על המסך הישראלי, ובפרט זה הקומי, לא חריג לראות תכניות שמתמקדות במערכות יחסים פנים- משפחתיות. זה פתרון להרבה צרות, ומצע נוח לשעשע את הצופים בלי להפיל עליהם פטיש כבד מדי: בלי יותר מדי פוליטיקה, בלי יותר מדי יומרה ועם תבנית פחות או יותר קבועה ונושאים שחוזרים על עצמם - החמות המרגיזה, המתבגרים החצופים, משבר גיל העמידה וכיוצא בכך. אין בזה הרבה מדי סיכון, ובדרך כלל זה גם לא חד באורח יוצא דופן.
על כן, הציפיות (שלי לפחות) מהקומדיה החדשה שיצר הקומיקאי טל פרידמן ומשודרת בכאן 11, "אבא משתדל", לא היו גבוהות מדי. התוכנית, שנכתבה לכאורה בהשראת חייו של הבדרן, עוסקת בתא משפחתי רגיל כמעט לגמרי, אלא שהוא סובב סביב דנה (ג'וי ריגר), אחת מבנות המשפחה, הסובלת מ"פיגור", כפי שזה מוגדר כאן. האב האינפנטיל, בגילומו של פרידמן, מובטל ולכן נמצא איתה בבית רוב הזמן. החיים הללו יוצרים אתגרים רבים, אך גם אלמנטים קומיים מסוימים. לכך מצטרפים שאר בני המשפחה המתפקדת למחצה, ובראשם האם שאותה משחקת מיכל ברנשטיין, סבתא נרגנת בגילומה של רבקה מיכאלי הבלתי נלאית ואפילו ליא קניג האגדית בהופעת אורח כסבתא רבתא הגוססת.
אלה אינן נקודות פתיחה יוצאות מהכלל: "אבא משתדל" היא רוב הזמן קומדיה משפחתית ישראלית די סטנדרטית, שלא נמלטת מהסתמיות ועל פי רוב גם לא שואפת ליותר, אבל למרבה ההפתעה, ברגעים מסוימים היא מצליחה להוציא מעצמה לא מעט, בעיקר סביב הכימיה בין פרידמן וריגר.
האיזון כאן מאוד עדין: דמות כמו של דנה בקלות היתה יכולה להיות נלעגת וביזארית, בטח בקומדיה, אבל נראה שריגר, יחד עם יוצרי הסדרה והבמאי עודד דוידוף ("תיק נעדר", "מישהו לרוץ איתו"), עושה כאן עבודה טובה בעיצוב דמות שלמה, שיש לה המון המון קשיים אבל גם צדדים קומיים. פרידמן, שכפי הנראה מגלם למעשה את עצמו, משוחרר וטבעי ומשכנע לחלוטין כאבא שמשתדל, שמנסה לדבר לילדים שלו בכל מיני אסטרטגיות משונות ובעיקר מלא רצון טוב להיות משמעותי בחייהם, וכמובן שכמעט הכל משתבש לו בדרך.
ההחלטה לקצוב את הסדרה לפרקים קצרים, בני כעשרים וחמש דקות כל אחד, בלי להימרח ולהימאס במהירות, משרתת אותה: לכל פרק יש סוף והתחלה, פואנטה ברורה, ואפילו רגע אחד שפשוט קורע מצחוק. רוב הדרמה הקומית המשפחתית די צפויה, אבל במעט הרגעים שפרידמן נותן דרור לנפשו - זה הופך לתענוג קצר.
כך, במוקד הפרק הראשון ששודר אמש (שני) נמצאת סיטואציה שעלולה להיות מורכבת: הבת דנה חוגגת יום הולדת שמריח כמו "הקיץ של אביה", ודורשת - מכל האנשים בעולם - להביא למסיבה דווקא את רובי המרשלג, כתב חברת החדשות של התאגיד בצפון הארץ, כיוון שהיא אוהבת במיוחד קטע שבו הוא נמלט משידור חי ממרגמה שנוחתת בסמוך אליו בגבול הצפון. אולי מבלי להיות מודעת להקשר המפחיד של הסיטואציה, התיעוד דווקא מצחיק אותה, והמשפחה הופכת אותה לדאחקה, ועל הדרך רומזת משהו על הטירוף שבו המקום הזה מתנהל. בפרק השני, סליחה על הספוילר, פרידמן חוגג כשהוא מנסה להסביר לבנו, בסיטואציה מאוד מוזרה, מיהו ישראל גוריון. העלילה המלאה לא הותירה חותם בשני הפרקים, אבל כל אחד מהרגעים הקורעים האלה, שחורגים מהסגנון הכללי, נחרת היטב בזיכרון.
"אבא משתדל" היא ממש לא צפיית חובה ולא תשנה את חייכם, אבל מהנה מספיק כדי שיהיה נחמד להיתקל בה בין הזפזופים, ולו בשביל ליפול על רגע מופרע כזה, שמזכיר פעם נוספת עד כמה פרידמן מצחיק כשהוא באלמנט שלו.