בשבוע שעבר עלה כאן לאקרנים הסרט הרוסי "ג'ירפה", ומיד טיפס לצמרת טבלאות המבקרים. התקשורת משתפכת על הדרך בה עוקבת הדרמה הזו אחר שתי נשים סובייטיות, החוות פוסט-טראומה מיד לאחר מלחמת העולם השנייה.
מאחורי ההצלחה הזו עומדים הבמאי קאנטמיר בלאגוב, אחד הכוחות העולים בעולם הקולנוע האירופאי, והמפיק אלכסנדר רודניאנסקי, מן הקולנוענים הוותיקים והמצליחים ברוסיה בעשורים האחרונים. הוא החל את דרכו כיוצר תיעודי, ואז עבר לעמדת ההפקה, ממנה היה חתום על שלל סרטים מצליחים ומועמדים לאוסקר. בשנים האחרונות נודע בעיקר בזכות שיתופי הפעולה שלו עם אנדריי זווגנייצב, בהם "לוויתן" ו"אהבה חסרה".
רודניאנסקי הגיע לישראל בחודש שעבר לרגל מחווה מיוחדת בסינמטק ירושלים, שהציג את יצירות העבר שלו וגם את "ג'ירפה" בהקרנות טרום בכורה. "ראינו כבר הרבה סרטים על פוסט-טראומה במלחמה, אבל זה אחד הראשונים שמציג אותה מנקודת מבט נשית", אומר עליו המפיק בריאיון לוואלה! תרבות. "ברית המועצות, כמו בריטניה, יוצאת דופן בכך שהנשים בה לא נשארו בעורף אלא יצאו לחזית בזמן מלחמת העולם השנייה. היו מאות אלפי חיילות, אבל אחרי שהמלחמה הסתיימה, אף אחד לא דיבר עליהן".
רודניאנסקי מספר כי ההשראה לסרט היתה "פניה הבלתי-נשיות של המלחמה", ספרה פורץ הדרך של הסופרת זוכת הנובל סווטלנה אלכסייביץ', הבנוי מעדויות של נשים שחוו את מלחמת העולם השנייה. "קאנטמיר קרא את הספר הזה והוא טילטל אותו. הספר חשף בפניו צד של המלחמה שלא הכיר, וגם הרבה סיפורים מזוויעים".
איך היה לעבוד עם ילד פלא כמוהו?
"הוא כנראה הבמאי הכי צעיר שעבדתי איתו. הוא היה בסך הכל בן 25 כשהתחלנו לעבוד, אבל הוא בוגר מאוד. אתה אולי מצפה מבחור צעיר שיהיה אנרגטי ורענן, אבל לא שיהיה כל כך חכם. הוא יודע בדיוק מה הוא רוצה. אני לא מכיר הרבה אנשים כל כך החלטיים. הופתעתי מהרצינות של השאלות שלו, ומנגד יש לו אירוניה של צעירים".
כמו את "אהבה חסרה", גם את הסרט הזה הפקת בלי תמיכה ממשלתית.
"נכון. מצד אחר, זה הופך את מלאכת גיוס הכספים להרבה יותר מאתגרת. מצד אחר, ככה יש לך הרבה יותר חופש ביטוי".
מה היו התגובות ברוסיה לסרט?
"מורכבות. תראה, אתה צריך להבין שהמורשת של מלחמת העולם השנייה זה עניין קדוש ברוסיה, וכל האידיאולוגיה המודרנית בנויה עליה. האתוס הוא שברית המועצות הצילה את העולם. אנחנו רגילים לסיפורים הירואיים, ופתאום בא הסרט הזה, שאין בו שום דבר הירואי או פוליטי. הוא פשוט מספר על נשים אמיתיות ועל המצוקות האמיתיות שלהן. ברור שלא כולם אהבו את זה".
"ויש גם עוד עניין: היחסים בין שתי הגיבורות מאוד מיוחדים, וכמובן שזה לא עבר חלק ברוסיה של היום. היו אנשים שצמצמו את הסרט הגדול והמורכב הזה לנושא הזה בלבד, והפכו אותו ל'סיפור על שתי לסביות אחרי מלחמת העולם השנייה' שלכאורה פוגע במורשת המלחמה ומעליב אותה".
"מצד אחר, העובדה שהסרט הוקרן בקאן וזכה שם בפרס עזרה לו. כך היה גם עם 'לוויתן', למשל. דאגתי להפיץ אותו כמה ימים בלבד אחרי הפסטיבל, והמומנטום החיובי עזר לנו להתגבר על הסקפטיות נגדנו".
מה אתה חושב על הייצוג של מלחמת העולם השנייה בקולנוע הרוסי העכשווי, ובכלל על המצב של התעשייה?
"מצד אחר, התעשייה נהיתה מקצוענית יותר, הוליוודית יותר, אבל הסרטים פשטניים יותר. פעם, סרטים על המלחמה היו אנטי-מלחמתיים. הם נעשו בידי אנשים שעברו אותה והיה להם חשוב להזהיר מפניה. הם תיארו אותה כאסון נוראי שאסור שיקרה שוב. היום, רוב היוצרים מתייחסים למלחמה כמו לאטרקציה בפרק שעשועים".
לא מזמן ראיתי שוב את "צא וראה", הקלאסיקה האנטי-מלחמתית של אלם קלימוב, שיצאה במקור בשנות השמונים ולאחרונה זכתה להפצה מחודשת בעותקים מחודשים בצרפת ובארצות הברית. מה לדעתך המורשת שלה?
"זה סרט שמאוד השפיע. כשהוא יצא בשנות השמונים, זאת לא תהיה הגזמה לומר שכולם ראו אותו. זה היה וואו גדול, תופעת תרבות ענקית. הוא מאוד הקשה על הבמאים שבאו לאחר מכן לעשות גלוריפיקציה של המלחמה, אם כי שלושים שנה לאחר מכן, זה כבר שוב חזר לאופנה".
הופתעת בזמנו מההצלחה הבינלאומית של "לוויתן", שעסק במציאות הרוסית העכשווית ובהקשר מאוד ספציפי - השחיתות של השלטון המקומי, והקשר בינה לכנסייה האורתודקסית?
"אני זוכר שעיתונאי מקסיקאי בא אליי ואמר 'אם היו בסרט טקילות ולא וודקות, הוא היה על המציאות המקסיקאית'. ועיתונאית איטלקייה אמרה לי אותו דבר, רק עם כנסייה קתולית במקום כנסייה אורתודוקסית. כנראה שסרטים טובים תמיד מדברים לקהל רחב, או שפשוט יש שחיתות בכל מקום".
בין הפרויקטים הבאים של המפיק העסוק נמצא גם "Chernobyl. Abyss", העוסק בכבאי הנקרא לזירה לאחר אסון צ'רנוביל. "הייתי שם בזמן אמת, מיד לאחר האסון הגרעיני, ותמיד רציתי לסגור מעגל ולעסוק בנושא שוב", הוא אומר על כך. "ראיתי את הסדרה של HBO והיא מצוינת, אבל גם שונה מאיתנו. הם עסקו במכונת השקרים והטיוח של המדינה, שזה כמובן נושא חשוב גם כן, ואנחנו מדברים על האנשים הפשוטים שמצאו עצמם בני ערובה של הסיטואציה הנוראית ונאלצו להקריב את עצמם".
יצא לך לראות גם סרטים ישראלים?
"כן, הרבה. הקולנוען שאני הכי מעריך אצלכם זה נדב לפיד. הוא לא רק הבמאי הכי מוכשר בישראל, אלא לדעתי אחד המוכשרים באירופה".