פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      יהונתן גפן ואביב גפן הופיעו בזה אחר זה בפסטיבל הפסנתר. דווקא הגפן השלישי גנב את ההצגה

      ההופעות הסמוכות של האב ובנו הדגישו את המשותף והשונה ביניהם, את החולמנות שמאפיינת את היצירה של שניהם. אבל עם כל הכבוד לשניהם, כאשר דילן גפן עלה על הבמה פתאום היה ברור שיש גפן חדש בסביבה

      יהונתן גפן ואביב גפן הופיעו בזה אחר זה בפסטיבל הפסנתר. דווקא הגפן השלישי גנב את ההצגה
      עמית סלונים

      בתחילת שנות התשעים רצה בתל אביב בדיחה על חשבונו של אביב גפן, שרק החל בקריירה המוזיקלית שלו: "מה ההבדל בין אביב גפן לקו 13? אביב גפן לא מגיע ל-Ramat Aviv". הרבה מים זרמו מאז בירקון, אם אפשר לקרוא לנוזל הירקרק שנסחף שם לים "מים", ונראה שעם כל הכבוד שמגיע ליהונתן גפן, ובהחלט מגיע, אביב גפן כבר מזמן הוכיח את עצמו כמוזיקאי וכותב שירים. אמש הייתה הזדמנות נדירה לצפות באביב מגיע לרמת אביו, כששני הנפילים הופיעו אחד אחרי השני בפסטיבל הפסנתר בתל אביב.

      ההופעה הראשונה מבין השתיים התקיימה באולם אסיא הגדול-אך-אינטימי שבמרתף מוזיאון תל אביב. זו הייתה הופעה משותפת ראשונה של שם טוב לוי עם יהונתן גפן, דבר מפתיע לאור הכימיה המצוינת של השניים. אלו הם בדיוק האירועים שלכבודם המציאו את פסטיבל הפסנתר. שני ענקי תרבות שחולקים הרבה מן המשותף, כולל כמה מהשירים היפים ביותר שנכתבו בשפה העברית, עולים יחד על הבמה לערב אחד בליווי פסנתר. וחליל, בכל זאת שם טוב לוי.

      כמו בהופעות הקלאסיות שלו עם דיוויד ברוזה, דני ליטני, שלמה גרוניך ומוזיקאים נוספים ששיתפו פעולה עם גפן - יהונתן דקלם קטעי ספוקן וורד, כשברקע שם טוב לוי ליווה אותו במנגינות ג'אז שהפכו תוך כדי אלתור לשירים מוכרים מהרפרטואר של לוי, אבל לא רק. זה כלל שיתופי פעולה מפורסמים של השניים כמו "דון קישוט", "יכול להיות שזה נגמר" וכמובן "הנסיך הקטן".

      יהונתן גפן ושם טוב לוי בפסטיבל הפסנתר (יח"צ , משה צ'יטיאת)
      ההצגה שלו. יהונתן גפן בהופעה עם שם טוב לוי בפסטיבל הפסנתר (צילום: משה צ'יטיאת)

      בעוד יהונתן גפן עלה וירד מהבמה מדי פעם, שמי לא זז מפסנתר הכנף הגדול של סטיינווי ובניו, והמשיך לבצע קלאסיקה אחרי קלאסיקה, ולאו דווקא משיריו של גפן. זה כלל את "בלילות הסתיו" שהלחין למילותיו של דוד פוגל, "שובי לביתך" המושלם שכתבה דליה רביקוביץ' לפי המנגינה של לוי ו"שיר אחרי מלחמה", שיתוף הפעולה הראשון של לוי עם אריק איינשטיין.

      ובכל זאת, למרות שנוכחותו על הבמה הייתה מוגבלת, זו הייתה ההצגה של גפן. במילותיו של הכדורגלן אלון מזרחי כשהתראיין אחרי משחק: "אין לי מה להוכיח, והוכחתי את זה על המגרש היום". יהונתן גפן יכול היה להסתפק בהקראת שיריו הישנים ולתבל את הערב במספר סיפורים נוסטלגיים, אבל במקום הוא בחר לכתוב קטעים חדשים למופע, ולהוכיח - את מה שממש אין לו צורך להוכיח - שהוא אחד הכותבים החריפים והחדים שידעה המדינה הזאת. בקטע "כלוב המעשנים", למשל, הוא מספר שהפסיק לעשן לפני מספר שבועות, אך עדיין מזדהה עם חבריו בשדה התעופה שתחומים בתוך כלוב זכוכית "כמו במשפט אייכמן".

      סימני הגיל החלו להופיע בחינניות על פניו של יהונתן גפן, שיחגוג 73 בפברואר הקרוב. כובע הבוקרים הילדותי על ראשו לא הצליח להסתיר את התלתלים הלבנים שהחליטו לברוח להם בשובבות אל אורות הבמה. הקהל, שהורכב מישראלים מכל קבוצות הגיל האפשריות, התאהבו מחדש ביוצר הגדול הזה, בעוד הוירטואוזיות של שם טוב לוי לצדו רק הפכה את הערב הזה ליותר מקסים ומכבד. זה היה ערב חד פעמי מהסוג הגולמי והמענג, כזה שיהיה אפילו טוב יותר אחרי עוד כמה ערבים "חד פעמיים" שכאלה.

      יהונתן גפן ושם טוב לוי בפסטיבל הפסנתר (יח"צ , משה צ'יטיאת)
      החליל בלתי נמנע. שם טוב לוי בהופעה עם יהונתן גפן בפסטיבל הפסנתר (צילום: משה צ'יטיאת)

      המופע של אביב גפן בתיאטרון הקאמרי נפתח ממש במקביל לסיום ההופעה של אביו באולם הסמוך. הספקתי להיכנס לאודיטוריום ממש עם פתיחת השיר הראשון, "בא אליי", רק כדי לגלות שהסיוט הגדול ביותר שלי התגשם: מישהו יושב לי בכיסא. סדרן מנומס ניגש אליי, לקח ממני את הכרטיס, ראה שמישהו תפס את מקומי, אבל החליט לוותר על עימות עם הישראלי החצוף שהתיישב לי במקום. "אתה תגיד לראש העיר לקום", אמר לי הסדרן, ואז גיליתי שמי שהתיישב לי במקום הוא לא אחר מאשר רון חולדאי. עם סיום שיר הפתיחה חולדאי פינה לי את המקום בחיוך והלך לו לדרכו, לפני שהספקתי להחמיא לו על עוד פסטיבל פסנתר מוצלח (למרות שהג'יהאד האיסלמי ניסה לקלקל את אווירת החג).

      אביב גפן הוא זיקית מוזיקלית שניחנה באפשרות להתאים את עצמה לכל אירוע, ולהשתלב בטבעיות בכל תפאורה ואווירה. זה מצליח לו כשהוא מארגן את נשפי הרוק האימתניים שלו מול אלפי מעריצים משולהבים, זה עובד לו כשהוא עורך הופעות אינטימיות באולמות קטנים, זה עבד לו בגדול כשהוא הופיע עם הפילהרמונית בהיכל התרבות, וכעת אביב גפן התאים את עצמו לתיאטרון הקאמרי. לא בדיוק המקום האידיאלי למופע רוק - אבל זה לא משהו שיעצור בעד אחד המוזיקאים הכי פרפקציוניסטים בישראל לעבד מופע חד פעמי שיתאים בדיוק למידותיו של החלל המכובד הזה.

      העיבודים האקוסטיים שהשאירו את הגיטרה החשמלית של גפן בחוץ נתנו הרבה כבוד ללחנים, ובעיקר לתמלילים שלו. בתחילת דרכו ככותב ניסה אביב למרוד בפזמונים החולמניים של אביו, וניסה לבדל את עצמו מיהונתן בכוח, כמו למשל בשיר "אני שונא" שנשמע כמו שיר תשובה לא אלגנטי ל"אני אוהב" המתוק של הכבש השישה עשר.

      אביב גפן והתעויוט בפסטיבל הפסנתר (יח"צ , משה צ'יטיאת)
      מתאים את עצמו לכל מעמד. אביב גפן בפסטיבל הפסנתר (צילום: משה צ'יטיאת)

      ואולם בחסות האקוסטיקה המצוינת של הקאמרי ועבודת הסאונד המשובחת שהדגישה את המילים הבוקעות מפיו של הזמר, קשה היה לא לשים לב לכך שאותה חולמנות היפית שליוותה את כתיבתו של יהונתן גפן מבצבצת גם בשיריו של אביב. ובכלל, חלומות הם חלק בלתי נפרד מהיצירה של משפחת גפן. ב"אבשלום" הפנטסטי, יהונתן גפן כתב על כך ש"לא היו אגדות מעולם היה רק חלום". ב"אקדחים שלופים" אביב מספר על חייל שנרדם בתחנת האוטובוס וחולם על אהובתו. ב"יכול להיות שזה נגמר" יהונתן כותב ש"פעם היה כאן חלום נהדר, אבל כשבאתי לראות לא מצאתי שום דבר". ב"סוף העולם", אביב גפן מזהיר שהאפוקליפסה תגיע כשנפסיק לחלום. ב"חלומות גדולים" של יהונתן גפן ודני ליטני נסחפים בפנטזיות שלהם על זכייה בפרס נובל והופעות במדיסון סקוור גארדן, בעוד "חלומות גדולים" של אביב מתאר את התפוררות היחסים שלו עם אשתו הראשונה.

      אין ילד בישראל שלא מכיר את הסיפור על "הכבש השישה עשר" של יהונתן גפן, שמסמן את המעבר מעולם המציאות אל עולם המנוחה והחלום, אבל חלומות ממשיכים לבצבץ גם בשיריו של אביב גפן בלי סוף. "שיר עצוב" של אביב הוא תיאור שלם של חלום על אישה אהובה שהלכה לעולמה, ב"המכתב" הוא מתחנן בפני הנמען שאף פעם לא יפסיק לחלום, ב"שיר תקווה", אותו הוא הציע כתחליף להמנון הלאומי, הוא קורא "לצעוד לחלום" ובדואט המצוין עם עידן רייכל "קוצים" הוא טוען בפזמון שלכל אחד יש זכות לחלום.

      אביב גפן לא מפסיק לחלום, אבל משהו בו הפך לצנוע יותר, שלם יותר - ובכך גם נעים יותר לצפייה. כשהוא מספר שבקרוב ייצא לו סינגל בלייבל של וורנר וזוכה למחיאות כפיים מהקהל הוא מוסיף שהסינגל כנראה ייכשל. מאוחר יותר הוא יספר שאמו התכוונה לעבור הפלה, אך למזלו הרופא שלה הצליח לשכנע אותה להביא אותו לעולם בכל זאת, ואין יום שעובר שהרופא הזה לא מתחרט על ההחלטה הזאת. הוא מספר את הסיפור בהומור ובחן שרחוקים שנות אור מהזעם שאפיין כל כך את ההופעות שלו בתחילת הדרך.

      אביב גפן והתעויוט בפסטיבל הפסנתר (יח"צ , משה צ'יטיאת)
      ערב של שיאים. אביב גפן והתעויוט בפסטיבל הפסנתר (צילום: משה צ'יטיאת)

      רגע השיא של ההופעה, מכל הבחינות, הגיע כאשר לפתע באמצע השיר "קוצים" הגיח אל הבמה בנו הבכור של אביב - דילן גפן - וגנב לחלוטין את ההצגה. אחרי כל הניסיונות להשוות בין יהונתן לאביב, נראה שיש גפן חדש בעיר, והפוטנציאל שלו בלתי מוגבל. דילן, עוד לא בר מצווה, ירש את כל הסטאר-קואליטי ממשפחתו המוכשרת וכבש את תיאטרון הקאמרי כמעט בלי להתאמץ. ייתכן שמעולם אביב גפן לא נראה גאה יותר, או צנוע יותר, כשפנה לקהל בסיום השיר ואמר: "נכון שהוא שר יותר יפה ממני?".

      זה היה שיא המופע, ואז הגיע השיא הבא שהצליח איכשהו להאפיל עליו. הקהל, שהגיב במחיאות כפיים סוערות לביצוע של יורש העצר, זכה לעוד הפתעה כאשר להקת התעויוט החלה לבצע במפתיע את "Shake the Disease" של דפש מוד, בעיבוד מודרני שמזכיר את מה שג'וני קאש עשה ל-"Personal Jesus". ואז הגיעה ההפתעה הכי גדולה: דילן הצעיר הפך לסולן של הלהקה, כאשר אביו תופס מקום מחוץ לאור הזרקורים על הפסנתר. בכל זאת, זה הפסטיבל שלו.

      בתוך ערב מלא חלומות ושיאים, כמעט לא שמנו לב שאביב גפן הצליח להיגמל מהמנהג הקבוע לחתום הופעות עם ביצוע של "עכשיו מעונן", כולל הפאוזה הדרמטית לפני הצעקה המסורתית של "אנחנו דור מזוין". אולי זה בגלל שאבא שלו היה באזור, אולי בגלל שהבן שלו היה באזור, אבל האמת היא שזה פשוט לא היה מתאים אתמול בתוך האווירה המשפחתית הקסומה. ובכלל, "סוף העולם" הוא דרך הרבה יותר מרשימה לחתום הופעה. היינו מקבלים גם את "יומן מסע". וכן, מתישהו בעתיד מחכה לנו דואט של אביב ודילן לשיר היפה הזה. אריק יהיה גאה.

      אביב גפן והתעויוט בפסטיבל הפסנתר (יח"צ , משה צ'יטיאת)
      מחכים לבן. אביב גפן בפסטיבל הפסנתר (צילום: משה צ'יטיאת)

      בקטנה

      עוד לפני המוזיקה, ההופעה של יהונתן גפן ושם טוב לוי נפתחה עם הודעה שנשמעה כאילו נלקחה מתוך מערכון של חבורת לול: "במידה ותהיה התקפת טילים על תל אביב במהלך המופע אתם מתבקשים להמשיך לשבת, האולם משמש כמרחב בטוח". אלא שזו לא הייתה בדיחה, זו המציאות ההזויה בה אנחנו חיים, וזו התפאורה הבלתי נתפסת לפסטיבל הנפלא הזה, שכבר הפך למסורת תל אביבית נהדרת, והערב הראשון שבו התבטל בגלל סיבות ביטחוניות.