לפעמים, בין הברברת לקשקשת, מהדורות החדשות, תוכניות הבישול ותחרויות השירה, התחקירים הצהובים והגלים הפתוחים, המקום הבטוח ביותר להיות בו הוא הטלוויזיה החינוכית. כאן אף אחד לא ישקר לך בפנים, לא תהיה דמגוגיה זולה, גסות רוח כללית או פרטית. איש לא יטחן עד דק עוד אירוע פוליטי חסר חשיבות. למען האמת, לפעמים זה מרגיש כמו המקום האחרון בטלוויזיה שלא מתייחס לצופה כמו למטומטם גמור. ובמציאות כה מטומטמת, ראוי להכיר ברגעים האלה.
הלוח החדש שהושק אתמול בכאן חינוכית העניק הזדמנות לבלות במקום הזה לפרק זמן ממושך יותר מאשר הזפזופ הרגעי על "החפרנים", שהייתה ונשארה בין התוכניות שכתובות הכי טוב על המסך. העונה החדשה כוללת שבע תכניות בערך, ולא כולן הושקו כבר בשידור - אך המגוון ממילא, כרגיל, נמצא כבר באתר. כשמדובר בתכניות שחלקן נמתחות לאורך המכובד של רבע שעה בלבד, הבינג' מעולם לא היה קל ופשוט כל כך.
אתמול הושקו בעיקר "ההמשכונים": עונה חדשה של "להציל את חיות הבר", תוכנית הדוקו-ריאליטי - כמה מגוחך לחשוב על התווית הזאת בהקשר של מוצר טלוויזיוני כה ידידותי ובלתי מנוכר - שעוקבת אחרי מרפאה של בעלי חיים פצועים, שם עקבנו אחרי מונתי הפיתון (משחק מילים נהדר) וליבי הלבנית מחלימים בצירוף פרטי מידע נדרשים וקריינות משועשעת; העונה השלישית של "ילדי בית העץ", הפרויקט הדרמטי-מוזיקלי, כשהפעם בית העץ מתפנה עבור דיירים צעירים חדשים; ועונה שנייה לתוכנית המערכונים "אבודים בריבוע", האחות הצעירה של "החפרנים", שמנסה להסביר עקרונות מדעיים באמצעות דמויות מגוחכות ותפאורות ששייכות דווקא למדע בדיוני ופנטזיה - "משחקי הכס", "מסע בין כוכבים" ו"מלחמת הכוכבים", "הארי פוטר", "השומרים", "ת'ור" ואחרים. יובל סגל (קידר!) ונעמי לבוב, מחוזקים באלי גורנשטיין ואחרים, נצמדים הפעם לעקרונות פיזיקליים, שגם מבוגרים יוכלו ללמוד מהם קצת ולצחוק הרבה בדרך. בנוסף התחדש הערוץ בעונה חדשה של המגזין המדעי "גלילאו".
התכניות הללו ידידותיות ומאפשרות צפייה בלתי מחוייבת: אם איבדת סבלנות - אחרי רבע שעה הפרק ממילא נגמר. לא כולן פונות לאותו קהל יעד: "ילדי בית העץ" מכוונת לקהל צעיר מאוד שישמח לראות גיבורים בגיל שלו; "אבודים בריבוע" הרב-משמעית כבר שייכת לנוער סקרן ומתחכם, וזה אגף שלמבוגרים יהיה כנראה מעניין יותר.
על כל פנים, הלוח החדש הוא המסקרן יותר. אתמול הושקה "השופטת ליטל" עם ליטל שוורץ, מעין גרסה מקומית ומותאמת לילדים של השופטת ג'ודי, עם תביעות שבהן הילדים דורשים מהאבא שלהם לדגדג ולהצחיק פחות. זה מופע בעל בדיחות צפויות ומעט אינפנטיליות (גם כאן קהל היעד צעיר למדי) אך גם חמוד להפליא. בדרך ילדים לומדים להכיר את הקונספט של משפט בצורה הכי לא מאיימת שניתן. ילדים בוגרים יותר יוכלו להשתפשף במיני שעשועון טריוויה מבית היוצר של איתי הרמן הצ'ייסר, כשבתפקיד עידו רוזנבלום ניצבת מירב פלדמן המצוינת, לשנן פרטים ולשחק בידע. זה נע בין לזכור מילים של שבע אותיות ומעלה ועד למידה שיטתית על דינוזאורים. הרמן מתקשה לצאת מהדמות הקשוחה ולעבור להיות דוד חמוד שמחלק כיפים, והוא לא בדיוק מגיש טבעי, אמנם, אבל זה יעבור לו והוא ישתפר.
משחקים בצד ובדיחות בצד, התמורה לאגרה מסתתרת ב-"רק בהצבעה", התכנית החדשה בהגשת לוסי אהריש, שמתבססת על סקרים בקרב בני נוער וראיונות עם סלבס. למה זה בעל ערך? כי השאלות באמת מורכבות ובוערות - ושוב, עצוב לומר זאת - שנדיר שדנים בהן בערוצים אחרים באופן שיסייע לבני נוער לגבש היטב את תפישת עולמם וברמת דיון גבוהה מהדשא. כך תוכלו לשמוע את דין מירושניקוב מדבר על עיצוב הזהות שלו כעולה חדש, ועל המסר שחשוב לו להעביר לבני נוער בנושא, או את תאלין אבו חנא, יוצאת האח הגדול, על החוויות שלה כתלמידה טרנסג'נדרית. זה שווה אלף ראיונות סתמיים וצהובים בתכניות כלום בטלוויזיה.
סיימתי את הצפייה ברצף התכניות בתחושה מעורבת: לא כל התכניות האלה מעניינות או מחדשות בעיניי באותה מידה, מחלקן השתעממתי, אחרות היו ילדותיות בעיניי. מן הסתם, אני לאו דווקא קהל היעד. אבל הן כולן מושקעות, באף אחת מהן אין רוע, ומכולן יש מה ללמוד. בשביל ילדים סקרנים, זה כל מה שצריך.
