ביום שישי האחרון עלו למסכים במקביל ובמקרה שתי סדרות חדשות שיונקות את החוויה שלהן מהילדות, ובתוך כך מנסות לפרוט על מיתרי הנוסטלגיה שלנו - מסטיבן ספילברג ועד "ננסי דרו", מ"הגוניס" ועד איניד בלייטון. עלילות שתי הסדרות מתרחשות בעיירה הקטנה, ושתיהן מציגות הרפתקאות מחוץ לארבעת קירות הבית, בעולם שבחוץ, שאוצר בו סכנות והשתוממויות. על אף הדמיון, בשורה התחתונה הן לא יכולות להיות שונות יותר: האחת מתמסרת כולה לקלישאות של הז'אנר, ואילו האחרת שואפת להתעלות עליהן ורוב הזמן מצליחה.
הבינונית שבין השתיים היא "הביתה לפני החשכה" ("Home Before Dark"), דרמה חדשה של אפל טיוי פלוס המבוססת מאוד בחופשיות על חייה של הילדה-העיתונאית האמיתית הילדי ליסקו. בת 9 (ברוקלין פרינס, "פרויקט פלורידה") עוברת עם משפחתה מברוקלין לעיירה נידחת על גדות האגם שבו גדל אביה (ג'ים סטרג'ס, "ענן אטלס"), ומגלה עדויות חדשות בתיק רצח שכולם בעיירה מנסים לקבור.
מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר
הסיפור של הילדי לישאק, הילדה האמיתית שבהשראתה נוצרה הסדרה, הרבה פחות דרמטי. היא לא ניסתה לפתור תעלומת מוות שכולם פטרו כתאונה תוך שהיא זוכה לקיתונות של קור מהסובבים אותה, אלא פשוט סיקרה מקרה רצח לא הרחק מביתה. כאשר פרסמה את הסיפור אונליין הוא הפך לוויראלי והקנה לה טוקבקים מבזים שלגלגו עליה בשל גילה ומינה. בתגובה העלתה לישאק אל ערוץ היוטיוב שלה סרטון שבו ניסחה ברהיטות את דעתה על ההקנטות האלה.
אפשר להבין מדוע "הביתה לפני החשכה" תצטרך לעטוף את השלד הזה בהרבה יותר בשר. הבעיה היא שהבשר הזה הוא שאריות מחוממות וסרות טעם שכמותן ראינו וקראנו אלף בעבר, רוב הזמן בכישרון גדול יותר. רק כדי להמחיש באיזה סוג של יצירה אנחנו מתעסקים כאן, כך טיפלה הסדרה בנושא הטוקבקים והתגובה של הילדי אליהם (ספוילר, אבל כזה שחוסך מכם את המבוכה בלצפות בזה ללא הכנה מוקדמת): אחרי שהילדי נחשפת אל הדברים בעלבון צורב, היא לבסוף עולה על שולחן הקפיטריה בבית הספר בזמן ארוחת הצהריים ונושאת נאום על חשיבות המרדף אחר האמת. בזה אחר זה עולים ונעמדים לצדה על השולחן עוד כמה ילדים שתמכו בה לפני כן, ואילו האחרים, אלה שהקפידו ללעוג לה עד אז, מוחאים לה כף.
אכן. אפס השתדלות לניואנסים או לתחכום, שלא לדבר על חן. הגישה הזו מעקרת הן את חומר הגלם המוצלח, סיפורה של הילדי האמיתית, והן את מה שבבסיסו הוא תעלומה בלשית די מעניינת. הכל מדשדש במוסכמות דהויות של סיפורי בילוש ילדותיים, עם העקבות בבוץ והאדם החשוד מחוץ לבית באמצע הלילה וכן הלאה.
אולי זה היה נסלח אילולא הגיבורה הייתה כל כך… הכל. מבריקה, עיקשת, אמיצה, תמיד צודקת, בעלת זיכרון צילומי, אינטליגנציה רגשית מפותחת ועקרונות נוקשים. גם ברוקלין פרינס, שחקנית פנומנלית בגילה הפעוט, לא מצליחה להושיע את התמהיל הזה בין בלתי-סבירות לבינוניות. היא לא גרועה חלילה, אבל בטח לא כובשת כמו שאנחנו יודעים שהיא יכולה להיות. לא עוזרת העובדה ששאר עמיתיה הצעירים טבעיים הרבה פחות ממנה, וגם לא שאת אביה מגלם סטרג'ס הנוראי, שכתמיד המשחק שלו מתמצה בעיקר בהתנשפויות.
ייתכן שלקהל הצעיר, כזה שלא צרך הרבה דברים דומים לפני כן, "הביתה לפני החשכה" תקסום יותר. אף על פי כן, הוא עדיין ייאלץ לצלוח קווי עלילה יותר בוגרים ואפלים, כמו היחסים בין אביה של הילדי לבין אביו שלו הסובל משיטיון, והטראומות מנעוריו שהרחיקו אותו מהמקום למשך שנים רבות. גם הפן הזה, אם תהיתם, קלישאתי להפליא ועשוי בבנאליות.
אלה הם בדיוק הדברים ש"עלילות מהלולאה" ("Tales From the Loop"), דרמת המד"ב החדשה של אמזון פריים וידאו, נמנעת מהם בכל מאודה. הסדרה בת שמונת הפרקים עוקבת אחר תושביה של עיירה כפרית שחיים מעל "הלולאה", מכונה שנוצרה כדי לפצח ולחקור את מסתרי היקום, הופכת לאפשרי את מה שבעבר היה שמור רק למדע בדיוני. בין היתר מככבים רבקה הול ("ויקי כריסטינה ברצלונה"), טיילר ברנהרדט ("13 סיבות") וג'ונתן פרייס ("משחקי הכס", "האפיפיורים"). בין במאי הסדרה ניתן למנות את מארק רומאנק ("לעולם אל תתני לי ללכת"), אנדרו סטנטון ("וול-E") וג'ודי פוסטר.
את העיבוד הטלוויזיוני יצר נת'ניאל הלפרן, אחד הכותבים המשמעותיים ביותר של הסדרה "לגיון" לצד היוצר שלה, נואה האולי. אם יש קשר מסוים בין הסדרות, הוא מתבטא בעיקר ברצון של שתיהן להביא אל החזית משהו יותר אמנותי. "לגיון" הסתבכה ומעדה על זה במהלך עונתה השנייה, אבל המקרה של "עלילות מהלולאה" שונה. היא הרבה יותר משתהה ומרווחת, מעודנת ולא פעם פיוטית. הסדרה לא טורחת להגיד לנו איפה ומתי אנחנו, מנותקת מזמן ומקום. המקור מתרחש בשנות השמונים בשוודיה והעיבוד מתקיים כנראה צפון ארצות הברית, אולם בלי שייאמר בפירוש. פשוט עיירה קטנה וציורית עם חורף קפוא, בתקופה שבהחלט נראית כמו אייטיז.
דקות שלמות יכולות לעבור בלי דיאלוגים ב"עלילות מהלולאה", היא לא מעבירה רק סיפורים אלא הלך רוח. וזה הגיוני, בהתחשב בכך שהיא מבוססת על יצירה שבעצמה נבראה בראש ובראשונה כאיורים דיגיטליים מעוררי השראה של האמן השוודי סיימון סטולנהאג. העיבוד מגובה בצילום מרהיב שעושה צדק עם האיורים המקוריים, כמו גם מוזיקה יפהפיה של פיליפ גלאס ופול לנראד-מורגן. זו גישה שמייחדת את "הלולאה" משאר יצירות שעל פניהן הן אחיותיה. למשל "דברים מוזרים", שכמוה גם שואבת השראה מאותם סרטי וספרי הרפתקאות של האייטיז, סטיבן ספילברג פינת סטיבן קינג.
במקרה הנוכחי, מקור כוחה של "עלילות מהלולאה" טמון במיזוג בין הטרגדיות הרגילות של הקיום האנושי, קטנות כגדולות, לבין יוצא-הדופן. כל פרק מגולל סיפור אחר ומתמקד בדמות אחרת, לרוב הילדים והנערים, בורא פסיפס של העיירה הכפרית שהגיבורים חיים בה. הסדרה משתמשת באירועים העל-טבעיים לא כדי להקרין על מה שמיוחד, אלא דווקא על הטבעי והיומיומי. על החיים. הכל רגיל בעיירה הזו, אפילו הרובוטים בה מהוהים. באמצעות נקודת המבט הזו היא מציגה לנו את הדבר המוכר והשחוק והוא נראה פתאום רענן ומסקרן.
גם בכך יש תרומה לדבר שהסדרה מיטיבה ללכוד: הילדות. זוכרים איך היינו פעם, כאשר יצאנו לחקור את העולם בחוץ בלי היסוס, לצוד הרפתקאות, לפעור פה כדי ללכוד את הטיפות מקרחון שנמס? במקום ובעת האלה מתקיימת "עלילות מהלולאה". היא רותמת את ההשתאות הזו לנוכח שלל הדברים הפנטסטיים - תעתועי זמנים, חילופי גוף, עולמות מקבילים וכיו"ב - ומחילה אותם על הכאילו-פרוזאי, או לפחות אנושי, על המר והמתוק: אובדן, זהות, אהבה, תקווה. זה אפקטיבי ונוגע בצורה שמחפה גם על הרגעים שבהם "עלילות מהלולאה" איטית מדי ובוחנת את סבלנותנו, וכאשר היא במיטבה היא מאוד יפה, מרגשת ומעוררת מחשבה.
כל פרקי העונה הראשונה של "עלילות מהלולאה" זמינים באמזון פריים וידאו.
כל פרקי העונה הראשונה של "הביתה לפני החשכה" זמינים באפל טיוי פלוס.