אחרי יותר מ-20 שנות קריירה, ככלות הכל, גם כיום לא עובר כמעט חודש בלי שהשם של אייל גולן עולה לכותרות באיזשהו הקשר. העת האחרונה אפילו עמוסה מהרגיל: הנתונים מראים שהוא הזמר המושמע ביותר, מחזמר משיריו רץ בקאמרי - ובמקביל פורסם בימים האחרונים ממש תחקיר מקיף של הארץ על הפרשה שבה נקשר שמו והעיבה יותר מכל על דמותו בשנים האחרונות.
כל אלה מעלים שאלות שראויות לדיון ותשובות שכדאי לקבל, כך שיש סיבה להסתקרן מכך שהוא הגיע ביום שישי אל "אופירה וברקוביץ'" (קשת 12), מקום שאליו עולים אנשים לרגל כדי לזכות ב-15 דקות של תשומת לב. הימים ימי בחירות. פוליטיקאים משליכים רפש זה בזה, מבזים ומתבזים כשגרה. גם הם הגיעו לפינה החמה, לצד פאנליסטים נחושים לתת את הסחורה. אלא ששני המנחים, כידוע, הם אלה שמנהלים את ההצגה, ואותם אי אפשר לנצח.
והנה, מה שקרה אחרי שגולן נכנס אל האולפן עלה על כל דמיון וירד מתחת לכל ביקורת: שיחה להוטה - דיון אי אפשר לקרוא לזה - של כעשרים דקות על כך שאייל גולן בחר לעקוב באינסטגרם אחרי קבוצה מצומצמת של אנשים, דבר שהוביל להסרת העוקב אחרי חברתו אופירה אסייג. פייק סיפור שהוליד עלבון, שבתורו הביא לעולם פייק סכסוך - שמסר לנו את אחד מבזבוזי הזמן הגדולים בעידן הטלוויזיוני הנוכחי. מה ששלהם - שלהם.
וכך, דקה אחר דקה, עם מסך מפוצל, טונים גבוהים ודרמטיות שלא הייתה מביישת גם את בימת הקאמרי - תבעה אסייג את עלבונה מגולן הנבוך, שהתקשה שלא לצחוק לאורך חלקים מהשיחה. "את יודעת למה זה מצחיק אותי הסיטואציה הזאת?", תהה, "פה זה המקום? אנחנו חברים, אז בואי נסגור את זה. לא כאן בטלוויזיה". לא נעים להגיד: הוא צודק, זאת התשובה הסבירה היחידה. זה לא עזר: העימות נמשך והתפתל עד כלות.
מדי פעם עוד עלתה השאלה לאוויר "אתם מבינים שאנחנו מדברים על אינסטגרם עכשיו?", רק כדי להמשיך לעסוק באירוע הכי חסר חשיבות שנמצא כרגע על הפרק. כשאייל ברקוביץ' בעצמו הכריז שזה גנון, כבר לא היה עוד מה לומר.
אני לא מדבר על הפאסון שהלך, על הכבוד העצמי שנרמס, על השאלות שלא נשאלו והיו צריכות להישאל, על אופי הדיון וסגנונו. רק על כך ש-20 דקות של זמן שידור יקר בערוץ המצליח בטלוויזיה הופקעו כדי לנהל ריב פרטי, אפילו לא רכילותי, על עניין וירטואלי. למה זה צריך להיות אכפת לצופים אם אסייג וגולן מקורבים מספיק כדי לעקוב זה אחרי זה או לא, ובאיזו מערכת פרופורציות השיחה הזאת ניצבת ליד ראיונות עם אהוד ברק ומירי רגב. הפתרון לתהייה הזאת הוא עצוב למדי: במנגנון הרייטינג הנוכחי - האינסטגרם הוא חזית האקטואליה, ואילו הפוליטיקאים הם ההפוגה הקומית.