מסמך הדוקו הטרי והמדובר "M" מסתיים בציטוט בהשראתו של קפקא - "הסרט הזה הוא סכין, ומשתמש בה לתקוף אך גם להגן". בסכין המטאפורית אוחז מנחם לאנג, שגדל בשנות השמונים בקהילה החרדית של בני ברק ונוצל מינית לאורך ילדותו. לאחר מכן, חזר בשאלה בצעירותו והחל להתעמת עם האחראים לפגיעות המיניות בו ולטיוח שלהן - תהליך שמגיע לשיאו ביצירה הדוקומנטרית הזו.
לאנג חוזר לשכונת ילדותו כדי להציב בפניה מראה, ולהמחיש לה את הסבל שהיה ועודנו מנת חלקו - ומתברר שגם של רבים אחרים. הוא עושה זאת, כרוח הציטוט, גם כדי לסגור חשבון, אבל בעיקר כדי להשמיע קול זעקה צלולה בקהילה הסגורה, מתוך תקווה לשים קץ לקשר השתיקה סביב הפדופיליה בה.
את הסרט ביימה היוצרת הצרפתייה המוערכת יולנד זאוברמן, והוא הוקרן לראשונה בפסטיבל לוקרנו לפני כשנה והוכרז מיידית כיצירת מופת בידי התקשורת האירופאית. לאחר מכן הופץ בהצלחה בצרפת, ובסוף השבוע יוצג בהקרנות בכורה מקומיות, וכרגע גם חד-פעמיות, במסגרת פסטיבל הקולנוע ירושלים. בקרוב גם ישודר ב-yes דוקו וב-STINGTV.
אפשר להבין למה המבקרים הצרפתיים כה התלהבו מ-"M". יש בו עוצמה רגשית רבה, גם בגלל הסיפורים המטלטלים מלכתחילה שהוא חושף, וגם הודות לדרך בה לאנג פורש אותם בפנינו. למרות כל החוויות הקשות שעבר, הוא לא איבד ולו במעט מן הקסם האישי, האנרגיות והכריזמה שתמיד אפיינו אותו, כמי שנחשב לילד פלא בקהילה בה גדל, ושימש חזן ושחקן בסרטים חרדיים לפני יציאתו בשאלה.
לאחר שנחת בעולם החילוני, נלקח לאנג תחת חסותם של עמוס גיתאי ושותפו המקצועי אילן מוסקוביץ'. הוא עבד עימם כמלהק וכשחקן ועבד גם בסרטים של אחרים, וכך גם נוצר הקשר בינו לזאוברמן. במשך שנים, רבים ניסו לעניין אותו בהפקת סרט תיעודי על בסיס חייו, אך הוא סירב לכך, עד שהגיעה ההצעה ממנה.
"בהתחלה, סירבתי גם לה. היא רצתה להיפגש איתי ואני העדפתי להיפגש עם הציפרלקס", מספר לאנג, שאף פעם לא מוותר על חוש ההומור שלו. "הייתי אז במשבר נפשי, אחרי גירושים קשים שרק עכשיו קמתי מהם, ובסופו של דבר, דווקא בגלל זה הסכמתי לשתף איתה פעולה. תמיד האגו שלי היה קצת יותר מדי למעלה, אז לא הייתי פנוי לשמוע את הצד החלש שלי, אבל כשהגעתי כל כך למטה, בשלב שבו לא היה לי כלום חוץ מזוג תחתונים, החלטתי ללכת על זה. תמיד פחדתי, שאם אעשה כזה סרט, אז אשחק אותה, אבל באותו רגע הרגשתי שאני יכול להיות אמיתי, ויותר מזה - שאף פעם לא אוכל להיות יותר אמיתי ממה שהייתי באותו זמן".
ומה לגבי הכימיה עם זאוברמן עצמה? נראה שהגעתם לרמת אינטימיות נדירה.
"הסכמתי לסרט גם בגלל החיבור האישי איתה. הופתעתי מזה שצרפתייה יודעת ידייש ומסוגלת לפטפט בה איתי, וזה קנה אותי. דבר נוסף שמשך אותי זה האנרגיה החייתית של הג'ינג'יות שלה. יש לה אנרגיה כמו שלי. שנינו מכובים רוב הזמן, אבל כשמדליקים אותנו, אנחנו כמו בנימין נתניהו מול מצלמה".
מדהים גם כמה רחוק הגיעה המצלמה שלה. בכל זאת, מדובר בקהילה סגורה, והצלחתם לתעד וידויים מכל צדדי המתרס - גם של הנאנסים, גם של האנסים, גם של המטייחים.
"כשאני הלכתי צעד קדימה ושניים אחורה, יולנד הלכה אחד אחורה ושניים קדימה. כשאמרו לה 'את לא יכולה להיכנס לעזרת גברים', היא נכנסה דרך החלון. היא יודעת ליצור סביבה איזושהי חומה, שאנשים לא מעזים לגשת אליה, וגם אם הם עושים זאת ומסלקים אותה - היא לא תסתלק כל כך מהר.
"במחילה, גם לי היתה תרומה לעניין, כי כשאני מגיע לבני ברק, יש איזה המולה סביבי. אנשים זוכרים אותי כחזן, זוכרים אותי מהסרטים ואוהבים אותי ורוצים לשמוע מה איתי, אז הם לא בהכרח שמים לב לזה שיש מישהי לידי".
ובכל זאת, יש גם דברים שלא נכנסו לסרט?
"כן, יש הרבה דברים חשובים. הלכתי לדבר עם רב גדול, כל כך גדול וחשוב שאפילו אין תמונה אחת שלו ברשת. הוא שמע את מה שסיפרתי ואמר 'עד גיל עשרים, על פי דין תורה, אין עבירת אינוס. האנס שלך עבר על משכב זכר, אבל באינוס עצמו אין עבירה. זה לא שמותר, אבל עבירה אין'. אני רציתי לשבור את הקירות. קודם הוא לא הגן עליי כשהייתי ילד, ועכשיו מה הוא אומר בעצם? שחבל שלא אנסו אותי ברצף עד גיל עשרים. רציתי לצאת למלחמה נגדו, אבל לא עשינו את זה. הסרט טוב וחשוב, אבל הוא היה יכול ללכת רחוק יותר".
עד כמה הפדופיליה נפוצה בקהילה החרדית בישראל, כפי שאתה מכיר אותה?
"זה קורה כל הזמן, ויש את התנאים לכך. כשאתה שולח את הילד למקווה לבד בגיל ארבע, והוא עומד לבד ועירום בצד אנשים זרים ומבוגרים ממנו, אז אם מישהו בן חמישים רוצה לגעת בו, קל לו מאוד לעשות את זה. העניין הוא שמספיק נגיעה אחת בילד כדי להפוך לו את הראש לתמיד.
"בכל חסידות יש שניים-שלושה אנסים, כולם יודעים את זה, אבל לא עושים שום דבר. כי אנס אחד הוא בן של מישהו שתורם כסף, ואם תפיל אותו, הבית כנסת יתמוטט; אנס שני מקורב לרבי ועוזר לו בביזנס, אז גם בו לא ייגעו; ואנס שלישי זוכה לרחמים, כי אומרים שהוא משוגע, אבל מי שהשתגע זה מי שמרחם עליו.
"הציבור החרדי יגיד לך בתגובה שמטפלים בזה, אבל איך מטפלים? עד שהילד הולך לאבא, לוקח ימים עד חודשים. עד שהאבא מחליט ללכת לרבי, עוברים עוד כמה שבועות. אחר כך הרבי צריך לעשות בירורים, ושוב זה לוקח זמן, ובינתיים האנס כבר מטייל במקום אחר. את הנאנס שולחים להגיד תהילים ולטבול במקווה, אבל באנס כבר לא ייגעו.
"הפדופיליה היא עניין יומיומי, גם מתוך אי מודעות לחוק. כשאני חפנתי את האשכים של המשגיח תמורת חופן בוטנים, ידעתי שזה עבירה תורנית, אבל לא ידעתי שזה עבירה חוקית, ופחדתי שיידעו שנגעתי במקום אסור, אז לא אמרתי כלום. כשלא אוכפים את החוק, זה הופך לנגע יומיומי".
איפה המשטרה?
"למשטרה אף אחד לא יילך, כי אף חסיד לא ייקח את הסיכון שיזרקו אותו מהחסידות בגלל שעשה זאת. במקום זה, הולכים למטפלים, אבל מה זה המטפלים האלה? אני מכיר אותם. הלכתי לאחד מהם, כשהייתי בן 16, והוא ישב מולי וראיתי איך הוא מקבל זקפה מהסיפורים שלי. אתה לא רוצה ללכת לאחד כזה, כי ברור שהסיפורים שלך מגרים אותו, ולך תדע לאן מוביל אותו הגירוי הזה".
אתה בן של גר, זה שינה משהו מבחינתך בסיפור הזה?
"כן, יש שני סוגים של ילדים שהם קורבנות נפוצים יותר. בנים של אדמ"ורים, שהפנים שלהם קצת שונות, קצת חלקות יותר, והאירופאים, שיש להם פנים זרות, עם עיניים כחולות, כמוני, וגם הם הופכים לטרף קל".
באחד הרגעים המדהימים בסרט אתם פוגשים אדם שנאנס כילד ולאחר מכן הפך לאנס בעצמו.
"יולנד רצתה להראות כאן שיש כאן איזשהו מעגל, אבל סורי, אני לא מתחבר לזה. אני לא מאמין שאם אדם עובר אונס, הוא הולך לאנוס בעצמו. הנה, אני עברתי אונס, אז הלכתי לאנוס? מי שטוען שעשה את האחד בגלל האחר, מדבר מתוך רצון לקבל הקלה בעונש. אני לא מאמין שיש כאן מעגלים בלתי נמנעים, אני מאמין שיש פסיכופתים".
לאנג הוא כיום אב לשני ילדים, הגדולה בהם בת 11, ולדבריו חולמת להיות שחקנית. גם הוא לא נטש את החלומות לפתח את קריירת המשחק, אם כי לדבריו חיידק הבמה כבר פחות חזק אצלו, ושאיפתו העיקרית היא להקים עמותה שתעזור לילדים שנאנסו. חלום נוסף שלו: שכמה שיותר מן הקהילה החרדית בישראל יצפו בסרט. "בגלל זה אין בו נשים, חוץ מאמא שלי", הוא אומר. "בכוונה עשיתי את זה כך, כדי שגם חרדים יוכלו לראות אותו. אני מחבק אותם ואוהב אותם, ואני רוצה להגיד להם שאם לא היו אונסים אותי, עדיין היית איתם. בצרפת, אחד הרבנים החשובים דרש שכל הקהילה החרדית במדינה תצפה בסרט, ואני רוצה שכך יקרה גם פה. הייתי רוצה להסתובב עם הסרט בבתי ספר חרדים ולהרצות עליו. אשמח להיפגש עם שר החינוך ולהסביר לו את כל זה. החלום שלי זה לפתוח את קמפיין ה-MeToo של הילדים".
מה היית רוצה שישתנה, קודם כל מבחינה אישית.
"קודם כל אני רוצה טיפול כמו שצריך. מה שקרה לי, הרס לי את כל היסודות של החיים, ומגיע לי טיפול כמו שצריך, לא איזה מטפל שיושב מולי עם זקפה. אני דורש את זה מהמדינה, אבל לה בכלל לא אכפת ממה שקורה בקהילה החרדית. היא באה ואומרת - 'כל עוד אתם אונסים אחד את השני, לא אכפת לנו".
מה היית רוצה שישתנה בקהילה החרדית?
"שלא ימנו פדופילים לראשי ישיבות רק בגלל שהם בנים של אדמ"ורים. שייתנו את התפקידים לאנשים מוכשרים בחינוך. שיפסיקו להתבייש לכתוב 'אונס' בתקשורת החרדית. שיגידו את הדברים כמו שהם, ולא יחביאו אותם תחת מושגים כמו 'מעשים בלתי צנועים'. בכנסייה הקתולית כבר למדו להפסיק להתחבא, להודות שיש כמרים פדופילים ולטפל בזה. אצלנו לא".
יכולים עכשיו לבוא ולהגיד - למה לעשות סרט על אונס בקהילה החרדית? הרי גם בעולם החילוני אנחנו שומעים מדי יום על מקרים מזעזעים, אם זה בקפריסין או בישראל. אפשר לבוא ולומר שסרט כזה, ובטח הכתבה עליו, מנצלים את הדעות הקדומות שגם כך יש בציבור המקומי נגד החרדים, כדי להפוך אותם לשעירים לעזאזל, ולא לראות את הדבשת של עצמנו.
"זו שאלה צודקת, אבל אם היו בקהילה החרדית את דרכי הטיפול שיש בציבור החילוני, לא הייתי צריך לעשות את הסרט. אני לא אומר שהדרך החילונית הכי טובה, אבל שם מרימים אוטומטית טלפון למשטרה, לפרקליטות, לרווחה, לעובדים הסוציאלים ועושים עוד דברים שאצלנו לא קורים. אצלנו, כשילד חרדי נאנס, אז באים אליו בטענות. השכונה מאשימה אותו, ובמהרה כולם יידעו מה שקרה, וכולם יאשימו אותו, והוא סובל מן ההשלכות. צריך להעביר את הזרקור מן הנאנס לאנס. למה שהנאנס יתקשה למצוא שידוכים? שהאנס עצמו יסבול מזה".
איך היתה חווית עשיית הסרט מבחינתך?
"בכיתי המון. סגרתי פצעים אחדים, אבל פתחתי אחרים, והכל התערבב עם הכל. גם אחרי הצילומים, לא הפסקתי לבכות".
מה ההורים שלך אמרו?
"הם לא אהבו את הסצינה שאני מתרועע עם טרנסג'נדרית. הם אמרו לי 'אתה אוהב קוקסינליות, אתה מבייש אותנו. איכס, איך אתה יכול'. זה הכניס אותי לחרדות, וגם הבחורה הדתייה שיצאה איתי באותו זמן שמעה על זה וזרקה אותי. אמרתי להם שכן, זה סרט מיני ואני מבולבל מינית, אבל הם לא רצו לשמוע".
מנקודת המבט שלך, מה חשבת על ה-Metoo?
"אחד הדברים שהיו הכי קשים לי ביציאה לשאלה זה הזלזול כלפי בנות בחברה החילונית, ולכן מאוד שמחתי על התנועה הזו. כשאישה באמצע סקס אמרה לי לא, אז עצרתי. אני אדם מאוד מיני, אבל זה שאתה חיית מין לא אומר שאתה צריך לוותר על כבוד מינימלי לפרטנר שלך. אני חושב שאנחנו, החרדים, צריכים להרים את דגל ה- Metoo בישראל, ואז החילוניים יגידו 'אם אפילו החרדים עושים את זה, גם אנחנו חייבים', ויצטרפו אלינו".
כחזן, אתה שר "אל מלא רחמים". איפה אתה חושב שאלוהים היה בזמן כל מה שקרה לך?
"לא חשבתי על זה כך, אלא פחדתי שאלוהים יגלה את מה שעשיתי. יש פה חילוף תפקידים, במקום להבין שאחרים התנהגו לא בסדר, אתה חושב שהאשמה בך. רק כשהתבגרתי, הבנתי שניצלו אותי, שאני הקורבן".
עוד בנושא:
50 סרטי דוקו מכל הזמנים שכולם חייבים לראות
ריאיון עם מנשה לוסטיג, הכוכב החרדי של "מנשה" דובר הידייש
"M" יוקרן בפסטיבל הקולנוע ירושלים בשבת 27.7 ב-21:00 בנוכחות לאנג והבמאית וכן בראשון 28.7 ב-15:45 גם כן בנוכחותם, וברביעי 31.7 ב-13:30. לכרטיסים ולפרטים נוספים ראו האתר הרשמי.