בגמר הזה קרה לי דבר נדיר: באתי אליו מאוכזבת מראש, והופתעתי לטובה. הרי מעבר לפירוטכניקה, אף אחד לא מגיע עם ציפיות לגמר האח הגדול. זה די ברור שזו תוכנית פילרים להעברת זמן בין הדחה להדחה, והייתי בטוחה שהתוצאה ידועה מראש. לא היה לי ספק שעם ישראל יבחר שוב את הזוכה הטיפוסי שלו. אבל עוד נגיע לזה. לפני זה יש לי עוד כמה מחמאות להפקה. באמא שלי.
הקהל החי (מילה גסה בימינו) הוחלף בקהל דיגיטלי א-סימפטומטי ולא טיפתי, ברוח התקופה - וזה היה מדויק. לא ברור למה, אבל מראה הקירות המרוצפים ריבועים-ריבועים ריגש אותי מאד - מסכי הווידאו המנוכרים שריצפו את הקירות העלות דמעות בעיני. אולי כי זה כל כך תואם את החיים המוזרים שלנו כרגע, ואולי כי גם את חג הפסח נחגוג השנה דרכם, במקום עם המשפחה.
ואחרי שהתפחלצתי מהעובדה שאני נאלצת לראות חדשות גם בגמר האח הגדול, גם סרטון העדכונים שעשו לדיירים היה מעולה. איך קינאתי בהם שהם לא נאלצו לחוות את שלושת החודשים האחרונים עם הבחירות, הטירוף, השטפונות, המוות המחריד של קובי בריאנט ושאר האסונות שקרו מתחילת השנה הארורה הזאת. אתם קולטים שלפני חודש היו לנו 300 חולי קורונה בישראל, ורק שניים מהם חולים קשים? ושוב דמעתי. אז או שההפקה עשתה עבודה ממש טובה הערב או שמשהו אצלי נדפק סופית בגלל כל הבידוד הזה, אבל זה מה שקרה. נשבעת.
אודליה הייתה הראשונה לצאת, ותכל'ס, זו הפתעה לטובה שהיא בכלל נכנסה לגמר. היא בכלל הייתה צריכה להיות בהישרדות. לא רק שהיא נכנסה בגל השני, אלא שהיא גם דיירת לא מאד מרתקת. נכון, היא חמודה ומשעשעת (ויפה), וחוסר הבקיאות שלה במילים בסיסיות באנגלית מייצר אינסרטים שבאים טוב בין דרמה לדרמה, אבל באמת שזהו. שיחות מעניינות לא היו לה, מערכות יחסים מעניינות גם לא, ובגדול היא נפלה בול בטייפ-קאסט של המאמא המרוקאית טובת הלב ובעלת שמחת החיים (המוגזמת). השירה התוקפנית שלה עצבנה אותי רוב הזמן. הכי הרגשתי את כאבו של יוסי, למרות שזה קרה בקפה של הבוקר שלו, לא שלי.
אבל ההפתעה הגדולה באמת הייתה היציאה של גדי אחריה - הכי ההדחה של ליאור דואק 2, לרגע לא פיללתי שזה יקרה, אלא חשבתי שהוא המתחרה העיקרי של תקוה על המקום הראשון. לפי המבט שלו גם הוא היה די בטוח שזה המצב, ולו רק כי הוא כל כך טיפוסי לזוכים של האח הגדול בדרך כלל. בכל אופן, העובדה שלא נתנו מיליון לבחור שמעולם לא פגש שמאלני או לסבית, ולא עושה כלים כי "זו עבודה של נשים", מאד מעודדת. אני רק מתבאסת בשביל נוי שתצטרך להמשיך לאכול שווארמה גם בדייטים הבאים שלה.
גם אסיף היה אמור לעוף באמצע העונה, מה שכנראה היה קורה אילולא סיפור האהבה המרגש שהגיע רכוב על גבו. הדרמה של השניים שנפרדו ועדיין אוהבים, המיש-מש של גבר מיוסר תכול עיניים ואישה שבורת לב שבוכה בתוכניות בוקר בעוד היא מחפשת איפה הכי משתלם להקפיא ביציות היה מאד טלוויזיוני. לדעתי זה מה שעזר לקהל להתחבר אליו ולרגעים הפסבדו-מהורהרים שלו, כשלא היה עסוק ב"שיחות עידוד" שתמיד גרמו לריבים הכי גדולים בבית. כמובן שעמדה לצידו גם העובדה שהוא מרוקאי וימני בדעותיו. למרות שאין יותר אליטה אשכנזית ממנו, בואו.
ואז, כאילו הכל תוסרט בהקפדה, נשארנו עם שתי הצ'ילבות של בית האח הגדול - תקוה וירדן, הסטודנטית למוזיאולוגיה שלא דיברה מילה על אומנות אפילו שכשזרקו לה את המונה ליזה על הראש, אחת מול השניה. איזה מתח. מדהים כמה ירדן הייתה חזקה, שהיא הגיעה לגמר למרות כל הפאשלות שעשתה. היא עשתה המון טעויות - שקרים, מניפולציות, ריבים מוגזמים עם תקוה, חוסר יושרה, הכחשות והתקרבנות, שלא לדבר על הזיופים שהמשיכו אל תוך הגמר. טוב הלב המזויף והתפילות בפיג'מה אחרי כל הכאה על חטא הפכו להחזקת ידיים עם תקוה ופרגונים מוגזמים אחרי הזכייה. היה לה סיכוי לקחת, ואני די בטוחה שההצבעות היו צמודות, וגם כאן שוב הופתעתי לטובה.
הרי חוץ מיוסי - שאם היה צדק בעולם הוא היה לוקח את המיליון - היחידה שהגיע לה זו תקוה. אמנם אהבתי יותר את תקוה הרווקה המגניבה שלא חיכתה למוצא פיו של איזה גבר רנדומלי שלא מגיע לקרסוליים שלה (אפילו הוא יודע את זה), ופחות את זו שמבלה במיטה ובוכה בגלל שטויות, אבל גם ברומן עם ליאור, כשהייתה קצת פתאטית ונפלה לריבים מיותרים היא תמיד נשארה אינטיליגנטית, חדה ואמיתית, ולא משנה כמה התעצבנה או נפגעה, תמיד הקפידה לא לרדת נמוך מדי.
עזבו את החיים הלא פשוטים של אתיופית בישראל, את הסיפור האישי קשה עם המשפחה, ואת העובדה שהיא פלאס-סייז שלא מתנצלת על זה גם כשמישהו אומר לה בפרצוף שהוא לא נמשך אליה - לתקוה הגיע לזכות בגלל השילוב הנדיר הזה של כנות, הומור עצמי, והעובדה שלא ניסתה להסתיר אף פן מאישיותה, לא משנה כמה לא חינני הוא עלול להיתפס בחוץ. כשגנבה שוקולדים וסיגריות בלי להניד עפעף היא צחקה על עצמה, ובכלל, היא תמיד הודתה בכל המחדלים וכל הפגמים שלה. בינינו, תקוה הייתה הדיירת הכי גרועה אבר - שלושה חודשים היא רק עברה מהכורסה לספה לפינת העישון, הרימה הרבה פחות כלים מגדי בבית. יכול להיות שזה בגלל שהיא חיה בטראומה שבכל פעם כשהיא נכנסת לאם-פם מישהו שואל אותה איפה השומשום, או בגלל שבאמת היא באה לתוכנית כדי לזכות במיליון שקל בלי לעשות שום דבר, כמו שהכריזה כבר בתעודת הזהות שלה. אבל כך או כך, היא לא ניסתה להסתיר או להצטדק על זה לרגע. אני מעריכה גילוי לב, במיוחד כשמדובר בתכונות הגרועות, אבל הפתיע אותי לגלות שגם הציבור. סופסוף זה קרה. זו הפעם הראשונה שהזוכה באח הגדול היא מישהי שאני יכולה לדמיין את עצמי מתחברת אליה. נדיר.
מתוך 12 עונות של האח הגדול זכו רק 4 נשים עד עכשיו - שפרה קורנפלד, טהוניה רובל, טל גלבוע ושי מיקה - כולן נשים חזקות, שלא מפחדות להיות מי שהן, ולדעתי תקוה היא המשובחת מכולן. אולי כל הרוחנים צודקים והקורונה באמת משנה אותנו ומצחצחת לנו את הערכים, ואולי גם הרבי צודק והמשיח באמת בדרך. אין לי הסבר אחר לתוצאה של הגמר הזה, כי בינינו, לא קורה לנו הרבה שאנחנו מעדיפים את יוצאת אתיופיה השמנה על הדוגמנית הלבנה. בכלל, לא קורה לנו הרבה שאנחנו בוחרים לקבל ולאהוב את השונה. מה אני אגיד לכם, הגיע הפאקינג זמן.