עוד פרק ביקורי משפחות הביאה עלינו "חתונמי", ואיתו הורים נוספים המעורבים בחיי המין של ילדיהם יתר על המידה. הפעם מתכנסים מור ומאור לטיול עם משפחתה. נחל ציפורי, פק"ל קפה ואנו מקבלים הוכחה חותכת לכך שמור הייתה צריכה להשתדך בכלל לאמיר חומוס-של-שישי. כמשתתפת חתונמי מן המניין גם היא מפגינה דדי אישיוז על פי הספר, מה שגורם לה ולמאור לשוחח על אבותיהם, החיים והמתים כאחד, בדרך הביתה.
"למה אבא שלי הזכיר לך את אבא שלך? גם הוא היה לייקאבל כזה, אהוב, שאנשים תמיד סביבו?" שואלת מור, וממשיכה בראשה "שלא כמוך". שניהם מדברים על אבות נעדרים, וזה הסימן של ההפקה להכניס מוזיקה רומנטית. אך ההפקה לא נשארת לבד, והפרק נראה שגם הזוגות מתגייסים לתחזק את אשליית המשיכה והרצון. "כבר שעה ועשר דקות מדברים", מתפעלת מור, לא שהיא מסתכלת בשעון או משהו.
גם הגר וניר מתאספים אל שולחן עמוס קרובים, ו"הגר רוצה חדרים נפרדים" מסתמן כ"נועם נמוך" החדש. אנו שומעים את זה פעמיים בפרק אחד: פעם אחת מקרוביה של הגר, אחר כך מיעל הפסיכולוגית, וכל הסוגייה הזו כל כך לא באמת סוגייה ולא מעניינת שהיא רק מוכיחה עד כמה חסרות העונה דרמות עם בשר. למה הם לא ישנים ביחד? כי ניר שוכב איתה מספיק כבר דרך העיניים, מי צריכה מזה עוד. באמת, המבטים שלו כל כך אינטנסיביים שהוא יכול לעקם כפיות.
דובי ואריק מגיעים לשיחת טיפול פסיכולוגי / איומים מההפקה בטרם יפרשו, מבטם רדוף. "לא הצלחת לעבור את מה שהבאתי באותו ערב לחתונה", חוזרת דובי להאשים את אריק בכישלון הזוגיות, כיאה לאישה שמגדירה את עצמה "עוצמתית" אבל לא מסוגלת לקבל טיפת ביקורת.
מבחינתה, היא צבעונית וחזקה, דרך יפה לתאר אישה שעולבת בזולת כדרך חיים, ואריק פשוט לא מסוגל "להבין את זה". לאחר שידול מתמשך מהמומחים, דובי מצליחה להוציא מפיה הודאה שהיא נמשכת לאריק, באותה אמינות שבה אנו מודות לחמותנו על מתנת חג כעורה ובלתי שימושית.
גם אם היא לא רוצה באריק, דובי פגועה, וזה מובן. ברגע שאדם אומר לך שהוא לא נמשך אלייך, משהו בך מת מבפנים ולא משנה אם העדפת קודם לנשק במקומו חשופית. זו פעם ראשונה שדובי מעוררת אמפתיה, ולא רק אותנו זה מבלבל, אלא גם את אריק. הפגיעות של דובי מקרבת ביניהם, אבל שלא תטעו - זוגיות לא הייתה ולא תהיה. "איזה פוטנציאל את רואה ביניכם?", נדחפת יעל בכל זאת, ודובי: "יש בו נתינה".
אריק מציע לדובי להתחיל מקשר ידידותי והם מסכמים לתת לזה צ'אנס נוסף, בהנהון כנוע ואפס קשר עין. מבטיהם נתונים כל הפגישה למומחים כזועקים לחנינה, אבל אין מה לעשות, חוזה זה חוזה. אם כן, כמו אצל הורים שנשארים ביחד בשביל הילד, נראה שגם עבור דובי ואריק ידידות היא הפתרון המוצלח ביותר כרגע. תראו את רוני ונועם, שניהם החליטו לשים את המתחים הרומנטיים בצד, הפכו לשני חברים מהמילואים שמסייעים זה לזה בפורקן והאהבה פורחת.
"אני מרגיש שכיף לי להסתכל עלייך, שכל פעם שאני מסתכל עלייך בא לי להתקרב יותר", מודה ניר אצל יעל הפסיכולוגית, אבל כמה עוד אפשר להתקרב? וכמה פעמים ניתן להגיד לבחורה מילים משורש ק.ר.ב על שלל הטיותיו? לפעמים מרגיש שניר הוא פוקימון בשם "קרובי", שלמד איך להשתלב בחברת בני אדם על פי מדריכים ביוטיוב.
הגר מתחילה להתאהב, וזה מקסים אבל גם משונה. ובהזדמנות זו, אודה שנדלקתי עליה ברמות. מה שקורה איתה זה תהליך שירי מובהק, בו היא מתישה את הצופה במגננות עד שהיא אפשר שלא להתאהב בה כאשר היא משילה אותן. הבחורה הזאת מצליחה להניח את הציניות בצד, וזה באמת ראוי להערכה בהתחשב בכך שהפרטנר שלה כל כך מזמין את ההפך.
אצל מור ומאור משהו מתחיל להרגע, וזה לא אומר שיכול לקרות ביניהם איזשהו קשר הגיוני. לא רק זוגי, אלא בכלל - הם פשוט לא קשורים. לא כזוג, לא כידידים, לא שותפים לעבודה ולא כשום דבר. אם מאור היה ממלצר את מור היא הייתה מבקשת מהבוס שלו מלצר אחר.
בהמשך לקו החזקת השבויים, גם דנית ואמיר ממשיכים כנגד כל הסיכויים, מה שמחזק את החשדות כנגד ההפקה וגורם לי לחוס מעט על אמיר. יתכן שהמבטים הדרמטיים וההתנשפויות למצלמה לא היו מוגזמים, אלא הוא באמת כלוא על ידי חוזה דרקוני. מצד שני, על זה חתמתם.
אמיר מספר כי הוא נלחם על מערכת היחסים עם דנית ועושה זאת בקול הכי מונוטוני שיכול להפיק אדם חי. בדיכאונו הוא פונה, כרגיל, ללטף את ג'ינג'ר, ודנית מקווה לפגוש את אצבעותיו בליטוף משותף, אך על מבטה ניכר שגם היא מבינה בשלב הזה לאן הרוח נושבת. ג'ינג'ר שותקת, אבל הפרווה זוכרת הכל.
עשר דקות אחרונות לתכנית, ומשמעות הדבר היא - זמן לעלילה היחידה בפרק ששווה לדבר עליה. הדר מביעה את מורת רוחה מטיול שתכנן דניס עם חבריו ליפן. היא מתכננת לא להגיד לו לבטל את הטיסה, אלא לגרום לו לעשות זאת בעצמו, כמיטב אסכולת הפאסיב-אגרסיב.
אבל המניפולציות של הדר לא עובדות על דניס, ששלם עם החלטתו, ובתוך שלוש דקות עולה הדר מ-0 ל"זה טיימינג ממש לא מתאים ואני לא מבטיחה לך שום דבר". בדומה ליתר הכלות העונה, גם הדר סובלת מחוסר ביטחון עצמי עמוק - כל כך עמוק שהיא לא מסוגלת להודות בו. בעצם, נראה שבכל השיחה הזו הדר רצתה לומר לדניס, "נקשרתי אליך, אני אתגעגע, וחשוב לי לשמוע אם אתה מרגיש אותו הדבר".
אבל היא מפחדת להיפגע, ולכן מתרגמת את הפחד להינטש לתוקפנות ושתלטנות כלפי דניס. כשהיא מבחינה שדניס לא מתקפל, הביטחון שלה נפגע עוד יותר, והיא מוציאה את הארטילריה הכבדה: "אני מפחדת עליי, לא עליך. אני מפחדת שאני אברח ואני לא אהיה שם". אמיתי? יש בחור שמוצא חן בעינייך, ואת חוששת ששלושה שבועות במרחק ממנו ימוססו את רגשותייך כלפיו? מה זה?
דניס קולט את הבולשיט בשניה, וזה רק מוסיף לו עוד דרגות על הכתפיים. "אם זה לא מחזיק שלושה שבועות, אז זה לא זה, אז אין פה כלום". הוא מעמת אותה עם תפישתה המעוותת, אבל הדר שרויה עמוק כל כך בפחדים שלה, שהיא לא מסוגלת לראות. "הוא עדיין רווק עמוק בפנים", היא מספרת למצלמות, אבל ההיפך הוא הנכון.
הדר חושבת שהיא מוכנה לזוגיות פשוט כי היא רוצה, אבל להיות מוכנה לזוגיות זה לא רק לרצות קשר. להיות מוכנה, זה להרגיש יציבה ובטוחה מספיק בינך לבין עצמך כדי להכיל את צרכיו ורצונותיו של אדם נוסף. הדר מכשילה את עצמה, לא רק מפני שהיא מרחיקה ממנה את דניס, אלא גם מפני שבמשך עונה שלמה הבהירה לנו שהיא רוצה "גבר גבר". הגבר הזה הוא לא אדם שמבטל עבורה טיסה שקבע עם חברים. הוא עצמאי, קשוב לעצמו ומחזיק בתכניות משלו, בו בזמן שהוא מעריך ואוהב אותך עד מעל הראש. דניס לגמרי שם, הדר - לא בטוח. ובכל זאת, מתחשק שהקשר ביניהם יצליח, ולו רק כי הוא כמעט היחידי שנראה העונה אמיתי.