הסדרות של מודי בר און וענת זלצר צברו להן מקום מכובד על המדף התיעודי הישראלי, הן בזכות עבודת ארכיון משובחת והתחקיר היסודי, והן בזכות ההגשה הידידותית למשתמש של בר-און, האיש שתמיד יסיים הפניה בקריצה ידענית ומשועשעת וירכך אמיתות כואבות במקום לדפוק לצופה בראש בפטיש של חמישה קילו.
הצוות שמאחורי "במדינת היהודים" על ההומור בישראל ו"הכל אנשים" הקלאסיות, מצא לו חתיכת אגוז לפצח הפעם: תולדות הסכסוך הישראלי פלסטיני. נקודת המוצא: אמצע המאה ה-19, לפני הגלים הציוניים הראשונים. נקודת הסיום: מלחמת 1948-9. לאורך יותר מחצי מאה היהודים הופכים ממיעוט זניח בפריפריה העותמנית, שחיו ביחסי שכנות פחות או יותר טובה עם הערבים החיים לצידם, לשליטי הארץ. בדרך לשם, שתי תנועות לאומיות יזעזעו את מרקם החיים בפלסטינה-א"י, יפתחו פצעים שממשיכים לדמם עד היום, שבתורם יובילו לפצעים חדשים.
איך כל זה קרה בעצם? "שיעור מולדת" של HOT8 מנסה, בתעוזה ראויה לציון, להסביר זאת בתמציתיות. היא עוברת על כל התחנות ההכרחיות, בשילוב ציטוטים וראיונות עם חוקרים ישראלים ופלסטינים, ומשתדלת להציב את שני הנראטיבים זה מול זה, כרכבות המתקרבות זו אל זו, בעוד אנחנו שיודעים את סוף הסיפור מחכים להתנגשות. הסדרה מחולקת לשישה פרקים של כחצי שעה שאמורים לכסות ביחד כמעט מאה שנה. למעשה, לבד משני הפרקים האחרונים שמכסים יחד את מלחמת העצמאות, ארבעת הראשונים מכסים פרקי זמן ארוכים מאוד מאוד.
"שיעור מולדת" היא אכן בגדר שיעור ריענון, ותחדש לצופים בעיקר בנוגע להתפתחות התנועה הלאומית הפלסטינית. בדרכה היא סיכום חביב מאוד, מאוזן ונגיש למבחן הגדול. אבל במשימה הבלתי אפשרית הזאת היא מקבלת ציון בלתי מספיק. הסיבה העיקרית לכך היא התמצות הבלתי נסבל של נושא כל כך מורכב המתפרש על פני תקופה כל כך ארוכה. כשאירועים מרכזיים ודמויות מפתח מסתכמות לדקות ספורות וכמה משפטים, במקום להרחיב את הדעת - התוצאה רק מצמצמת ומצמצמת, כמין ערך ויקיפדי שלא הורחב די הצורך. במקום להבהיר ולהאיר את הגורמים והתוצאות, נוצר רצף יומרני ובלתי אפשרי של מקומות, שמות והתרחשויות, שממנו נוצר מרק היסטורי טעים אמנם, אך לא ממש מזין. מי שירצה להבין קצת יותר לעומק את הסכסוך הישראלי פלסטיני יהיה חייב ללמוד הלאה מכאן.
עניין נוסף, קשור ומפתיע בהתחשב בנפשות הפועלות, "שיעור מולדת" אינה מתוסרטת טוב, וזה מורגש במיוחד במקומות בהן היא מנסה לחרוג ממרוץ הזמן שלה. הרעיון היה נפלא: להזכיר שההתרחשויות המוצגות אינן רק אנקדוטות היסטוריות אלא בעלות השלכות מרחיקות לכת עד לימינו אנו - אבל ברצף המהיר, הקפיצות לעתיד (למשל כשמהסכמי הגבולות בין המעצמות במזרח התיכון קופצים אל דאעש), מבלבלות עוד יותר, והתיאור שלהן נשמע מתחכם, מעין קוריוז, במקום כתובנה משמעותית שהצופה יכול להרוויח ממנה.
הפרקים המסקרנים ביותר - אלו המתארים את אירועי מלחמת העצמאות - לא נמסרו לעיתונאים, אולי מתוך רצון שנושאים טעונים ושנויים במחלוקת כמו הנכבה או טבח דיר יאסין לא יאפילו על הניסיון היצירתי כולו, ואולי מסיבות פרוזאיות הרבה יותר. חבל שכך, כי שם בדיוק תימדד הסדרה: ביכולת להתמודד עם נושאים מורכבים ונראטיבים וסותרים. את המסקנה נגלה כנראה רק לאחר שהסדרה תסתיים.
בסוף, "שיעור מולדת" שייכת, כשמה כן היא, לבתי הספר. היא תסייע למורים בשיעורי היסטוריה, אזרחות וחברה כדי להנגיש לדור ה-Z את עובדות חיינו כאן, ותעשה זאת באופן מסביר פנים, ידידותי ופשוט הרבה יותר אפילו מהמיקודיות. כנראה יש צורך ביצירה שתעשה זאת, ואולי היא באמת נוצרה בדיוק מתוך הצורך החינוכי האמיתי הזה. אבל כשמדובר בנושא כל כך חשוב, מורכב ורחב היקף, שינון של החומר לא יספיק. צריכה להיות כאן, כמו שאומרת הקלישאה, למידה משמעותית יותר.
"שיעור מולדת" משודרת בימים ב'-ד' ב-21:30 ב-HOT8.