1. "נשים סוף למזדיינים, ל-12 ערוץ של נאצים, הזבל של הזבל, כל התקשורת חלאות המין האנושי, שקרנים, רמאים, אוכלי חינם, שיישרף אברמוביץ', שיישרף עוד פעם, הכלב" - זה מיטב לקט הקללות כלפי עיתונאים שתיעד כתב חדשות 12 יוסי מזרחי בהפגנת התמיכה בנתניהו בתל אביב. תנו לזה להתעכל רגע, אם כי אולי עדיף ישר להקיא. עמדה רווחת בהפגנה? מיעוט שבמיעוט שלא מייצג? זה לא משנה בכלל. השנאה הזאת קיימת, והעוצמות שלה מפחידות ומסוכנות. מוטב להתייצב מול זה במקום להתכחש, ומהר.
בדומה לשיטת אילנה דיין - הידועה גם כ"מה אומרים? לא אומרים" - מזרחי פעל נכון כששידר את כל הלקט הזה בלי להפריע לו בקריינות או ויכוחים. בלי להחמיץ אף נאצה, בלי לפספס מילה נגד התקשורת. זה חזק יותר כך: פריים אחרי פריים, אי אפשר להסיר מזה את המבט, ובהתאם אי אפשר שלא להצטנף בפינה מייאוש. חשוב שהצופים ידעו ממקור ראשון, בלי מתק השפתיים של הפוליטיקאים, שכדור השלג של השנאה רק מתגלגל ומתעבה לו.
חלק מהכתבה של יוסי מזרחי:
2. פינת התרבות או הרשת או האתנחתא הקומית בתכנית "שש עם עודד בן עמי" היא מראש לא פינה מעונבת, שזה בסדר. לא כל תכנית אקטואליה צריכה לבוא עם פטיש לראש, וזה ממילא לא הסגנון של "שש עם", המתקתקה מכל רצועות החדשות. אבל לא פעם חוסר המעונבות הזאת חושפת רובד עמוק יותר ומגלה תשובות לשאלות רציניות להחריד, כמו למה מותר להתייחס בקלות ראש, היכן לא צריך להתעמק אפילו לא קצת או איך משתחלים לתכניות אקטואליה דברים שלא ברור למה הם צריכים להיכנס בדלת הזאת.
3. את הפינה, שהפעם הגישו עמרי ברק ובן מיטלמן, פתח ברק עם הציוץ התמוה של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ, בו עלתה תמונה מעובדת שלו כמתאגרף. ברק סיפר לצופים שהוא נתקל בתמונה לפני דקות ספורות והבין ש"עם זה חייבים לפתוח", אף שהוא כדבריו, "לא הבין את ההקשר". ברק הוא לא פרשן לפוליטיקה אמריקנית ולא אמור לשלוט באינספור הציוצים שטראמפ שולח אל הרשת החברתית, אבל הוא כן אמור לדעת לומר משהו מהותי על האייטמים שהוא עצמו מביא לשידור, ובפרט "את ההקשר". ללא הקונטקסט, הסיפור מרוקן מתוכן: עוד תמונה מצחיקה ברשת. זאת דוגמה חדה לאופן שבו מרודד סיפור חדשותי - תגובה של טראמפ, שטותית ככל שתהיה, לענייני היום - לעוד "משהו ויראלי" שקרה היום, עוד תמונה או סרטון או ציוץ. אבל מיד הגיעה דוגמה טובה יותר.
4. ברק ומיטלמן הביאו סיפור שמסעיר את הרשת ביממה האחרונה: נערה בת 17, משפיענית "טיק טוק" אמריקנית העלתה עבור עוקביה עוד סרטון טיפוח, אך שניות אחדות לתוכו החלה במפתיע לדבר דווקא על הדיווחים המזוויעים שמגיעים ממחנות החינוך מחדש למוסלמים בסין, וקראה לעוקביה - רובם מן הסתם נערים ונערות שלא בהכרח עוקבים אחרי חדשות החוץ - לחפש על כך מידע, ובעצם חשפה אותם לנושא הכל כך חשוב. מעבר לשבחים שחלקו לה חברי הפאנל - לתחבולה כמובן, לא לעמדה - את השניות לדיון לאחר הקרנת הסרטון ניצל הפאנל כדי לספר בזריזות שיא על התנהלות האפליקציה (שהיא בבעלות סינית) בעקבות הסרטון, במקום לדון ב - איך קראו לזה קודם? - אה, נכון, ההקשר, כלומר: בסיפור המטלטל עצמו, ובמה שקורה באותם מחנות, שעליהם פורסם לא מעט בשבועות האחרונים ובכל זאת נמצאים מחוץ למרכז סדר היום העולמי. זה התהליך: בלוגרית בת 17 ניצלה מדיום "זול" כדי לעסוק במשהו חשוב, ו"שש עם", שיש לה את הכוח והמדיום החשוב בהרבה, מרדדת את ההתרחשות בחזרה לעוד "סרטון ויראלי באפליקציה". למעשה, הנערה האמריקנית התגלתה כמקור שמוסר יותר מידע רלוונטי על חדשות חוץ מאשר "שש עם" עצמה.
5. אם אנחנו כבר במזרח הרחוק, נקנח בלצחוק על יפן, משם הגיע היישר אל "שש עם" סרטון ובו חברי הפרלמנט היפני חובשים מיני קסדות במסגרת תרגיל להתמודדות עם רעידות אדמה ואירועי חירום אחרים ("ראיתי ובאמת לא ידעתי מה לחשוב"). פייר, באמת תמונות משונות, אבל כשצפיתי בפרלמנט היפני נזכרתי שבעצם הפרלמנט שלנו לא מתפקד כבר חודשים ארוכים. אולי במקום כלשהו בעולם, רצועת אקטואליה רכה משדרת פכים מהפוליטיקה המקומית שלנו. מכאן זה לא כל כך מצחיק.