אף שהיו לה רגעי השפל שלה, מערכת הבחירות 2019 ב' תיזכר אולי כמשעממת ביותר מזה זמן רב, אולי אי פעם. אחרי הפיזור המיותר של הכנסת לאחר הבחירות הקודמות, רבים בציבור איבדו עניין בין הבטחות שונות ומשונות וקמפיינים שהקשר בינם לבין המציאות הוא לכל הפחות רופף, ולעתים גם נבזי. בהתאם, במהדורות עוקבים בדאגת-מה אחרי הישראלים שטסים לחו"ל וכלל לא מתכוונים להצביע, לצד אלה שסתם יילכו לים או יישארו בבית.
אלא שלטלוויזיה יש חלק משמעותי בהפצת המסר שהבחירות הן לא נושא עד כדי כך בוער. זה קורה בוודאי ברצועות האקטואליה, שם השגרה נמשכת כמעט כרגיל: העייפות בקולם ועל פניהם של המגישים והפרשנים ניכרת היטב למול עוד ראיון צפוי ומוכר ועוד ספין כזה או אחר. אתמול, פחות מיומיים לפני פתיחת הקלפיות, עברו הערוצים לכל היותר מהילוך ראשון לשני. לאור חוסר התוחלת של הנסיבות, אפשר להבין זאת, עם כל הצער שבדבר.
אולם, במקביל, המסר עובר דרך ערוצי הטלוויזיה בשלל דרכים נוספות. זה קורה גם באמצעות טשטוש הגבולות בין תכניות החדשות לתכניות הבידור, שהרי אם לבוחר הפוטנציאלי לא מתחשק להגיע אל הקלפי, אולי הוא יבוא בכל זאת דווקא לערב היתולי יותר. זה כבר כמה מערכות בחירות שערב יום הבחירות מלווה על ידי קומיקאים, אך נראה שבמערכת הנוכחית בידור הפך לדרך נפוצה לשיווק הבחירות כאייטם קליל. ואמנם, אפשר היה לראות השבוע פוליטיקאים נוסעים במונית של אשר בקשת 12, הערב הסוקר קמיל פוקס יזכה לספיישל הומוריסטי משלו ברשת 13, ובתאגיד אפשר היה למצוא ארבעה מועמדים מתחרים בצ'ייסר. נו, מי אמר שהתקשורת לא דורשת מהם לענות לפעמים על שאלות קשות.
אין רע בבידור והומור, אלא שבדרך זו שוב עניינים מהותיים נדחקים לטובת הדאחקה, ואילו הבחירות הופכות לעניין קומי, לא עד כדי כך רציני, לא עד כדי כך משמעותי, ואפילו שטותי. כך, הטלוויזיה הופכת לקרקס שבו הפוליטיקאים הם בדרנים-ליצנים; הסוקרים על תקן מגידי העתידות והפרשנים הם מנחשי הניחושים - ואילו הבחירות כולן הן אתנחתא, הפוגה קומית או טראגית - תלוי מה השעה - מן המציאות.
למעשה, יש עוד רגל חשובה למהלך הזה: הפרסומות. כן, גם בהפוגה מן התוכן נתקלים הצופים במסרים שקוראים להם למקד את התכניות ליום השבתון לחופש וגם, ובעצם בעיקר - לקניות. הפרסומת הבולטת בסוגה הזאת היא זאת של נורופן ממערכת הבחירות הקודמת, שעלה בגרסה חדשה ומעודכנת, שגם בה הביטוי "כאב ראש" מחליף את כל המילים בסרטון תעמולה גנרי לצד חיקויים של פוליטיקאים שכל דבריהם מוחלפים אף הם בבמילים "כאב ראש". "הבחירות שוב עושות לכם כאב-ראש-כאב-ראש?", שואל לבסוף הקריין במעין תשדיר תעמולה שמשודר בתדירות גבוהה הרבה יותר מאלו הרשמיים, ומציע פתרון, שמן הסתם אינו קשור להצבעה, קלפיות ופעילות פוליטית. הסאבטקסט נפלא: לא רק שהבחירות הן לא הפתרון, הן למעשה הבעיה. אם המציאות קשה, קחו כדור כדי להקהות את הכאב.
כן. לאן שאתם לא מביטים בערוצים, תמצאו בנוגע לבחירות בעיקר ייאוש, אדישות והקלת ראש. ובכך, הטלוויזיה מגלמת תפקיד כמעט אנטי-דמוקרטי, כזה שמעדיף שתחליפו ערוצים במקום שתצאו להחליף את השלטון. סביר להניח שעוד יומיים-שלושה יבואו וישאלו הפרשנים איך יכול להיות שאחוז ההצבעה בבחירות היה כל כך נמוך ואזרחים כה רבים ויתרו על זכותם להצביע ונשארו בבית. יהיו לכך בוודאי הרבה סיבות, אבל יכול להיות שגם למסך יהיה חלק בכך.