פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דייב שאפל: האיש שפעם לעג לעשירים וחזקים ביותר, בוחר עכשיו מטרות קלות

      במופע הסטנד-אפ החדש שלו בנטפליקס בוחר הקומיקאי לנזוף בתנועת הנשים בגלל שאינה פועלת כמו שצריך, כלומר - כמו שהוא חושב שנשים אמורות לפעול. טוען שהוא לא מאמין למאשימי מייקל ג'קסון ונכנס גם בקהילת הלהט"ב. הבעיה היא שזה מצחיק

      דייב שאפל, סטנד אפ "צוחק איתכם", Sticks and Stones (יח"צ , נטפליקס)
      משהו השתנה אצל דייב שאפל לאורך השנים (צילום: נטפליקס)

      דייב שאפל הוא הרבה יותר מסטנד-אפיסט. על האקסיומה הזאת יכולים להעיד 100 מיליון דולרים שנחתו בחשבון הבנק שלו בעקבות חמשת הספיישלים שניפק עד כה לענקית הסטרימינג נטפליקס. 20 מיליון דולר לכל הופעה, זה הסכום שהוא קיבל, לפי דיווחים. הילד העני שהפך לאחד הקומיקאים הנערצים בתבל מספר בספיישל האחרון שלו בגילוי לב על הילדות בבית הקר (במובן הכי מילולי שיש) בו אסור היה להדליק את החימום, וגם אסור היה להתלונן על המצב הכלכלי. "אתה לא עני", נזף בו אביו, "עוני זו מנטליות, כזאת שאי אפשר להשתחרר ממנה". ואכן, הילד שהגיע לנשף בחטיבת הביניים שלו ושילם את שלושת הדולרים שגבו בכניסה ב-300 מטבעות של סנט, הצליח להיגמל מהמנטליות של העוני. זהו סיפור ניצחון אישי, אבל כזה שמוסר ההשכל שלו עדיין לא נכתב.

      אלא שמשהו השתנה במהלך השנים אצל שאפל. בעוד שעצם אזכור השם המפורש של תוכניתו המיתולוגית "המופע של שאפל" צפוי להעלות חיוך על פניו של כל מי שאי פעם נחשף אליה, מופעי הסטנד-אפ שלו שלו, לטוב ולרע, הפכו עם השנים לאירועים הרבה יותר שנויים במחלוקת. שאפל שנהג לצחוק על החזקים והעשירים ביותר (חפשו ביוטיוב את המערכון על פרינס וריק ג'יימס, אין בעד מה) הפך במופעים האחרונים שלו לאביר על הסוס הלבן שמגן על זכויותיהם של העשירים והחזקים ביותר, על חשבון החלשים והחלשות ביותר. זה התחיל כבר במופעים קודמים, עם יציאות לא פופולריות מגבולות ה-PC, ומגיע לשיאו בהופעה החדשה שלו: "Sticks and Stones" (או בעברית, משום מה, "דייב שאפל צוחק איתכם").

      דייב שאפל, סטנד אפ "צוחק איתכם", Sticks and Stones (יח"צ , נטפליקס)
      חוסר התקינות הפוליטית מגיע לשיא במופע החדש (צילום: נטפליקס)

      כמו כל הקומיקאים הגברים שעובדים בימינו, שאפל חייב להתייחס לתנועת ה-MeToo, אלא שהדרך שבה הוא בוחר לעשות את זה היא כמו תמונת אילוסטרציה מצוינת לביטוי "הסגברה". הוא ממשיך להגן בנחרצות על חברו לואי סי קיי (אליו הוא מתייחס כאדם מת לכל דבר), דבר שאפשר היה לקבל בהבנה אם הוא לא היה בוחר לתקוף את הקורבנות של לואי, ולהשתמש בקלף ה"זה חוקי אז זה בסדר". תזכורת: גם העבדות באמריקה הייתה חוקית, זה לא אומר שזה בסדר. שאפל בוחר לנזוף בתנועת הנשים בגלל שהיא לא פועלת כמו שצריך, כלומר - כמו שהוא חושב שנשים אמורות לפעול. הוא מגחיך את הטענות שלהן, ועושה קישורים דמגוגיים במקרה הטוב בין תלונות על הטרדה מינית לבין הקצנת החוקים השמרניים נגד הפלות בארה"ב.

      שאפל יורה לכל הכיוונים, וכשהוא בוחר להגיד שהוא לא מאמין למתלוננים על מייקל ג'קסון תוך כדי שהוא ממליץ לקהל לא לצפות בדוקומנטרי המדובר "לעזוב את נוורלנד" - קשה להבין אם זו קומדיה או שהוא באמת מנסה להעביר איזה מסר אנטי-פרוגרסיבי על הפרנציפ, פשוט כי הוא יכול. במקרה הטוב מדובר בבדיחה פרובוקטיבית מהסוג שהיינו מצפים לראות בתוכנית של ירון לונדון, במקרה הרע הוא פשוט תוקף קורבנות אונס לכאורה. אלא שזה לא השיא של תחושת ה"הוא באמת אמר את זה הרגע?" של המופע, זה מגיע כשהוא בוחר "לנתח" את הדינמיקה בתוך קהילת הלהטבפא"ק ("אנשי האלפבית", כפי שמכנה אותם שאפל) וכבר לא ברור אם הוא חוצה את הגבול בכוונה בשביל להיות פרובוקטיבי, או שאולי בעצם מדובר בהומופוב של ממש. והבעיה הגדולה באמת היא לא המיזוגניה הגאה או הטרנסופוביה הבלתי מודחקת, הבעיה היא שזה פאקינג מצחיק.

      דייב שאפל, סטנד אפ "צוחק איתכם", Sticks and Stones (יח"צ , נטפליקס)
      לועג לקורבנות אונס. דייב שאפל (צילום: נטפליקס)

      וזו הגאונות של שאפל. התשובה היחידה שהוא נותן כל פעם מחדש עם כל פאנץ' היא: אני מספיק מצחיק בשביל לזעזע אתכם, ומספיק מזעזע כדי להצחיק אתכם. זה שילוב של הרבה דברים - סט מהוקצע ומהודק, שפת גוף פתוחה ומזמינה - ובעיקר, טיימינג קומי נדיר, כזה שמגיע פעם בדור. זה לא מופע הסטנד-אפ הכי מצחיק של שאפל, וגם לא הכי חכם שלו, ובכל זאת מדובר באחד מהמופעים הכי טובים שתראו השנה. גם הופעת נפל יחסית של נפיל כמו שאפל עדיין תהיה מצחיקה יותר מרוב מופעי הבידור שאפשר לראות, וגם בתוך הקטעים "המעליבים" שלו יש מספיק אמת שראויה להיאמר, ועדיף שזאת תיאמר על ידי מולטי-מיליונר שיכול להרשות לעצמו לעצבן כמה אנשים, מאשר אנחנו, האנשים הרגילים שלא משלמים להם 20 מיליון דולר כדי לשמוע את הגותם המשעשעת.

      שאפל לא מפחד מהמבקרים, ובטח שלא מעיתונאים שרק מחפשים כותרות צהובות בלי להתייחס לסאבטקסט. הוא קומיקאי מהזן הישן ההולך ונעלם, זה שמבין שכל עוד הקהל צוחק, הכל הולך. ובכל זאת, הוא בטח גם מבין שברשתות החברתיות הולכים לקרוע לו את הצורה. זה חלק מהמשחק, ולא מן הנמנע שהוא נהנה ממנו. מי יודע, אולי חלק מהביקורות והארס שיופנו כלפיו (חלק בצדק גמור) יהפכו להיות בדיחות במופע הבא שלו, שבטוח יגיע לסטרימינג בשנה הבאה למרות השיימינג. בכל זאת, 20 מיליון דולר למופע.

      דייב שאפל, סטנד אפ "צוחק איתכם", Sticks and Stones (יח"צ , נטפליקס)
      קומיקאי מזן הולך ונעלם. דייב שאפל (צילום: נטפליקס)

      בקטנה

      היום היה אמור להיות יום הולדתו ה-61 של מייקל ג'קסון. עברו עשר שנים וכמה חודשים מאז שהוא הלך לעולמו ונראה שנוכחותו בחיים שלנו לא פחתה, ואפילו להפך. ווייד רובסון, אחד משני הגברים שטענו בסרט הדוקומנטרי שיצא השנה שהם נוצלו מינית על ידי מלך הפופ המנוח, תקף אמש את נטפליקס על כך שהעלו את המופע של שאפל, שכולל לטענתו "שיימינג לקורבנות בצורה דוחה, חסרת אחריות ובלתי נסלחת".

      יורשיו של ג'קסון טענו בתגובה רשמית כי "רובסון יגיד הכל כדי להתחמק מהשאלה מדוע אנשים כמו דייב שאפל לא מאמינים לו", מה שהופך את הבדיחות הפרובוקטיביות של שאפל לעניין רציני למדי. אם כל מטרתו הייתה להצחיק, והוא לא באמת התכוון לדברים הנחרצים שהוא אמר במופע, זה הזמן להודות בזה, אפילו במחיר של להרוס את הבדיחה. יש להניח שבימים הקרובים נקבל איזו הודעה רשמית מצד נטפליקס ושאפל להאשמות האלה. זה היה עצוב אם זה לא היה כל כך מצחיק. או להפך.