באחד מימי הצילום של "הכוכב הבא לאירוויזיון" חוותה המתמודדת גאיה שאקי טלטלה רגשית. המגישה רותם סלע הבחינה בכך, ואמרה לה מאוחר יותר כי הרגישה שבאותו יום היא הייתה "קצת לא בפוקוס". שאקי הודתה שהיה לה קשה, שהוצפה ברגשות ובכתה, מבלי לפרט בפני הצופים מה הוביל אותה לתחושות המכבידות.
כעת, בריאיון לוואלה! תרבות לקראת הגמר (מחר, 21:00, קשת 12), מגלה שאקי (17 וחצי) לראשונה מה קרה שם. מתברר שהוריה של שאקי התגרשו לפני כשלוש שנים וחצי, כשהייתה בת 14. אביה עזב לבית אחר ולכל אורך אותו הזמן הוריה לא נפגשו אפילו פעם אחת. עד לאותו יום צילום של "הכוכב הבא". "מאוד מאוד פחדתי מהמפגש הראשון בין ההורים שלי מאז שהם התגרשו", מספרת שאקי לוואלה! תרבות. "לכל היום הזה, וללחץ שקיים גם ככה ב'כוכב הבא', נוספה הפגישה הראשונה הזאת ביניהם, בגללי. זה הלחיץ אותי. זה הגיע לבכי. אני בן-אדם שמאוד מדחיק ומדחיק ומדחיק, עד שבאיזשהו שלב אני מוצפת. זה הציף לי את כל התקופה".
למה כל כך חששת מהפגישה הראשונה בין אמא לאבא מאז שנפרדו?
"זה לא משהו ספציפי. הם פשוט לא נפגשו כל כך הרבה זמן. לא יודעת מה יכול לקרות, אני סומכת עליהם שלא יעשו משהו שיפגע בי, אבל זה עדיין נראה לי קצת מפחיד ומלחיץ. אני פשוט יושבת שם. אחד עולה לשיר, ועוד אחד, ועוד אחד. ואני יושבת שם, ומתבשלת עם זה, ומתבשלת, ומתבשלת. עד שבאיזשהו שלב, שניה לפני שהייתי צריכה לשיר, אמרתי די, אני לא יכולה יותר. אני חייבת להוציא את זה. לא הייתי נוכחת ברגע הראשון של הפגישה, בדיוק עשיתי איפור ושיער, אבל אמא ואבא שלי אמרו לי שהם הסתדרו".
זאת לא הטלטלה הרגשית היחידה שעברה גאיה שאקי. לפני שנה בלבד, אמצע ינואר 2019, היא הוציאה שיר בסגנון המוזיקה המזרחית אותו כתב יוסי גיספן בשם "לא הספקנו לדבר", תחת חברת NMC וניהולו של רוברטו (משניהם נפרדה מאז), ובאמת לא ממש הספיקו לדבר עליו כי הוא לא זכה להצלחה. אלא שבסופה של אותה שנה, שבתחילתה הושקה כזמרת מזרחית, היא פרצה לתודעה כזמרת אר נ' בי. בהופעותיה ב"הכוכב הבא" לא ביצעה אפילו שיר ים תיכוני אחד, מקסימום הוסיפה סלסול קטנטן ומינורי מאוד. אמנם טבעי שנערה בשלבים מוקדמים של הקריירה שלה עוד תחפש את עצמה ותשנה את הסגנון, ועם זאת היה מפתיע למדי שמוזיקאית כמו שאקי, שנראתה לשופטים ולצופים רבים כבוגרת ומגובשת מוזיקלית (קרן פלס אף הגדילה ואמרה: "יש לה דנ"א מאוד ברור") עברה תוך פחות משנה מהפך שכזה - ממוזיקה מזרחית מובהקת למוזיקת אר נ' בי מערבית מובהקת.
"בתקופה שהקלטתי את הסינגל הייתי ילדה קטנה. אמנם גם עכשיו אני ילדה קטנה אבל אז הייתי יותר קטנה. הוא הוקלט עוד לפני שהוא יצא", מסבירה שאקי. "פשוט הייתי חתומה ב-NMC והם כיוונו לכיוון הזה. אני עוד לא הגעתי למצב שאני כל כך שלמה עם עצמי כדי להגיד - את זה פחות בא לי. נוצר קשר דרך אמא שלי עם יוסי גיספן, ששידך אותי עם רוברטו, ורוברטו שידך אותי עם NMC ונוצר שיתוף פעולה. כשנופלים עליך שמות כאלה גדולים, את ישר רצה ואומרת - אני עושה. זה סינגל מהמם לתחום שלו, אבל עכשיו כשאני מסתכלת על זה, במחשבה שניה הייתי הולכת לכיוון אחר".
שאקי מבהירה שהיא אוהבת מוזיקה ים תיכונית, אך מעדיפה אותו יותר כמאזינה מאשר כזמרת. "מזרחי זה משהו שגדלתי עליו. אני חצי תימניה. בילדותי ביליתי הרבה אצל סבתא שלי ודוד שלי היה שומע הרבה מוזיקה מזרחית והיה עושה קריוקי. הלחנתי גם מוזיקה עם ניואנסים מזרחיים לייט. יותר בכיוון של דודו טסה מאשר אייל גולן. יש לי חיבור למוזיקה המזרחית אבל זה לא משהו שהייתי רוצה לעשות בעצמי. בסינגל שהוצאתי זה היה הארד קור מדי בשבילי".
זה ממש לא דבר מובן מאליו שחברת המוזיקה הכי גדולה ואחד הסוכנים הכי גדולים מחתימים נערה צעירה. אבל די מהר הקשר עם NMC ועם רוברטו ניתק. מה הסיבה לכך - בגלל שכיוונו אותך לים תיכוני, שבדיעבד פחות התאים לך, או מסיבה אחרת?
"באיזשהו שלב הבנו שני הצדדים שזה לא עובד. נראה לי שזה פשוט עניין של גורל. יכול להיות שזה קשור לזה שכיוונו אותי למקומות שלא רציתי ללכת אליהם. כשמכוונים אותך לאיזשהו מקום אז את לא נמצאת שם במאה אחוז ואת לא טוטאלית".
אין מנוס מלקבוע בצער שרוברטו ו-NMC פספסו אותך. הנה, פחות משנה אחרי שנפרדת מהם, הפכת ליהלום של העונה הנוכחית של "הכוכב הבא" והעפלת עד הגמר.
"יכול להיות שהם פספסו אותי. יכול להיות שהם היו צריכים להסתכל רגע, לראות את גאיה, להבין לאיזה כיוון כן ולאיזה כיוון לא לקחת אותי, והם פחות עשו את זה".
אבל הבעת התנגדות בזמן אמת כשהם לקחו אותך לכיוון הים תיכוני, או שזאת רק התנגדות שבדיעבד?
"לא השמעתי אז את קולי. פשוט באותה תקופה הייתי חסרת ביטחון, לא הבנתי את כל העניין הגדול הזה שנפל עליי, ולא ידעתי איך להגיב ומה לעשות. עוד לא הייתה לי מילה. עכשיו אני במקום אחר לגמרי, אין סיכוי שדבר כזה יקרה לי שוב בחיים, אין סיכוי שעכשיו אני אעשה משהו שאני קצת לא ארצה".
אם הרושם בסינגל הוא שרצית להיות עדן בן זקן, היום נראה שאת מעדיפה להיות בילי אייליש.
"ברור שאני מעדיפה להיות בילי אייליש. היום אני פחות שומעת מזרחית. חוץ מאשר את איתי לוי".
על השפעותיה המוזיקליות של שאקי ניתן ללמוד משהו גם מהקעקוע על זרועה, בו נראה לב המחובר לגרמופון. "מקועקע לי גרמופון כי אני מאוד אוהבת מוזיקה שהיא אולד סקול, וגם הסגנון עצמו של הקעקוע הוא אולד סקול. אני מאוד אוהבת מוזיקה ישנה".
גרמופון הוא מוטיב שמופיע גם בפסלון טקס הגראמי. בשבוע שעבר התקיים הטקס והזוכה הגדולה שלו היתה בילי אייליש, ובאותו שבוע גאיה ביצעה שיר של אייליש ב"כוכב הבא". "יו, אני ידעתי שהיא הולכת לזכות", אומרת שאקי. "היא אמנית מדהימה ממש. קיבלתי השראה מכל העיבודים שלה והמוזיקה שלה. גם כשאני כותבת ומלחינה שיר אני חושבת על העיבוד. וזה מה שהיא עושה. בילי אייליש פשוט עושה אמנות, והמציאה סגנון חדש".
בשיר של אייליש שביצעת, "idontwannabeyouanymore", היא מתארת בין השאר את מאבקה בחוסר ביטחון עצמי. איפה זה פוגש אותך?
"פעם היה לי פחות ביטחון עצמי, אבל זה משהו שנבנה. את פתאום מבינה שגם אם את לא הכי יפה ולא הכי מושלמת, אם את מקבלת את עצמך, יותר קל לך. היום אני בשלב שאני מאוד מקבלת את עצמי, גם את החלקים הפחות טובים, אבל בעבר, אתה יודע, בגיל ההתבגרות את מסתכלת במראה ואומרת למה האף שלי ככה, בא לי עיניים כחולות, כל מיני שטויות כאלה. מאוד הסתכלתי על אחרים ואמרתי למה לי אין".
גאיה שאקי בשיר ים תיכוני שהוציאה לפני שנה, טרום "הכוכב הבא"
גאיה שאקי, תלמידת כיתה י"ב, נולדה לפני 17 וחצי שנה, וגדלה במושב חדיד שבו היא גרה עד היום. "זה חור, מקום שונה מאוד מתל אביב", היא אומרת, "יש שטח פתוח, פעם היה לנו עזים ותרנגולות, כל המשפחה גרה בית ליד בית". היא בת בכורה לאמא חילונית ואבא דתי. "אבא חזר בתשובה בעקבות תאונה שחבר שלו עבר. לחיות חילונית ודתי ביחד זה מאתגר. אני לא הייתי מסתדרת במערכת יחסים כזאת", אומרת שאקי. הוריה, כאמור, התגרשו כשהיתה בת 14, אביה עזב את הבית אבל המשיך לגור באותו מושב ושאקי ואחיה נשארו בבית אמה. "לא לקחתי את הגירושים כל כך קשה. אמרתי לעצמי - זה עניין שלהם, ושניהם הורים שלי. הייתי יותר מרוכזת בעצמי באותה תקופה. לאחי הקטן היה יותר קשה לקבל את זה".
בינה לבין אמא יש קשר מצוין, ונראה שאמא היא מנוע משמעותי גם בהתפתחותה האמנותית. "אני ואמא שלי חברות מאוד מאוד טובות, אני מספרת לה הכל, אני לא מסתירה ממנה כלום. היא תמיד הייתה איתי, תמיד ליוותה אותי ונשארת איתי שעות - לצילומים ועניינים. היא תמיד באה איתי וישבה לידי. תמיד איתי".
שאקי למדה באולפנה עד סוף כיתה ז', מבלי שהייתה דתיה, ואחר כך עברה לבית ספר חילוני עד שנטשה לבסוף את המסגרות הממוסדות ועברה ללמוד בתיכון אנקורי. "היה לי קשה בבית ספר, הייתי דיכאונית קצת בכיתות ז' ו-ח'. בבית ספר הדתי היה לי קשה לבוא עם חצאיות וחולצות עד המרפק ולהתפלל בשעות מסוימות. אבל היה לי לא קל גם בבית ספר חילוני. היה לי קשה להסתדר במסגרות רגילות. לא סבלתי את תלבושת בית הספר ולא שרדתי את הקטע של לשים על עצמי בגד עם סמל. ולהיות משמונה ועד שתיים. לא הגעתי לשיעורים, ישבתי סתם בחוץ. היה לי קשה גם עם כל החוקים של בית הספר הרגיל, שבו אסור ואסור ואסור. עכשיו אני בבית ספר פרטי, אנקורי. אני אוהבת שיש לי חופש. אני מספיק בוגרת ועצמאית כדי להחליט אם אני רוצה ללמוד או לא. באנקורי אני לומדת מרצון. כשכופים עליי לעשות משהו, אז לא בא לי".
היא מחוברת למוזיקה מגיל צעיר, לא פחות משתימנים מחוברים לזכייה אירוויזיון (מה שמגדיל את הסיכוי הסטטיסטי לשאקי להיות הזוכה הגדולה השנה). "אני שרה מגיל צעיר. בגיל 13 אמא קנתה לי פסנתר. לא נגעתי בו איזה שנה. ואז אמרה, טוב, יש לי פסנתר, אני חייבת לדעת לנגן", היא אומרת. "התחלתי לנגן לבד, אחר כך למדתי גם גיטרה וקצת תופים". לאחר החתמתה ב-NMC הכירה דרכם את מורן דוד, שהפכה למורה פרטית שלה לכתיבה והלחנה. "אני מלחינה וכותבת באנגלית, ומערבבת סגנונות עד שיוצא סגנון מוזר לא מוגדר", היא אומרת ומוסיפה שבשירים שלה היא מעדיפה לספר סיפורים דרך תיאור אנשים אחרים ולא גוף ראשון.
לאחר גיוסה של נועה קירל, שמאפשר לעם ישראל לישון יותר בשקט, האם את מתכוונת להתגייס ויודעת לאן?
"צבא כנראה שיקרה. אבל לא ללהקה צבאית. רציתי להיבחן ללהקה צבאית אבל אחר כך התחרטתי".
יש לך חבר?
"היה ונפרדנו בערך לפני שלושה חודשים, קצת לפני שכל הבלאגן של התכנית התחיל".
בעונה הנוכחית - שיש מי שכינה "הכוכב האחרון לאירוויזיון" - הפכה שאקי לאחת מהחביבות ביותר על השופטים ובכלל. כך למשל הכוכב האורח עידן רייכל אמר עליה שהיא מזכירה לו את חווה אלברשטיין, השופט אסף אמדורסקי אמר עליה שהיא "כולה מוזיקה" ואיתי לוי הגדיר ביצוע שלה בהתלהבות כ"אדל בלעה את איימי וויינהאוס". עם זאת, היה רגע שבו שופטי הכוכב לא השתפכו בהתלהבות ומתחו עליה ביקורת.
שירי מימון ואסף אמדורסקי אמרו לך שאת לא משוחררת מספיק כשאת לא יושבת ליד הפסנתר.
"נכון שלא הייתי משוחררת עד הסוף, בפעם הראשונה שבה הייתי בלי הפסנתר ופעם ראשונה ששרתי משהו קצבי. עד לא מזמן בכלל לא הייתי מסוגלת לשיר בעמידה. הייתי שרה רק בישיבה ליד הפסנתר. משהו בלעמוד הרגיש לי חשוף מדי. זה היה ככה תמיד. עזוב ש'הכוכב הבא' זאת פעם ראשונה שאני מופיעה על במה, זאת גם פעם ראשונה שאני מופיעה בעמידה. גם בבית אני לא שרה בעמידה. אז היה לי קשה להשתחרר עד הסוף. אבל אני חושבת שכן הרגשתי סבבה. יכולתי עוד קצת להשתחרר".
בנוסף להצפה הרגשית כתוצאה מהפגישה הראשונה של הוריך מאז הגירושים על סט "הכוכב", חווית קושי ובכית במקרה נוסף, על רקע הדחה של מתחרה שלך. שזה מרשים, כי מתמודדים אחרים יכלו להגיב להדחת מתחריהם בבכי מסוג אחר - של שמחה.
"הדיחו את מורן שהיא מעולה. איך שהדיחו אותה פרצתי בבכי, כאב לי עליה כל כך, כי הגרון שלה היה במצב על הפנים. וגם היה לי ביצוע רע בדו קרב עם רביב. וכשיש לי ביצוע רע אני לוקחת את זה מאוד קשה, אני ביקורתית כלפי עצמי מאוד. אז לא הצלחתי להספיק לבכות. וגם כשרביב הלך היה לי קשה. אני ורביב חברים מאוד טובים, מנגנים ביחד ובכללי יש בינינו חיבור. אבל צריך להבין שזו תחרות".
רגע לפני הגמר, מה משמעות ההופעה באירוויזיון מבחינתך? חלום שלך להופיע בתחרות עם הנוצצים והנוצות?
"קודם כל אף פעם לא ראיתי את האירוויזיון".
די! באמת אף פעם לא ראית אירוויזיון? אפילו כשנטע זכתה וכשהתחרות היתה בארץ?
"אפילו אז לא ראיתי. בחיים לא ראיתי את התחרות. אבל איך שהגעתי לתכנית, בגלל שאני תחרותית, פתאום התעניינתי וצפיתי ביוטיוב ברגע של הזכיה. וככל שהתקדמתי יותר בתכנית, אמרתי, יו, איך בא לי על זה!"
למה לא צפית באירוויזיון? מתוך התנשאות אמנותית?
"לא. פשוט לא עניין אותי לשבת ולראות עשר שעות שירים שאני לא מכירה. פשוט התעסקתי בחיים שלי. כמו שבטח יש סדרות שאתה לא רואה. ככה זה לא עניין אותי".
אפילו כאיוונט זה לא עניין אותך?
"פחות. הייתי מעדיפה לראות סרט על טופאק. אבל עכשיו יכול להיות שאני אראה".
אילו תובנות התעוררו בך על התעשייה ועל עצמך במסגרת ההשתתפות ב"הכוכב הבא לאירוויזיון"?
"קודם כל למדתי שיש המון אנשים טובים. למדתי על עצמי שבא לי להופיע, שבא לי שאנשים אשכרה יבואו לראות את מה שאני עושה, גם אם זה רק עשרה אנשים. למדתי שאני מסתדרת בקבוצה. אתה יודע, להיות עם אנשים שאתה לא מכיר מקודם, כל כך הרבה זמן באותו חדר, וכל אחד עם השריטות שלו. תמיד בקבוצה בהתחלה הסתדרתי לכמה רגעים ואחר כך רציתי לברוח. פה לא היה לי את זה. למדתי שאני יכולה להסתדר בקבוצה. למדתי שאני יכול להיתלות על עצמי. לשים לפעמים, מתי שצריך, את הרגש בצד, לראות איך אני מנסה לעלות לבמה. כמו שהיה לי בחצי גמר, שבכיתי אשכרה תוך כדי הביצוע והצלחתי איכשהו לעשות אותו".