מלחמת הסטרימינג הגדולה נכנסה ביום שלישי האחרון לאחד מרגעי השיא הגדולים ביותר שלה, עם עלייתו של שירות דיסני+ בארה"ב ובכמה מקומות נוספים בעולם (אל ישראל היא צפויה להגיע מתישהו במהלך השנתיים הבאות). החברה של מיקי מאוס עושה זאת כשהיא מצוידת במותגי התרבות החזקים והפופולריים בעולם, וספריית התוכן העשירה מכולם. יתרה מכך, היא מצהירה שוב ושוב על כוונתה לייצר סינרגיה בין המסך הקטן לזה הגדול, ולהרחיב את היריעה באופן שמגבלות הקולנוע לא אפשרו לה עד כה. וזאת כמובן רק ההתחלה. הטקטיקה של המלחמה הזו יכולה כשלעצמה למלא מאמרי ענק.
בניגוד ליריבה הגדולה נטפליקס, בדיסני מעדיפים לשחרר את פרקי הסדרות החדשות בפורמט שבועי. את הנוחות של גמיעת עונה ביממה, מחליפים שם בהייפ מתמשך לאורך זמן וברתימת כוחם של הבלוגרים והוולוגרים, הפאנבויז והרדיטים, היוטיוברים ושיחות המשרד. לכאורה, מדובר כאן בשיטה שאפיינה את עולם הטלוויזיה לאורך עשורים (וממשיכה לאפיין רשתות כמו HBO, שואוטיים, FX, USA ועוד גם היום), אבל במלחמה כמו במלחמה - גם לצעד הזה תהיה השפעה על האופן שבו הטלוויזיה שלנו תתפתח. עם כל הכבוד לכל האחרות, להצלחתה של דיסני במהלך הזה יש משמעויות של חינוך שוק - לא פחות.
ואם כבר בחירות, גם סדרת הדגל שמובילה את ההשקה היוקרתית של דיסני+ היא הצהרה בפני עצמה. "מלחמת הכוכבים", מותג הקולנוע המצליח של כל הזמנים, הוא זה שמצמיח מתוכו את "המנדלוריאן" - הפקת ענק בעלות של 12.5 מיליון דולר לפרק (שכבר חודשה מראש לעונה שנייה). עוד הרבה לפני היותה יצירה בפני עצמה, "המנדלוריאן" היא בלון ניסוי לחזון שאפתני של עתיד הגלקסיה הרחוקה-רחוקה. שלוש טרילוגיות ושני סרטי ספין אוף נגעו רק בקצה-קצהו של הפוטנציאל הסיפורי. בתוך ההיסטוריה והמרחבים, היצורים והיריבויות חבויות אינספור אפשרויות מסקרנות. שפע סדרות ספרי קומיקס כבר נגעו בלא מעט מהם בהצלחה, ובנו כר יצירה מדהים, צבעוני ומגוון. השאלה היחידה היא האם הרעב לכל כך הרבה "מלחמת הכוכבים" בטלוויזיה באמת כה גדול. התשובה תהיה אחד האתגרים המסקרנים ביותר של השירות.
עלילת "המנדלוריאן" מתרחשת כחמש שנים לאחר אירועי "שובו של הג'דיי". האימפריה הגלקטית נפלה, אך הרפובליקה הנבנית עדיין מתקשה לכונן סדר בגלקסיה. אחד המאפיינים הבולטים לכך הוא היעדרו של כוח האמון על החוק והסדר. אל הוואקום הזה נכנסים המנדלורים, גזע שקורותיו תוארו בסדרת האנימציה "מלחמת המשובטים" וכן במספר חוברות קומיקס. לאחר מלחמת אזרחים קטלנית שהובילה לחורבן כוכב הבית שלהם, נפוצו המנדלורים לכל רחבי הגלקסיה ונודעו כשכירי חרב וציידי ראשים מצטיינים. שניים מתוכם, בובה וג'נגו פאט, הם מהדמויות האהובות של טרילוגיות הסרטים (על אף תפקידם הקצר יחסית).
במוקד הסדרה ניצב שכיר חרב מנדלורי נטול שם וחובש קסדה (פדרו פסקל, "משחקי הכס", "נרקוס"), הפועל במרחביה המרוחקים של הגלקסיה. בתוך הכאוס של הכוכבים הנידחים הללו מציירת הסדרה מציאות נדירה בתולדות מלחמת הכוכבים של היעדר דמויות מיתיות. זהו עולם של אנשי ויצורי צללים, שדווקא אלמוניותם והמסתורין שסובב אותם בונים את האווירה המתוחה וחסרת הוודאות שמרחפת מעל הסדרה. כל אלה נעשים במכוון שכן ג'ון פאברו ("איירון מן"), יוצר הסדרה, שאב עבורה השראה ממערבוני הספגטי של סרג'יו ליאונה ומסרטי הסמוראים של אקירה קורוסאווה. מציאות קשוחה אפופת מסבאות אפלוליות, חומרנות, נאמנות מפוקפקת ואצבע קלה על ההדק.
פאברו מצליח לקשור את העולם המסוכן הזה היטב למיתולוגיה של מלחמת הכוכבים. אף שפרק הבכורה אורך פחות מ-40 דקות, הוא כולל שפע של יצורים משונים, גזעים חייזריים ועולמות שנעים בין מדבריות צחיחים למרחבי קרח. המסתורין והפלא שהבטיחה הסדרה מאז ומתמיד מתורגמים כאן להתרחשויות מהירות, כשהעלילה שומרת כל העת על פרטים חשובים נסתרים מהעין. כך, למשל, מקפיד הגיבור שלא להסיר את קסדתו ובכך מונע מאיתנו לדעת מה עובר עליו כשהוא ניצב בפני דילמה, או נקלע לקרב בו הוא בחיסרון מספרי מובהק. גם זהות הכוכבים השונים בהם מבקר צייד הראשים אינו נחשף בפנינו - וזאת בניגוד לאופי הסרטים. יש בכך כדי להעצים את "המערבוניות" של היצירה, בה אנשים נטולי זהות נאבקים בשטחים נטולי חוק על ממון ותהילה.
זוהי משימה מאתגרת במיוחד לשפוט סדרה על פי פרק בכורה שכל כך מנסה לא לומר יותר מדי. בהיעדר פרספקטיבה רחבה, נותרת בעיקר תגובה רגשית וזו יכולה כמובן לתעתע. אך לפחות נכון ל-40 דקות הבכורה שלה, "המנדלוריאן" היא כל מה שהבטיחה להיות. היא פורצת דרך לתקופה והתרחשויות שאליהן לא נחשפנו במיתולוגיית מלחמת הכוכבים, לא מתעכבת על אקספוזיציה ורצה קדימה בידיעה שהמסתורין הוא כלי חשוב בידיה למשוך אותנו הלאה. סצנות האקשן מצולמות ומבוימות נפלא, ואקורד הסיום יפרנס שבוע שלם של תיאוריות ודיוני קדחתניים - בדיוק כפי שדיסני רצתה.
כל אלו בהחלט עונים על המצופה כמנה ראשונה, אך יפנו במהרה את הבמה לשאלות כמו פיתוח דמויות, בנייה נכונה של סיפור וניצול הפוטנציאל היפהפה והמסוכן של העולם שהציבה בפנינו. שמונה פרקים הם לא הרבה זמן לייצר גם מהות לצד היופי והאקשן. לכאורה מפתה לשפוט את יצירות "מלחמת הכוכבים" כפופקורן להמונים, אך האמת היא שחלק ניכר מההערצה כלפיה ממעריציה נבנה סביב דמויות, סיפורים ואירועים מפורטים ועמוקים. דווקא בזכות היותה סדרת הלייב אקשן הראשונה ביקום הזה, ניצבת על כתפיה אחריות גדולה לנצל את זמן המסך שלה כדי להצליח במקומות שהסרטים חיפפו לעתים.
בפרפרזה על תחום המזון, "המנדלוריאן" היא קצת כמו ההמבורגר הסודי. ההייפ וההתרגשות יספיקו לשבועות הראשונים, אבל רק אחרי שניתן בה נגיסה הגונה, נדע אם יש בה עוד מלבד שיווק מצוין.