(בסרטון: הזכייה של עדן אלנה ב"הכוכב הבא", קשת 12)
תוך יממה אחת אפשר היה להיווכח כמה גדול הפער בין הקיטוב של אווירת יום הבחירות לפתיחות המכילה של הקדם-אירוויזיון: משדר בהובלת מגישה ערביה נוצרית וזמרת מקהילת יוצאי אתיופיה בשירים באנגלית עם נגיעות של עברית, אמהרית וערבית. אין שלום וכנראה גם לא ממשלה, ונראה כרגע שהפלונטר הפוליטי יימשך לנצח - אבל לרגע בכל זאת אפשר היה לזהות כאן אשליה של מזרח תיכון חדש, או לפחות של איך הוא יכול היה להישמע.
משדר הקדם הוא שלב מוקדם בתהליך ההשתלטות מחדש של יורשי הערוץ הראשון על מותג האירוויזיון, שהושאל לקשת 12 לכמה שנים. בהתחשב בהצלחה של "הכוכב הבא", התפקיד של התאגיד היה בעיקר להימנע ממסמוס המומנטום. מבחינה טלוויזיונית, ההצלחה הייתה בינונית. הקדם לא בידל את עצמו מהמקור - במידה רבה היה זה "הכוכב הבא" דל קלוריות, כלומר: ללא מסך - וגם אם הוא לא החוויר יתר על המידה, קשה לומר שמדובר היה בשידור מלהיב.
אחת מנקודות התורפה של השידור הייתה ריבוי השופטים/פרשנים, שהדיאלוג איתם מסורבל למדי - מה גם שרובם בעיקר חזרו על דברים שאמרו אחרים. כבודם של אסף ליברמן וגאולה אבן במקומם מונח, אבל תרומתם לשידור הייתה שולית, ואפשר היה בהחלט להסתדר בלעדיהם הפעם. מי שכן זרחה רוב הזמן, כרגיל, הייתה לוסי איוב, שהחזיקה לבדה את ההנחיה והזכירה שלא חייבים לאמץ סגנון היפראקטיבי נוסח אסי עזר ורותם סלע כדי להוביל ערב כזה.
במסגרת הקשרים העבותים עם "הכוכב הבא", מילאו את הזמן גם נאמברים של מתמודדי התוכנית בעבר. זה נפתח עם מתמודדי העונה האחרונה, שהועלו למחרוזת אירוויזיון בתחילת הערב, שברוחה הזכירה יותר ארומה של "לא נפסיק לשיר-כוכב נולד" מאשר מופע מ-2020. אחר כך הופיעו בנפרד גם להקת שלווה והנציג הקודם לאירוויזיון, קובי מרימי. האחרון, איש עם הומור עצמי, ביצע את השיר שייצג אותנו בפעם הקודמת בלחנים של שירים שזכו כמו "דיווה" ו"Toy". זה היה קטע מוזר וביזארי, ואפילו נפלא: בים החשיבות העצמית נכנס רגע שלקח את העניין בחוסר הרצינות הראויה. אלא שאז נכנסה לנאמבר שפיטה, מהדמויות המתישות בתולדות העניין, לעשות את הקטע שלה. יש כנראה מישהו שחושב משום מה שיש בזה טעם.
והיו גם השירים של עדן אלנה, הזמרת המצוינת שתייצג אותנו. הרביעייה לא הייתה מגוונת במיוחד: בלדה אחת ("Savior in the Sound" - כנראה השיר היפה מבין הארבעה, אך גם זה שהכי פחות מתאים לאירוויזיון), ושלושה שירים קצביים דומים למדי, פופ מודרני עם קישוטים שקורצים לזהות הישראלית-אתיופית של אלנה. השיר שנבחר בסוף היה אחד מאלו - שיר האהבה "Feker Libi", שמזכיר ביותר מנימה את "Waka Waka (This Time for Africa)" של שאקירה. זה שיר נחמד, לאו דווקא הכי מידבק, משכנע או מרגש מבין השירים המובילים, אבל ככה זה בישראל: מדרגים שירים במשך 90 דקות, ובסוף עידן רייכל ודורון מדלי לוקחים.