מהדורת חדשות שתיארה ערב מתוח בדרום הקדימה מהדורה של ארץ נהדרת, שבוע לפני הבחירות לכנסת. בתום שלוש מערכות בחירות, הציבור עייף מעוד ספין ועוד ספין, וגם מהמציאות. גם ארץ נהדרת עייפה: נשענת על תהילת עבר של דמויות מוכרות ועל חיקויים שנמאסו לנצח - מירי רגב, לדוגמה - גם הטייק שלה לא הציג בשורה מיוחדת בערב חלש להפליא.
לראשונה, בקאסט השתתף שחקן ערבי - אמיר שורוש, מכוכבי "קופה ראשית" - כדי לייצג דמות ערבית, יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה (את ח"כ היבא יזבק גילמה בעונה הזאת שני כהן). הדמות הילכה בין הטיפות, וניכר שכותבי התכנית לא ממש ידעו מה לעשות איתה. אפשר היה לברך על ההימנעות מגילום נלעג על גבול הבלאקפייס, חטא שקורה מעת לעת בתכנית הסאטירה, אם לא הייתה מגיעה גם דמותו המוגזמת בואכה גזענית של "איציק הסיני".
היה עוד רגע ראוי לציון: בעימות הבחירות הבינוני והסביר - ובעיקר המדומיין, כנראה - בין גנץ ונתניהו, הוצגו השניים באור קבוע של דימויים פופולריים - גנץ כמי שמתבלבל שוב ושוב וזקוק ללפיד שיכתיב לו מה לומר (פיניש באחת מנקודות האור המצחיקות של הערב), ונתניהו כמניפולטור שמנצל פחדים לטובתו. כך הוצג שם ראש הממשלה כמי שישתמש בבהלת הקורונה כדי לדכא הצבעה במוקדי כחול לבן, בקריצה לסרטון "הערבים נוהרים" מבחירות 2015.
כמין תזכורת מטרידה למציאות, תוך כדי הבדיחה הזאת הופיעו על המסך ההודעות על התרעות "צבע אדום" בדרום הארץ. הצירוף בין הבדיחה הלא מבריקה להתרחשות הבלתי נסבלת יצר דווקא הוא אפקט סאטירי משמעותי: גם עוד "ספין של ראש הממשלה" לא ימחק את כישלונו לספק ביטחון לתושבי עוטף עזה התקועים בממ"דים, שוב. בלי להתכוון, הייתה זאת המציאות שהציגה את הפוליטיקה שלו באופן הנלעג ביותר שאפשר. היא גם הצילה את "ארץ נהדרת", מדורת השבט הקומית ואחת המגדירות של סדר היום הלאומי, שלא חשבה שסבב ההסלמה האחרון, ואיתו מצב המלחמה של תושבי העוטף, ראויים להתייחסות אצלה.
בקטנה
קשה להניח את האצבע על הדבר שמעורר הרי הרבה אי נוחות בפרסומת של "שוופס", שמנכסת לטובת המשקה הקל את הקיטש הלאומי של "שבט אחים ואחיות" - השיר והקליפ - בתלבושת בריטית. כנראה שזה הפער בין יומרות תחושת "הביחד" המתקתקה שהשיר מוכר, לבין העובדה שהיא מגויסת לטובת מוצר זול וסתמי, סמל חסר ערך של תרבות הצריכה. לא על זה, אני מאמין, אבי חלם והתפלל.