דיקנס ושייקספיר הם שני בעלי העט שזכו לכמות הגדולה ביותר של עיבודים טלוויזיוניים וקולנועיים, ועידן הסטרימינג לא הולך לשנות זאת - להפך. בפסטיבל לונדון בחודש הבא יוקרן "דיוויד קופרפילד", עיבוד חדש לקלאסיקה של הסופר הבריטי, ואתמול (שני) הוצג בפסטיבל ונציה בהקרנת בכורה עולמית "המלך" הטרי גם כן, המבוסס על כתביו של המחזאי המהולל.
בהתבסס על המקור הקלאסי, מציג הסרט את סיפורו של הנרי החמישי, שעם עלייתו לכס המלכות הבטיח להתנהג אחרת מאביו צמא הדם, אך במהרה מצא את עצמו במלחמה מול צרפת, והוביל בה את צבאו לניצחון סוחף. את המלך מגלם טימותי שאלאמה, שפניו הלא סגורות על עצמן הולמות באופן מושלם את הגיבור כפי שהוא מתואר כאן - מלנכולי, מהורהר ומלא צער על כל טיפת דם שמותזת בגללו. בקיצור, מדובר בגרסה שייקספירית לז'אנר היורים ובוכים.
אמנם, לוקח לסרט זמן להתניע. אך מרגע שהמלך האנגלי חוצה את קווי האויב ופוגש את הנסיך הצרפתי, בגילומו של רוברט פטינסון, הלועג לנפח של אשכיו ומטיח בו סדרה של קללות עסיסיות, התוצאה כולה נהיית עסיסית כמו פרי בשל ומלא מיץ. מאחורי המצלמה עמד דיוויד מישוד, הקולנוען האוסטרלי המצוין שהיה אחראי ל"ממלכת החיות" בין השאר, והוא עושה את עבודתו לעילא ועילא: התסריט חד והביצוע שלו מצוין, עם תצוגות משחק מעולות ובימוי מרהיב וסוחף של סצינות הקרב.
הסצינות הללו מיישרות קו עם "משחקי הכס", ומתגלות כאלימות ביותר, כולל שלל ראשים ערופים, אחד מהם של ילד תמים. הרגעים הברוטליים מבהירים למה "המלך" הופק בידי נטפליקס ולא אצל דיסני, אך מצד אחר, יחסית לכמה סרטים אחרים שהוקרנו בפסטיבל בימים האחרונים, מדובר בתוצר רך יחסית.
בצד שאלאמה ופטינסון המצוין, זוהרים בסרט גם ג'ואל אדגרטון כפלסטף, יועצו הממולח של המלך האנגלי, ולילי-רוז דפ, כבתו של מלך צרפת. יש לה כאן רק סצינות ספורות, אבל הן מהותיות ביותר. היא מי שחושפת את האמירה האקטואלית והרלוונטית של הדרמה התקופתית הזו: העובדה שהמלחמה בין אנגליה לצרפת, כמו הרבה מלחמות לפניה ואחריה, היתה מיותרת לחלוטין, ונבעה מאינטרסים כלכליים צרים של קבוצה קטנה, שהקריבה על המזבח שלה קורבנות המוניים.
כמו "Marriage Story" ו"The Laundmort", שני סרטים מצוינים אחרים שהוקרנו בוונציה, גם "המלך" שייך לנטפליקס, ויעלה שם בתחילת נובמבר הקרוב. חבל רק שהוקרן בפסטיבל מחוץ לתחרות הרשמית, אולי כי לא רצו שיהיו בה יותר מדי פרויקטים של שירות הסטרימינג. הוא בהחלט היה ראוי להתמודד על הפרסים.
העיסוק בפערי המעמדות ובצורה בה העשירים מנצלים את כל השאר מתגלה כתמה המרכזית של הפסטיבל. היא חזרה על עצמה ב"המלך", ב"The Laundmort", ב"הג'וקר" וגם ב"מרטין עדן", סרט איטלקי שדווקא כן השתתף בתחרות הרשמית, ומתבסס באופן חופשי מאוד על הרומן בשם זה של ג'ק לונדון. כמו במקור הספרותי, גם כאן נקודת המוצא העלילתית היא תקרית בה צעיר בן מעמד הפועלים מציל בורגני בן גילו, וכאות הוקרת תודה, מוזמן לאחוזה של הוריו האמידים.
ספרו של לונדון יצא בתחילת המאה הקודמת, אך העיבוד הקולנועי מטשטש בכוונה כל סממן תקופתי, כדי להפוך אותו ואת העיסוק שלו במצב הכלכלי-החברתי לעל-זמניים. לזכותו של הסרט, ייאמר כי הוא מיוחד, אניגמטי וחומק מכל הגדרה ז'אנרית. לגנותו ייאמר כי הוא יומרני, פומפוזי ומייגע. דברים דומים וחמורים יש לומר גם על מתמודד אחר בתחרות הרשמית, אפוס האנימציה ההונג-קונגי "No 7 Cherry Lane". כרגיל, הרמה של התחרות השנה לא אחידה, ושני התוצרים הללו בתחתית החבית שלה.
מחוץ לכל מסגרת תחרותית, הוקרנה בפסטיבל גרסה חדשה של "בלתי הפיך", סרטו השערורייתי של גספר נואה מתחילת העשור הקודם. כזכור, הסרט המקורי תיאר כיצד גבר צרפתי בגילומו של ונסן קאסל נוקם את הרצח האלים של זוגתו (מוניקה בלוצ'י), ועשה זאת מהסוף להתחלה. ראשית קיבלנו את סצינות האלימות המחרידות, ואז חזרנו אחורה, לשעות שלפני הזוועה, בהן הגיבורים חיים בהרמוניה זוגית מושלמת, והאישה אף מגלה שהיא בהיריון.
בגרסה ההפוכה, הסרט מתחיל ברגעים הרכים הללו ואז צולל לתוך הגיהנום, מה שהופך את הצפייה בו למטלטלת ומייאשת עוד יותר. לא יהיה זה מופרז לומר כי "בלתי הפיך" הוא אחת היצירות הקולנועיות המטלטלות והקיצוניות אי פעם. אפשר להתווכח אם ראוי היה לעשותה ואם צריך להקרינה, אבל דבר אחד בטוח: באקלים הציבורי הנוכחי, כפי שהבמאי עצמו הודה בשיחה עם התקשורת בוונציה, אין סיכוי שמישהו היה מממן פרויקט כזה.
יש לציין כי בניגוד להרבה סרטים שנויים במחלוקת, במקרה זה הכוכבת שלו עומדת מאחוריו וגאה בו. "אמנם הבמאי גבר, אבל זה סרט פמיניסטי", אמרה בלוצ'י בוונציה. "גספר מראה שאונס לא קשור לסקס ולתשוקה, אלא לשליטה ולמשחקי כוח. אין שום סיבה שתהיה סערה סביב הסרט הזה. הוא לא מציג את האונס כדי להפחיד נשים, אלא כדי לנסות ולהביא לכך שדברים מחרידים כאלה לא יקרו יותר. מדובר ביצירה קשה לצפייה וחסרת פשרות, אבל היא גם יפה ופואטית, ומעל הכל - היא מדברת על אהבה".
