לעצור. כשהיא עם - לאיש כמעט אינו אכפת.

      הניסוי השלישי של פעילן דווקא פחות משכנע: צעיר ("רגיל") שמציג דירה לשותפים פוטנציאליים, פעם בדמות דתי, פעם בדמות ערבי ופעם בדמות עיוור, מגלה שהם לא נעמדים בתור. אם בעלי דירה היו נמנעים מלהשכיר אותה לדמויות האלה - היה מדובר באפליה לשמה. אלא שבניגוד לחשדנות מוגזמת ברחוב ולהתעלמות מאדם הזקוק לעזרה, בחירת שותפים למרחב אינטימי שייכת למרחב החלטות קצת אחר, לדעתי לפחות. גם אם יש כאן - ויש כאן בהחלט - קבלת החלטות על סמך דעות קדומות, קיים פער מר בין הפרשה הזאת לבין הגזענות שנובעת מהניסויים האחרים.

      לזכותה של פעילן, הכתבה הארוכה הייתה אפקטיבית ואסרטיבית, והתמקדה בכוונה בסיטואציות יומיומיות פשוטות, שאדם ששייך למגזר הסובל מגזענות צפוי בוודאי להיתקל בהם. זה אולי השיעור החשוב של הכתבה: זה נמצא בכל מקום, בכל מרחב, וכל הזמן.

      "מבחן הגזענות הגדול", קשת 12 (צילום מסך)
      כולנו גזענים? מבחן הגזענות הגדול (צילום מסך)

      בכל זאת, על אף החשיבות של הנושא והצורך התמידי להצביע על גזענות ולחשוף אותה, "מבחן הגזענות הגדול" מצטרף לטרנד מעיק במיוחד: מבחני הצקצוק - לרבות "מה אתם הייתם עושים" עם אברי גלעד ברשת 13, כשבמקביל ממשיכים לרוץ מותגי הצקצוק הוותיקים "יצאת צדיק" ואחותה הקטנה "המתחזים". כולם מבהירים היטב מי הטוב ומי הרע, וכמה האזרחים ברחוב הם לא בסדר. שלא יובן אחרת: הם בהחלט לא בסדר.

      אבל בואו לא ניתמם: הטלוויזיה גם מתענגת על הצקצוק הזה, במידה מסוימת של התחסדות. אבל היי, כמה דוברים ערבים או אתיופים מגיעים לרצועות האקטואליה המרכזיות - שלא בהקשר של קונפליקט? בודדים מאוד. אכן, יש גזענות ברחוב הישראלי - אבל מה לגבי האפליה הממוסדת? מדוע כל התוכניות הללו מפנות את האצבע לאזרחים פרטיים, במקום אל החסמים המערכתיים בתקציבים, בגישה, בקבלה לעבודה, בהתנהלות גופי האכיפה?

      הכתבה של פעילן נמצאת על הצד הטוב של הסקאלה הזאת, אבל כדאי לומר את האמת: אם היו מעמידים את התקשורת הישראלית על כל ענפיה במבחן הגזענות הגדול, לא בטוח שהציון היה מחמיא עד כדי כך.