וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

כבר ב-1781 מוצרט ידע להגיד "אוקיי בומר" לזקנים שבאו להרוס את העולם

24.1.2020 / 0:00

ההפקה של האופרה "אידומנאו" שעלתה השבוע לראשונה באופרה הישראלית היא וואו אחד גדול, לפחות מבחינה ויזואלית, אבל קשה לא לחשוב שמוצרט היה מתאכזב ממנה

האופרה אידומנאו. יוסי צבקר,
הסוף טוב, הדרך אליו משעממת. מתוך "אידומנאו"/יוסי צבקר

הקהל התחיל לזרום לבית האופרה המפורסם "לה סקאלה" במילאנו. דקות לפני שהמסך יעלה על "שני הפוסקארים" של ורדי, נודע כי המנצח האיטלקי מיקֶלֶה מָריוֹטי חלה בשפעת קשה, ולא יוכל לעלות להופיע. הייתה סערה מאחורי הקלעים, איך אפשר להעלות אופרה בלי מנצח? למזלה של ההפקה נזכר זמר הטנור פרנצ'סקו מֶלי (מי שגילם באופרה את פוסקארי הבן) בבחור מילאנזי שעבד כעוזר מנצח בבית האופרה של לונדון. אנשי ההפקה המקומיים הרימו טלפונים לקובנט גארדן ולבסוף הצליחו להשיג את המספר של אותו בחור צעיר בשם מיקֶלֶה גַּמְבָּה. למזלם, הוא היה בעיר. גמבה לא היה צריך לחשוב פעמיים, לא בכל יום מקבלים הצעה לנצח על ורדי ב"לה סקאלה". הוא קפץ על מונית ודהר אל בית האופרה המיתולוגי. הקהל עודכן בהתרחשות והתבקש להמתין בסבלנות. זה השתלם. למרות ההקפצה הספונטנית, גמבה בן ה-32 גרף תשואות מהקהל והביקורות היללו את נוכחותו המפתיעה של ממלא המקום.

האנקדוטה הקטנה הזאת באה להזכיר כמה קשה למוזיקאים קלאסיים להגיע לרמות הגבוהות. כמה מעט הזדמנויות יש למנצחים צעירים לפרוץ דרך אל הבמות הגדולות ביותר. מדובר במסע קשה ומפרך. מעבר לכישרון, צריך גם הרבה מזל - בדיוק כמו שהיה למיקלה גמבה באותו ערב במילאנו ב-2016. אגב, גם מאסטרו זובין מהטה הגדול החל את הקריירה המפוארת שלו בעקבות מחלה של מנצח אחר, אבל זה סיפור אחר שיסופר בהזדמנות אחרת.

השבוע התכבד אותו גמבה לנצח בפעם הראשונה על תזמורת האופרה הישראלית בהפקה החדשה של האופרה "אידומנאו" של מוצרט, וכמו בכל יצירה של מוצרט - הדבר הראשון שמעניין הוא להיזכר כמה צעיר היה הגאון האוסטרי כשכתב את כל יצירות המופת שלו. למעשה, מוצרט, על הרפרטואר העצום שלו, לא הגיע בכלל לגילו של מיקלה. הבכורה של "אידומנאו" נערכה בבית האופרה של מינכן ב-1781, יומיים אחרי יום ההולדת ה-25 של מוצרט. המלחין עצמו ניצח על התזמורת. כמעט אירוני לראות כיצד כיום יצירות שנכתבו על ידי פרא צעיר מופקדות בידיהם של מוזיקאים ותיקים ומנוסים, ומבוצעות מול קהל מבוגר ברובו. קל לדמיין שמוצרט, צעיר שכתב לצעירים (במימון מבוגרים), היה מוצא את ההומור בכל העניין הזה.

האופרה אידומנאו. יוסי צבקר,
הוצאת לשון כלפי אנשי הממסד. מתוך "אידומנאו"/יוסי צבקר

לא צריך להיות מומחה למוזיקה קלאסית כדי לזהות את הצליל הייחודי של מוצרט, אבל כן צריך לגלוש טיפה אל תוך אחת מעשרות הביוגרפיות של המלחין המחונן כדי להבין כמה ש"אידומנאו" היא יצירה אישית וחושפנית. הסיפור מהמיתולוגיה היוונית על מלך כרתים שחוזר משדה הקרב בטרויה ונדון על ידי נפטון להרוג את בנו אידמנטה קסם בוודאי למוצרט הצעיר, בצל יחסיו השנויים במחלוקת עם אביו לאופולד. אלא שמוצרט שינה במכוון את הסוף הטראגי של המחזה המקורי - אם במקור גיבור המלחמה המהולל רוצח את בנו התמים, אצל מוצרט היוצרות התהפכו: העם מפיל את אידומנאו מכס המלכות, וממליך במקומו את אידמנטה. הצעיר שוחר השלום זוכה גם בממלכה וגם באהובתו איליה, בתו של מלך טרויה. אופרה אפלה, קשה, ואפילו משעממת לפרקים - אבל סוף טוב ואופטימי. זאת הייתה הדרך של המלחין הצעיר ב-1781 להוציא לשון כלפי אנשי הממסד הצבאי והדתי ולהגיד: "אוקיי בומר".

ההפקה של הבמאי הדני קספר הולטן (עם עיבוד מחדש של ניב הופמן הישראלי) שעלתה השבוע לראשונה באופרה הישראלית היא וואו אחד גדול, לפחות מבחינה ויזואלית. הבמה של המעצבת מייה סטנגסגראד יוצרת עולם בתוך עולם של כמה מפלסים בזוויות שונות, בנוסף למראה גדולה שמשקפת את הבמה מזווית נוספת לקהל - בחירה נועזת שהולמת את המוזיקה של מוצרט. האופרה מתחילה עם אידמנטה הילד שנפרד ללא מילים מאביו שיוצא למלחמה. התמונה הבאה כבר תמצא את הנסיכה הטרויאנית איליה, בגילומה של הילה בג'יו, תלויה בין שמיים לארץ יחד עם שאר "המפסידים" במלחמה. זהו תפקיד שמצריך יותר מסופרן אימתני, אלא כושר משחק - ובג'יו עומדת בו בהצלחה. הדרמה והמוזיקה הקודרת לעתים לא פוגעת ברכות הקול של בג'יו, שנראה כאילו נברא בדיוק לתפקיד.

עוד בוואלה

אונס, רצח כפול וגאולה: יש סיבה שזו האופרה הכי מצליחה של המאה ה-21

לכתבה המלאה

האופרה אידומנאו. יוסי צבקר,
ליהוק אישה לתפקיד הגבר מסיח את הדעת. מתוך "אידומנאו"/יוסי צבקר

סטפני לאוריצ'לה האמריקנית נכנסה בפרמיירה לנעליו (ומכנסיו) של אידמנטה - במובנים רבים הדמות הראשית באופרה שמניעה את העלילה בה. הבחירה במצו-סופרן לתפקיד מתכתבת עם הגרסה הבווארית המקורית שבוצעה על ידי קסטראטו, אלא שבהמשך מוצרט "תיקן" את התפקיד וכתב אותו מחדש לטנור - דבר שמשנה באופן מובהק את הצליל של הדמות מן הסתם. מה גם שבסופו של דבר מהבחינה התיאטרלית של האופרה מוזר לראות אישה בתפקיד גבר ששתי נשים נלחמות על אהבתו, ואולי זו הסיבה שהתפקיד של לאוריצ'לה הרגיש הכי מפוספס בבכורה הישראלית שלה.

לתפקיד אידומנאו נכנס השחקן תומאש קטאיאלה יליד פינלנד, שהפתיע לא רק בזכות קול הטנור הצלול שלו אלא גם באמצעות משחק מתודי ראוי לציון. קולו מלא החום הגיע לשיא באריה המפורסמת "Fuor Del Mar" במערכה השנייה. המלך שר על זעם הים שמתרגש בתוך לבו, והשילוב בין הביצוע הקולי להגשה מלאת הפאתוס והביטחון הפכה את הקטע לאחד המרגשים שעלו על בימת האופרה בתקופה האחרונה, ובכלל.

האופרה אידומנאו. יוסי צבקר,
מרגש כל כך. מתוך "אידומנאו"/יוסי צבקר

אלא שהטור דה פורס האמיתי של האופרה הגיע עם "Andrò ramingo e solo" בביצוע האנסבמל המופתי במערכה השלישית, שמוצאת את ארבע הדמויות המרכזיות מבצעות קוורטט - דבר נדיר עד בלתי קיים בימים שבהם נכתבה האופרה. הבחירה של מוצרט לתת לדמויות "להתפוצץ" בפאתוס מלא רגש בדיוק באותו רגע הפכה לאחד הקטעים המרשימים שהוא אי פעם כתב, ולרגע השיא של האופרה שלו. למעשה, לא מן הנמנע שאלמלא קטע הקוורטט לא היינו מונים כיום את "אידומנאו" בשורה אחת עם יצירות המופת האופראיות של מוצרט - "דון ג'ובני", "נישואי פיגארו", "כך עושות כולן" ו"החטיפה מן ההרמון".

ואולי פה, בשורה התחתונה, ראוי להציג אזהרה קלה. "אידומנאו" היא אופרה למיטיבי לכת. הטקסטים רפטטיביים, המוזיקה מורכבת וקודרת ואת כל העלילה הפשוטה ניתן לסכם בשני משפטים ובמוטו היפי אחד: עשו אהבה, לא מלחמה יא טרויאנים מיושנים. כן, מעניין למצוא את העומק ואת הקריצה של מוצרט בין השורות, אבל בפועל זו אופרה קודרת, קשה ובהיעדר מילים עדינות יותר: משעממת. ההפקה מרשימה ברובה, התפאורה לא פחות ממדהימה וכמעט כל המבצעים נותנים את הופעת חייהם - ובכל זאת, קשה שלא לחוש שמוצרט עצמו לא היה מאמין שיותר ממאתיים שנה לאחר מותו עדיין מתעקשים לבצע ברחבי העולם את האופרה מהז'אנר הרציני והמנוכר, שהוא עצמו הגדיר כמיושן ולא מרגש עוד בימי חייו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully