יום אחד קם איש רגיל בביתו הרגיל. הוא לבש את בגדיו הרגילים ויצא לעבודתו הרגילה עם הבוס הרגיל. לאחר יום עבודה רגיל - וכמה סידורים רגילים להחריד - הוא חזר לסלון ביתו הרגיל, וכל מה שרצה היה לצפות, לשם שינוי, במשהו רגיל: משהו פשוט בלי ביבי וגנץ או ילדים רעבים, משהו לא מתוחכם ולא מתחכם, שיצחיק במידה אבל לא יותר מדי, שיספר על דברים רגילים שקורים לאנשים רגילים. האיש הרגיל הבין מיד: מה שאני צריך לראות בטלוויזיה זה פרק של "צומת מילר" (קשת 12).
ספק מתי שודר בטלוויזיה בעת האחרונה מוצר כה רגיל כמו פרק פתיחת העונה של "צומת מילר", הסדרה הוותיקה-כבר בכיכובו של הקומיקאי המצליח אדיר מילר. יש בוודאי דברים גרועים יותר בטלוויזיה, יש דברים בטעם רע יותר, הומור גרוע יותר, משחק גרוע יותר. יש, ככלות הכל, דברים איומים בטלוויזיה, כשלונות והתרסקויות ומה לא. על "צומת מילר" אי אפשר להגיד דברים כאלה. למעשה אי אפשר להגיד עליה כמעט דבר: היא כה סתמית, כל כך צפויה, כל כך לא מתאמצת לומר דבר מה בעל ערך וכל כך נזהרת שלא להרגיז אף אחד, עד שאפילו מעלותיה נבלעות מרוב פיהוק.
תמצית העלילה שאליה נחשפנו אמש לפניכם: הפרק הציג לנו את בן דמותו של מילר, שבגילו מגלה לפתע שהוא זקוק למשקפי קריאה - אף שהוא מתכחש לכך. בינתיים הוא בן זוג גרוע שמפשל לקראת ובמהלך חגיגות יום ההולדת 40 של אשתו (דקלה הדר), שמתעקשת שזה יהיה בעצם יום הולדת 37, מה שמוביל לתקרית מביכה בסיום הפרק. הוא נעזר בארקדי דוכין, שאותו הוא מבלבל עם מיכה שטרית (גיחי), וזה שואל אותו אם הוא רוצה להתאבד (גיחי גיחי). הוא מסיים את התוכנית גם עם משקפיים וגם עם שיר לא נכון של ארקדי דוכין.
גם האגפים האחרים של העלילה לא בדיוק עולים לגבהים יוצאי דופן: אנאלי הצרפתיה (גיה באר-גורביץ') נעקצת טלפונית על ידי נוכלים ששם העסק שלהם נקרא "עקיצה טובה": הם אומרים לה שהיא זכתה בדברים ובעצם מחייבים אותה על כל דבר. לאור זעמו של בעלה, היא מסרבת להבא לכל מי שאומר לה שהיא זכתה במשהו, אפילו לאראלה ממפעל הפיס - תסריט שאת כולו היה ניתן לכתוב מתוך שינה. מנת צחוקים משמעותית יותר מגיעה מעופר הסוכן (גל זייד) ובתו רותם (עדי חבשוש), שפותחים יחד פעוטון כושל ומסתבכים בכל - בדיחות לא יוצאות דופן אמנם, אבל כאלה שמשעשעות בזכות האינטנסיביות של שני השחקנים.
ככלל, "צומת מילר" היא לא בלתי מצחיקה - היא מצחיקה בדיוק במידה הרגילה. מספיק בשביל לא להשתעמם מדי, אבל לא הרבה יותר. מילר עצמו משדר חביבות, הוא שחקן לא רע, ו"צומת מילר" שלו אמנם משתדלת לתאר אנשים ולא רק סטריאוטיפים ואין בה גרם אחד של רוע, כפי שיש לפעמים בקומדיות. אבל זה לא מספיק כדי לחצות את הצומת: אין בה שום דבר רענן, טיפה של אדג' או הימור.