בדצמבר האחרון התברגה "ריק ומורטי" במקום ה-24 במצעד מאה סדרות העשור של וואלה! תרבות. סדרת האנימציה של אדולט סווים הקדימה סדרות אהובות כמו "בית הקלפים", "יורשים" ו"פה גדול", ונראה שאף אחד לא היה מרוצה. בעוד הרבה התפלאו על המיקום המכובד של תוכנית האנימציה, המעריצים האדוקים (מאוד) של התוכנית טענו שהיא צריכה הייתה להיות מדורגת במקום גבוה יותר. את הבחירה ב"ריק ומורטי" נימקנו בכך שמדובר ביצירה "המנצחת את ריבוי העולמות, הממדים וההרפתקאות שלה, על מנת להציג קומדיה שהיא בה בעת גם מחושבת לפרטי פרטים וגם אנרכיסטית, כמעט ניהיליסטית. כאוס מאורגן שבוחן את עצם הקיום האנושי ואת מקומנו בעולם".
אם בכל זאת יש משהו שיסכימו עליו גם הסופר-מעריצים של הסדרה, היא שצריך הרבה סבלנות בשביל לשרוד את הפגרות הארוכות שכופים עלינו היוצרים. הסדרה שעלתה בשלהי 2013 סיפקה עד היום בסך הכל 36 פרקים קצרים של 22 דקות בממוצע. לצורך השוואה, לסדרת אנימציה בולטת אחרת של העשור, "בוג'ק הורסמן", שעלתה שנה לאחר מכן הציגה 77 פרקים ארוכים יותר, לפני שהסתיימה בינואר האחרון. בין סיום העונה הראשונה לעליית העונה השנייה נאלצנו לחכות 15 חודשים. בין העונה השניה לשלישית עברו 21 חודשים (עם פרק "טיזר" אחד ששודר בהפתעה כמתיחת 1 באפריל). בין העונה השלישית לרביעית עברו 25 חודשים, וגם אז קיבלנו רק חצי עונה של חמישה פרקים - שרובם לא עמדו בסטנדרט שהסדרה הרגילה אותנו אליו.
מכיוון שאף אחד לא יודע מתי תעלה חצי העונה השנייה (זה אמור לקרות עד סוף 2020), ויש גבול למספר הפעמים שאפשר לראות שידורים חוזרים של "פיקל ריק" בנטפליקס, האפשרות לצלול לתכנים נוספים מהפרנצ'ייז של "ריק ומורטי" היא בחירה ראויה למי שזקוק למנת ה"ריק ומורטי" שלו. כאן נכנס ספר הקומיקס "ריק ומורטי משבשים את הקיום", שיצא לאחרונה בהוצאת "ידיעות אחרונות" בתרגומו של עמית דויד.
הספר מאגד את חמשת הגיליונות הראשונים של חוברות הקומיקס מבית היוצר של "ריק ומורטי", לצד עוד חמישה מיני-פרקים. הקומיקס לא נכתב על ידי יוצרי הסדרה דן הרמון וג'סטין רוילנד, אלא על ידי זאק גורמן (בהמשך סדרת הקומיקס יצטרפו כותבים נוספים), והעלילה, לפחות בעשרת הפרקים הראשונים של הקומיקס, מתמקדת בריק ומורטי מיקום אחר מאשר בזה הטלוויזיוני. בחירה אלגנטית שנותנת ליוצרי הקומיקס הרבה מרחב פעולה בלי להיות נאמנים ליצירה המקורית.
קצת רקע למעריצים שעלול להישמע כסינית לגמרי למי שמעולם לא צפה בסדרה: "ריק ומורטי" הטלוויזיונים מגיעים מהיקום C-137 (החל מהפרק החמישי של העונה הראשונה הם לא חיים בו, לאחר שעברו ליקום אחר בו הם מתו, ולמעשה גרים בבית שבו הגופות שלהם קבורות בחצר האחורית) בעוד "ריק ומורטי" הספרותיים הם בני היקום C-132. מעבר לעובדה הזאת, גם הסגנון האמנותי אינו נאמן למקור בצורה מדויקת, וגרסת הקומיקס קצת שונה - גם מבחינה עלילתית, ובעיקר מבחינה ויזואלית. כלומר: הדמויות מצוירות מעט שונה, אם כי לא מספיק שונה בשביל שזה ירגיש זול.
קווי העלילה, לפחות בחמשת הפרקים שתורגמו לעברית, מרגישים בחלקם כמו קטעים קטנים שיכלו להיכנס לתוך פרקים של "ריק ומורטי" - אך לא משהו שיכול היה להחזיק פרק שלם. זה לאו דווקא רע, בטח כשזה מגיע בצורה של קומיקס. יש מספיק דמויות מוכרות שעושות גיחה ליקום של הקומיקס ("טרי המפחיד") לצד דמויות מקוריות שיכלו בכיף להגיע לגרסה הטלוויזיונית (פרופסור תק, מין הכלאה של "דוקטור הו" וכל בלש טלוויזיוני גנרי שאי פעם ראינו) ושאר סיפורי מסגרת שעושים צחוק מתרבות פופולרית (שכוללת פארודיה על הסרט "Meatballs" ובכלל על כל הסרטים בז'אנר).
האופי והתמריצים שמניעים את הדמויות הראשיות של היקום הספרותי (C-132) שונים מהיקום הטלוויזיוני (C-137) בכמה דרכים, שהמעריצים האדוקים בוודאי ישימו לב אליהם. כבר בפרק הראשון ריק מתעקש בפני מורטי שמסע בזמן הוא בלתי אפשרי ("מדע מחורטט") בעוד בגרסה הטלוויזיוניות ריק התנסה במסע בזמן, ולמעשה כל הסדרה היא הומאז' אחד גדול ל"בחזרה לעתיד". בדומה לזה, ריק עצמו הוא עדיין ישות גאונית עם אישיות מפוקפקת, אבל נראה שהוא קצת רך יותר, ופגיע יותר. כך למשל זה מרגיש לא טבעי שהצמד הבלתי מנוצח מוצא את עצמו כלוא בבית מעצר. ריק הטלוויזיוני לא היה נותן לזה לקרות.
למרות תרגום קצת לוקה לעתים, כפי שקורה לא מעט בסדרות קומיקס ופוגע בקול הייחודי של הדמויות (אבל זה לא מסביר למה לעזאזל לתרגם Son of a bitch בעברית ל"קיבינימט" למשל), בגדול, אם חסר לכם "ריק ומורטי" בחיים אז הבחירה בספר אמורה להיות קלה. מה שכן, כדאי לקחת בחשבון שהקריאה בו היא קצרה (כיאה לקומיקס) וכל הספר לא מספק יותר משעה של קריאה. ברשת ניתן למצוא בקלות את 45 הגיליונות הנותרים באנגלית, ולאור העובדה שלא מדובר בדיוק באנגלית ברמתו של שייקספיר, אפשר בקלות להמשיך את הקריאה בשפת המקור עד שיתר הספרים יגיעו מתורגמים גם לשפת הקודש.