(בסרטון מעל: דודו טסה והכוויתים בחדר חזרות בשנת 2019, מצטלמים לפרוייקט "דיזר סשן" עם השיר "La Trib Ani Utruch", שנלקח בחלקו לפתיח הסדרה "פאודה". בימוי: אריאל סנפירי ואריק פוטרמן, הפקה: DEEZER)
גאווה ישראלית: הזמר, היוצר והמוזיקאי המוערך דודו טסה כובש פסגות בין-לאומיות חדשות - הוא נבחר כאחד מארבעת המועמדים הסופיים בקטגוריית אמן השנה בטקס פרסי המוזיקה ה-12 של מגזין מוזיקת העולם המוביל "Songlines". המגזין מופץ בעשרות אלפי עותקים במעל לשישים מדינות, בנוסף לגרסה הדיגיטלית שלו. את המועמדים הסופיים בטקס פרס מוזיקת העולם דירגו גולשים מתוך 34 מוזיקאים מרחבי העולם, והזוכים בתחרות יוכרזו בגיליון יוני שיתפרסם ב-15 במאי. "די הופתעתי מזה", אומר טסה בריאיון לוואלה! תרבות. "אני אגיד לך את האמת, כל מה שקשור לדברים מהסוג הזה של ידיעות כאלה או אחרות - אני לא כל כך עירני. כי אני חי פה בעצם, עסוק בדברים בעברית. שלחו לי את זה בהתחלה, כשהיו הרבה מועמדים, פתאום זה הצטמצם והודיעו לי שאני ברביעייה, וזה כבר נהיה כזה ביג. זה ממש כבוד גדול".
בנוסף, WMCE, מצעד אלבומי מוזיקת העולם לפי שדרני אירופה, בחר באלבום שלך עם הכווייתים "El Hajar", במקום השישי בדירוג אלבומי מוזיקת העולם בפברואר, וכן דורג האלבום במקום ה-18 לשנת 2019 מתוך 764 אלבומים. מה לדעתך סוד המשיכה של המוזיקה שלך עם הכווייתים?
"אני חושב שבמקרה הזה מדובר בשילוב של הסיפור המדהים הזה של סבא שלי ואח שלו, ואני כנכד שנגעתי בדבר הזה ושינינו את המוזיקה הזאת. פתאום אתה רואה שלמוזיקה יש חיים משל עצמה. זה מדהים שלרגע הם כמעט נשכחו, ואז פתאום זה קרה. אתה רואה שלכל שיר יש חיים משל עצמו, וגם אם אתה זורק אותו כמו בקבוק לים הוא מגיע בסופו של דבר לאיזה חוף. שירים זה דבר מדהים".
דודו הילד משכונת התקווה היה מאמין שיגיע כל כך רחוק?
"הוא היה חושב שזו הזיה. אבל תשמע, אני ידעתי שזה מה שאני רוצה לעשות. אני שמח שהגשמתי את החלומות".
ההישגים המרשימים החדשים האלה של מועמדות בטקס היוקרתי וזינוקים יפים במצעדי אלבומים מוכיחים שהאהבה העזה לטסה מעבר לים נמשכת גם בימים שבהם נכפה על כולם ריחוק חברתי בגלל הקורונה. עם זאת, בחזית ההופעות המשבר העולמי שנוצר בשל הנגיף והגבלות ההתקהלות והטיסות פגעו משמעותית גם בו. הופעות של טסה עם הכווייתים שתוכננו להתקיים בחודש שעבר (מרץ) והחודש בברלין, פראג ובודפשט - נאלצו להתבטל. "סורי, זה לא אנחנו. זו הקורונה", נכתב בהודעת הביטול. ביום שבו הייתה אמורה להתקיים ההופעה בברלין קיים טסה הופעת לייב ברשת.
"די חיכיתי להופעות האלה שהתבטלו באירופה, גם כדי להתאוורר קצת, וגם כדי לשנות טיפה אווירה", אומר טסה. "לשיר בעיראקית ובערבית זה כאילו עוד איזה ערוץ שנפתח עם השנים וזה כיף להתאוורר מדי פעם. אז עכשיו אנחנו בבית. יש לזה פלוסים ויש לזה מינוסים. המינוסים זה חוסר הוודאות, לא ממה שקורה כרגע אלא ממה שיקרה בעתיד. נראה שאף לא יודע מה הולך להיות. חוסר ודאות זה הדבר הכי מפחיד שיכול להיות, יותר מפחיד מכל דבר. שם אני באופן אישי נופל, כשאני לא יודע מה יהיה. יש רושם שלפחות עוד חצי שנה לא יהיו פה הופעות, שזה בכלל מבאס, כנראה שבאוגוסט ובספטמבר לא יהיו התקהלויות, ואם יהיו אז רק התקהלויות קטנות. אני נערך גם לזה, ומבחינתי להופיע גם בפני עשרים איש זה חלק מהדבר".
פגיעה נוספת שנגרמה בגלל משבר הקורונה: העיבוד הקולנועי של "מאמי" בבימוי קרן ידעיה המבוסס על אופרת הרוק של הלל מיטלפונקט, ירד מהאקרנים לאחר סוף שבוע אחד בלבד בשל סגירת כל בתי הקולנוע ודילג ישירות ל-VOD. טסה מככב בסרט וגם היה אחד הזוכים בפרס אופיר בקטגוריית המוזיקה המקורית הטובה ביותר לשנת 2019 עבור עבודתו בו (לצד אהוד בנאי, יוסי מר חיים וניר מימון). "הסרט יצא בטיימינג די מעפן, מצד שני הוא זכה להרבה הד, לביקורות מעולות וזכה בפרסים, ואני שמח. קרן במאית מדהימה, היה לנו כיף לעשות את הדברים ביחד. עבדנו על הסרט הזה במשך הרבה שנים. אני שמח שהוא מקבל את המקום שלו. נכון שהיה יותר מגניב לראות אותו בקולנוע, על מסך גדול, עם סאונד. בכל זאת, עבדנו כל כך הרבה על הסאונד ובסוף רואים אותו בבית, בקטע הזה זה קצת מבאס".
התייעצת עם אהוד בנאי בבניית התפקיד? הוא ראה את הסרט והגיב אליו?
"אהוד לא ראה אבל דיברתי איתו הרבה פעמים על הסרט. קיבלתי ממנו את ברכתו. אנחנו בקשר טוב. לא התייעצתי איתו בבניית התפקיד אבל שיתפתי אותו. יובל (בנאי) שהשתתף בסרט סיפר לו קצת על איך זה נראה ונשמע".
למוזיקאים רבים יש בימים אלה חששות מקשיים כלכליים אם משבר הקורונה יימשך. אתה גם קצת לחוץ מזה שעלולים להיות קשיי פרנסה בעל כורחך בגלל המשבר?
"אני לא חושב שזה יגיע לקושי כלכלי. תהיה צניחה קטנה אבל נחזור בתוך כמה חודשים והכל יהיה בסדר. נקנה פחות גיטרות".
כמי שרגיל לנסוע בעולם הרבה בשנים האחרונות, איך התחושה להיות עכשיו הרבה בבית עם האישה והילדים?
"לא הייתי אף פעם ככה עם הילדים והמשפחה בצורה כל כך אינטנסיבית. אני חושב שזה משהו שצריך לקרות, אם לא באופן טבעי אז זה קרה לי באופן מלאכותי. עכשיו כשאין גנים ואין דברים מסביב, קמים בבוקר ומחפשים מה לעשות. כדי להעביר את הזמן פתאום אני חוזר למשחקים שלי כשהייתי ילד, מחבואים, פינות, תופסת, חמור חדש וכל מיני כאלה. זה נחמד. זה ממש זורק אותך אחורה".
בניגוד לכמה אמנים אחרים שמספרים על "הצלחה בין-לאומית" אבל לעתים מפריזים בהחלט, טסה אכן עורר עניין ענק ורשום על כמה הצלחות מדהימות בחו"ל - מהופעות החימום לרדיוהד ועד להופעות רבות בעולם בין השאר בפסטיבלים יוקרתיים. "נכון שהמופע הפותח עם רדיוהד נתן לנו מקפצה יותר גדולה, וזה מאוד עזר בכל מה שקשור לפסטיבלים, להופעות ולהכרה של קהל. פתאום נפתח לנו ערוץ באירופה", אומר טסה. "אני חייב להודות שדווקא בארצות הברית, ששם היינו בסיבוב הופעות עם רדיוהד, אני חושב שהלך לנו פחות. ראינו שיותר מורכב שם. אבל גילינו את אירופה באופן מסוים - גרמניה, אוסטריה, צרפת וכל מיני מקומות, וזה באמת חוויה וכיף".
קיבלת לא מעט תגובות נלהבות גם מהעולם הערבי. ספר על תגובה מפתיעה ומרגשת במיוחד.
"יש מלא מלא תגובות. עיראקים כתבו לי תבוא להופיע באצטדיון בבגדד. ערבים מוסלמים כתבו 'האחים אל כווייתי הגדולים'. אני לא כל כך מתעדכן על הדברים האלה אני חייב להודות".
בסוף שנה שעברה צוינו 25 שנה לשלום עם ירדן, מה זכור לך מההופעה שם?
"הופענו כמה פעמים בעמאן. מצד אחד זה מגניב, מצד שני לא ברור לך המקום שלך שם. מצד אחד יש עם ירדן שלום והכל כאילו סבבה, מצד שני הם לויאליים לפלסטינים והכל מורכב כזה. לא פשוט אבל יהיה בסדר, אני אופטימי. איכשהו תמיד אתה מגלה שאתה יותר קרוב בתרבות לערבים מאשר לאירופאים".
אחרי שהמותג שלך רץ בהצלחה בעולם, מה השלב הבא בקריירה הבין-לאומית? יש מצב להעתיק את מגוריך לחו"ל?
"אני לא יודע. מצד אחד כרגע הראש כל כך מוטרד ממה יהיה, מצד שני אני מאמין שיהיה בסדר, מצד שלישי יש לי כל מיני פנטזיות. נראה לי שהפנטזיה הקרובה היא הזכייה בטקס של המגזין הבריטי. לגבי מעבר לגור בחו"ל - אם היה לנו המון כסף אז היה למשפחה מיקום גם בחו"ל. בוא נגיד שברמת התרבות וברמת הכלכלה כרגע אני לא רואה איך זה קורה".
בעשור האחרון הפכת למוזיקאי המשפיע בישראל. מוזיקאים רבים, בז'אנרים שונים, רוצים לחקות את הסאונד שלך. גם אתה מרגיש ככה?
"ממש לא. אני חייב להודות שאני לא מסתובב בתחושות האלה של 'אני טוב', 'אני מוצלח', 'אוהבים אותי'. מצד אחד, הייתי שמח אם היה לי את התחושות האלה כי אז הייתי בנאדם טיפה יותר מאושר, מצד שני אולי הייתי פחות עובד וכותב ומלחין ועושה דברים בצורה כל כך אובססיבית ואינטנסיבית".
יש לך כמה בני זוג מוזיקליים - ניר מימון, גלעד כהנא, אלי אליהו. מה המיוחד במערכות היחסים האלה?
"אני חושב שזה גם היכולת להבין אותי בלי שאני אגיד הרבה, גם היכולת לעבוד ב'קריזות' שלי, שיכולות להיות באמצע הלילה, וגם הרבה אהבה בסופו של דבר, ואינטימיות".
נולדת וגדלת בשכונת התקווה, בה נולדה גם עפרה חזה, ובאחרונה מלאו 20 שנה למותה של אגדת המוזיקה הישראלית הזאת. דבר משותף נוסף לשניכם היא ההצלחה בחו"ל על רקע שילוב אלמנטים מזרח תיכוניים - בניגוד לאחרים שניסו להצליח תוך מחיקת אלמנטים מקומיים. מי הייתה חזה בשבילך?
"עוד כשהייתי בבית דני, עפרה הייתה המלכה של השכונה. שרנו שירים שלה, רצינו להיות כמוה ולהצליח כמוה. היא הגאווה. מה שיש לנו להציע לעולם זה שאנחנו מהמזרח התיכון. בסופו של דבר אנחנו מהמזרח תיכון, ומצד שני אנחנו כאילו מערביים, והשילובים בין הדברים הם אלה שמעניינים יותר ומסקרנים יותר לאוזן בחו"ל".