מאז ההצלחה של "מלתעות", ראינו על המסכים כמאה סרטי כרישים שונים ומשונים. הז'אנר קצת איבד את השיניים, אז עכשיו הגיע זמן לחיה אחרת עם לוע מאיים. וכך, מחר (שלישי) יעלה כאן למסכים "מלתעות האימה" ("Crawl"), שאפשר פשוט היה לקרוא לו "אנשים נגד תנינים".
הסרט מציג חזון פוסט-אפוקליפטי בו פלורידה מוצפת לחלוטין בעקבות הוריקן אימתני במיוחד. אחת התוצאות של אסון הטבע הזה היא שתנינים עולים יחד עם המים, וכמובן שהם לא שמחים לפגוש מולם בני אדם. שני קורבנות פוטנציאליים שלהם הם שחיינית צעירה (קאיה סקודלריו) שהגיעה למקום כדי לחלץ את אביה המנוכר (ברי פפר). שניהם לא מתכוונים להיכנע כל כך מהר, ועושים כל שביכולתם כדי לא להפוך לארוחת ערב. על הדרך, הם גם מקבלים הזדמנות להתפייס ולתקן את יחסיהם העכורים.
את הסרט ביים אלכסנדר אז'ה, ועומדים מאחוריו שני מפיקים נמרצים: קרייג פלורס ג'וניור, שברזומה שלו אפשר למצוא להיטים כמו "300" אבל הוא שם אלמוני למדי, וסם ריימי - מן הדמויות הבולטות בתעשייה בארבעים השנה האחרונות. הקולנוען החל את דרכו בשנות השמונים עם "The Evil Dead", סדרת סרטי אימה דלי תקציב אך פולחניים. לאחר מכן עבר אט-אט למרכז הבמה, ובתחילת העשור הקודם ביים את "ספיידרמן", שפתח למעשה את תור הזהב הנוכחי של להיטי גיבורי-העל. הוא עמד גם מאחורי שני ההמשכונים שלו, שאף הם עלו כמובן הרבה כסף, ולפני שש שנים היה חתום על הפנטזיה "ארץ אוז", שהתכבדה גם כן בעלויות הפקה נכבדות.
אך בשנים האחרונות, ריימי חזר למקורותיו, ומתמקד בהפקת סרטי אימה זולים יחסית כמו "לא לנשום" או "מלתעות האימה", שתקציב ההפקה שלו עומד על 13.5 מיליון דולר - סכום לא גבוה במושגים הוליוודיים. "יש כמובן משהו מלחיץ במגבלות התקציביות הללו, כי חייבים לנצל את המיטב מכל אגורה, אבל לעשות סרט יקר זה הרבה יותר מלחיץ", אומר על כך הקולנוען בריאיון לוואלה! תרבות לרגל צאת הסרט בישראל. "אני זוכר שעשיתי את 'ספיידרמן 2'. הוא עלה מאות מיליוני דולרים והאולפנים אמרו לי 'כדי להחזיר את ההשקעה, אנחנו צריכים שהוא יהיה אחד מעשרת הסרטים הכי מצליחים - בהיסטוריה'. אמרתי לעצמי 'וואו, איך אעמוד בזה?' כשעושים סרט כמו 'מלתעות האימה', הרף שהופך אותו להצלחה הרבה יותר נמוך, וזה מרגיע. חוץ מזה, בסרט כזה יש יותר מקום לעבודת יד ולמגע אישי. בסרטים כמו 'ספיידרמן' הבמאי הוא לא יותר מאשר מנצח על תזמורת ענקית. ב'מלתעות האימה' הבמאי כבר מנגן בעצמו".
"מלתעות האימה" מתבסס על תסריט מקורי של מייקל ושון רסמוסן, שהתגלגל לידיהם של המפיקים. אחד הדברים שצדו את עיניהם היה העיסוק במשבר האקלים ובהשלכותיו העתידיות - נושא אקטואלי ביותר, למרבה הצער, אך כזה שרחוק מלקבל ייצוג ראוי בהוליווד. במהלך הסרט, גיבוריו אמנם עולבים בתנינים ומנסים לחסלם בלי רחמים, אך כשאני מבקש מסם ריימי לומר מילה להגנת החיה האומללה, הוא שמח לעשות זאת.
"התנין לא רוצה להרוג אנשים, אבל בני האדם הרסו את הטבע, ואז נוצר המצב האבסורדי הזה, שתנינים ואנשים נמצאים באותו מרחב", אומר ריימי כשהוא מלמד סנגוריה על התנינים. "למעשה, אנחנו פלשנו לטריטוריה שלהם, לא להפך, והם בסך הכל עושים בה את מה שכל חיה עושה תמיד, שזה לאכול ולהתרבות. הם לא מפלצות".
איך עבדתם על העיצוב של התנינים?
סם ריימי: "הם כמובן לא תנינים אמיתיים. השתמשנו בעיקר באפקטים ממוחשבים, אבל הבמאי אלכסנדר אז'ה הקפיד להציג אותם בצורה הכי אמינה שאפשר. הוא עשה יחד איתנו תחקיר מעמיק כדי להבין איך תנינים פועלים. כך למשל גילינו שהם כמעט לא שומעים, ומתחת למים הם גם לא רואים, אז הם תלויים בעיקר בחושים אחרים שלהם - מרגישים ויברציות וזזים לעברן. אני באמת מגדיר את 'מלתעות האימה' כסרט ריאליסטי. האינטרקציות הלא בריאות בין אנשים ותנינים נהיות שכיחות יותר ויותר, ובגלל שינוי האקלים, הולכות להיות נפוצות בהרבה. לצערי, הסרט הוא דוקו יותר מאשר פנטזיה".
הבמאי אלכסנדר אז'ה אמנם פועל בהוליווד כבר כמה שנים, אבל הוא צרפתי ושם גם התחיל את הקריירה שלו. האם היותו אאוטסיידר תרמה לסרט?
סם ריימי: "אני חושב שזו תמיד היתה הגדולה של הוליווד - היא לוקחת את כל הטובים מכל המדינות האחרות. עשינו את זה בעבר עם היצ'קוק וצ'פלין ואנחנו ממשיכים לעשות זאת גם עכשיו. אלכסנדר יודע איך לבנות מתח, והוא במאי מוכשר מאוד שרק הולך ומתפתח".
חוץ מן המוצא של הבמאי, יש עוד אספקט אירופאי בסרט - אמנם הוא מתרחש בפלורידה, אך צילומיו היו בכלל באולפן בסרביה. "היינו חייבים לצלם את הסרט בסביבה שאפשר לשלוט בה", מצטדק קרייג פלורס. "בזמן של סופת הוריקן, יש אור מאוד מסוים ולא יכולנו לצלם בפלורידה ושפתאום תזרח לנו שמש יפה. חוץ מזה, היו לנו כל הזמן שבע מכליות מלאות במים ורוב הזמן השחקנים בילו את הצילומים כשהם במים בעומק של שני מטר, ובשביל להתמודד עם כל זה צריך לצלם באולפן ובשליטה מלאה, לא בתנאי שטח".
סם, בזמנו סיפרת לי איך בילדותך היה למשפחתך טקס קבוע: פעם בשנה, בחגים, הייתם מתאספים מול הטלוויזיה וצופים ב"הקוסם מארץ עוץ". כיום, דברים כאלה כבר לא קורים, זה חסר לך?
"אתה צודק, זה כבר לא קורה. לפני עידן ספריות הווידיאו ולאחר מכן האינטרנט, סרטים לא היו זמינים ויכולת לראותם רק פעם בשנה, אז הקרנה שלהם היתה הופכת למעין יום חג ומלווה בטקס משפחתי. אני קצת מתגעגע לכך, אבל עדיין יש הזדמנויות לבילויים משפחתיים - בקולנוע, למשל. אני חושב ש'מלתעות אימה' יכול להיות סרט נהדר לצפייה משפחתית. הרי זה לא רק סרט על מאבק בתנינים, אלא גם על היחסים בין הגיבורה לאבא שלה".
ב"ספיידרמן" פתחת את הדלת לכל להיטי גיבורי-על העכשוויים שבאו לאחר מכן, אז אני מרשה לעצמי רגע להיות פרובנציאלי ולשאול אם צפית ב"וונדר וומן" בכיכובה של גל גדות.
"כיהודי עם קשר חם לישראל, הייתי כל כך גאה בה. הגיע הזמן שכוכבת ישראלית תקבל את ההזדמנות בהוליווד, והנה זה קרה והיא הוציאה ממנה את המיטב. גל כוכבת ענקית. היא מצחיקה, מדהימה ויוצרת חיבור מיוחד עם הקהל. היה מרתק לראות אותה. למעשה, אין מילים בשפה האנגלית כדי לתאר אותה, אז המצאתי בשבילה מילה חדשה: דיינוריפיק, שזה שילוב של Dynamite ושל Terrific".