וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

צעצוע שבור: אלוהים, השיר החדש של נטע ברזילי כל כך מעצבן

20.2.2020 / 8:25

מה שווה כל ההשקעה האמנותית המטורפת אם בסוף אין פזמון שמתחשק לשמוע שוב? וגם חבורת הכבש הששה עשר ריגשו עד מאוד, השילובים בין רייכל לנסרין ובין איה כורם לאדם בן אמיתי איכזבו, עידן עמדי מתחזק ועוד. ביקורת סינגלים

"פנינה", שיר האיחוד של הכבש השישה עבר/יוצרי הקליפ: גלנדון ואיזבלה

נטע - ריקי לייק

אני מעדיף בכל יום כל דבר מוזר ומופרך שנטע עושה בקליפים שלה על השיממון שאוחז בחלקים נרחבים במיינסטרים הישראלי, אבל אלוהים - בואו נודה באמת - איזה שיר מעצבן. מה שווה כל ההשקעה המטורפת (באמת!) באריזה אמנותית מופרעת (לטובה!), אם בסוף אין פזמון שמתחשק לשמוע שוב, אלא שיר פופ מפלצתי שתוקף אותך ב-300 קמ"ש מלמעלה עד למטה. גם אחרי "Toy" היו לה שירים טובים יותר, ואפילו שריקי לייק עצמה התלהבה מהפרודיה על אמריקה - אני, לפחות, לא עפתי על זה.

הכבש השישה עשר - פנינה

הממתק של התקופה הוא דרישת שלום משמחת מעידן אחר לפני מעל ארבעים שנה. אמנם, זה רק שיר אחד, אירוח של שאר הענקים - יהונתן גפן, גידי גוב, יהודית רביץ ודויד ברוזה - באלבום ילדים קרב ובא של יוני רכטר, אבל די בדקות הספורות האלה כדי להשיב ולו לרגע פיסת ילדות מקסימה. "פנינה" לא נושא בחובו איזה מסר סודי - זה סיפור התבגרות די פשוט של חתולה מנומרת שנאלצת להסתדר בעצמה בין הפחים בחצרות עד שהיא מתאהבת בחתול רחוב אחר - אבל כן את כל המטענים הוותיקים של הלהקה-האם: סיפור תמים אך חצוף על כאבי גדילה, חרוזים מבריקים בעיבוד קולי מושלם, וחיוך שמגיע לילדים ולמבוגרים גם יחד. כפי שזיהה עמיתי יובל ניב מידיעות אחרונות, לבד מהמחווה לאותו כבש אהוב מסתתרות כאן עוד שתי קריצות לפחות: ל"נועה" של נעמי שמר ול"אוהבי הטבע" של התרנגולים. אין הרבה מה לומר: זה שיחוק מההתחלה ועד הסוף. האזינו לו למעלה.

עוד בוואלה

גפן כתב, רכטר הלחין: האיחוד המרגש של חברי "הכבש ה-16"

לכתבה המלאה

עידן עמדי - מפה לשם

אל "מפה לשם" מגיע עמדי כאמן מגובש: השיר ממשיך את הקו המוזיקלי והטקסטואלי שלו, רק עם כמה חיזוקים: אדר גולד ויהל דורון מהאגף המיינסטרימי על הקווים, ומאחור שני תותחים במשקל הכי כבד שאפשר - ברי סחרוף על הגיטרות, ומיכה שטרית מסכם בדקלום א-לה "העץ הבודד". בעיקרון עמדי לא היה ממש כוס התה שלי, והוא לא תמיד משכנע בעיניי כזמר-מתבונן-כותב בצילם של שלמה ארצי ואהוד בנאי. "מפה לשם" גם הוא לא איזה שיר מבריק באורח יוצא דופן, אבל הוא מציג בכל זאת איזו השתכללות, לא מעט בזכות שורת הפזמון הפגיעה: "בראש שלי אנחנו מנצחים", שבה הקול שלו מרמז שהמציאות היא בדיוק הפוכה.

איה כורם ואדם בן אמיתי - רק אהבה

כורם ובן אמיתי מוכשרים שניהם בזכות עצמם, ובדיוק הניחו מאחוריהם שני מיני אלבומים - כורם עם גרסאות משלה לשירים לאונרד כהן, בן אמיתי עם שירים שגנז ממזמן. אף שבן אמיתי ניגן עם כורם בעבר, זה הדואט הראשון שלהם שיוצא החוצה. התוצאה די משעממת, קלישאתית (הפזמון הוא "מה נשאר? רק אהבה. אין שום דבר. רק אהבה" וכן הלאה), ובעיקר מתקתקה בואכה דביקה, וגם אריק איינשטיין שמצוטט כאן (בשיר "בגללך") לא העניק לשיר מעט אדג' ליום סגריר. אחרי שני פרויקטים מקוריים, הדואט האיטי "רק אהבה" נהנה אולי משילוב קולות יפים, אך בכל זאת מאכזב.

ג'וזי כץ - ועכשיו כבר טוב

אני לא מתבייש להודות: כל שיר שכץ מוציאה - וזה לא משהו שקרה יותר מדי בשנים האחרונות - גורם לי להתרגשות. המבטא המיוחד שבו היא הוגה את המילים של "ועכשיו כבר טוב" מייצר מטען קולי פנטסטי, ובדומה לשירים אחרים מהחלק המאוחר של הקריירה שלה, כמו "אני סולחת" או "After All The Love is Gone" - הוא נושא איתו את כל הדרך שעברה הזמרת הוותיקה, או לפחות כך נדמה לי. את השיר כתב לה צוף פילוסוף מתיסלם, שלא כתב והלחין המון שירים בעבר, אבל כמעט כל אחד יצא לו דובדבן ("יש לך אותי", "אין עוד יום", "התחלות"). בשיר כץ מצהירה באופטימיות שהיא "כבר לא מתגעגעת לפעם". כל עוד היא מוציאה שירים חדשים, באמת אין סיבה שלא לחגוג את ההווה.

הפרויקט של עידן רייכל ונסרין - איזה יום טוב

הטענה הזאת כבר מוכרת - רייכל מוצא את הקול שלו דווקא דרך קולות של אחרים, ופורח יותר תחת המטרייה של הפרויקט. אלבומי הסולו שלו נטו לשעמם, השכיחו את יכולות העיבוד שלו, ובעיקר עד כמה הוא מסוגל להוציא את המיטב מזמרים, ובעיקר זמרות שהוא עובד איתן. נסרין מצטרפת לגלריה של זמרות כאלה שזכו לקבל מרייכל בלדה תפורה למידותיהן, ועם זאת לחלוטין בתוך גבולות הגזרה של הפרויקט. "איזה יום טוב" אינו שיר יוצא דופן ואינו מתעלה מעל שיאים קודמים של רייכל - מאכזב שלא נרקח כאן שיר משלב בין כמה שפות, כפי שנסרין שרה לעתים אצלה וכפי שרייכל מכיר היטב מניסיונו - אבל זאת בלדה הגונה, שעושה נעים מאוד באוזן.

איה זהבי פייגלין - גיטרה ופסנתר

העולם משתנה במהירות, הרוק הולך ונעלם, אז טוב שיש את איה זהבי פייגלין. "גיטרה ופסנתר" הוא שיר מחאה נואש נגד הזמן המתקדם, הטכנולוגיה המשתלטת והקרקע שנעלמת. מוזיקלית, הוא ממשיך את הקו של אלבומה הראשון, רק קצת יותר שמח ורצוף בשריקות. זה מזכיר מאוד כמה שירים אחרים שלה - יתרון כשאתה מוזיקאי שהשירים שלו מצוינים אחד אחד. תוך זמן קצר גם אתם תתחילו לשרוק.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully