בסופו של דבר, ולא משנה כמה נרצה אולי להתכחש לפרובינציאליות, התמונה הכי מהדהדת שנזכור מ"הומלנד" היא אבי ניר ורן תלם אוחזים בפסלוני האמי שזכו בהם יחד עם כל חברי הקאסט והמפיקים בשלהי 2012. הלילה הזה, בו קטפה הסדרה ארבעה פרסי אמי מרכזיים, היה בדיעבד לא רק שיא ההצלחה והתהילה, אלא גם הנקודה היחידה על ציר ההיסטוריה שבה צפייה בסדרה הייתה מהולה בסוג של גאוות יחידה טלוויזיונית. הסדרה הגדולה ביותר בעולם דאז התחילה כאן בהתבסס על "חטופים", צולמה בחלקה בארץ הקודש והופקה על ידי בכירי התעשייה המקומית. ישראל הצליחה לאחוז לרגע בפסלון הכי משמעותי בתעשיית הטלוויזיה העולמית ולהשאיר עליו שתי טביעות אצבע. קשה כרגע לראות את זה קורה שוב בקרוב, וקשה אפילו יותר להאמין ששבע שנים וחצי לאחר מכן, מקור הגאווה הזה מסתיים בריפיון חסר צורה וצבע, ועוד בעיצומו של משבר עולמי שכלל לא קשור למלחמה בטרור שבעטיה נוצרה הסדרה.
"הומלנד", יש להבהיר, פותחה במקביל ל"חטופים" ולא אחריה. רומנטי ופטריוטי לחשוב שהווארד גורדון ואלכס גנזה, מפיקי "24", ראו את הסדרה הישראלית ב"קשת" ושלפו את פנקס הצ'קים, אבל בפועל הם קיבלו חומרים ראשוניים מחברת "פוקס המאה ה-20" כבר בתהליך כתיבת התסריט של גידי רף בשנת 2009, ועל בסיס זה הורכבה חבילת הפקה לעיונן של רשתות השידור. פוקס, NBC ו-FX ויתרו לאחר כבוד ורק רשת שואוטיים, שלא הצליחה באותה תקופה להתעלות לרמת הבאזז של HBO, התלהבה.
"חטופים" עלתה ב"קשת" במהלך 2010, ל"הומלנד" זה לקח קצת יותר זמן אבל ההבדלים בין השתיים התבררו מיד כתהומיים. כן, בשתיהן היה שבוי מלחמה שחוזר הביתה כשנאמנותו מוטלת בספק והוא משתמש בתיפוף אצבעות כדי לתקשר בשפה סודית, אבל ברמה הבסיסית "חטופים" הייתה דרמה, "הומלנד" יותר כמו מותחן ריגול. דמותה של קלייר דיינס, קארי מת'יסון, התבססה חלקית בלבד על דמותו של גל זייד ב"חטופים", אבל הוטענה כמובן בהפרעה דו קוטבית ובמערכת יחסים רומנטית עם השבוי ניקולס ברודי (דמיאן לואיס), שפותחה במיוחד לאחר שהמפיקים הבחינו בדינמיקה ייחודית בין דיינס ללואיס בחדר העריכה - עד כדי כך שסצנת מפתח בפיילוט נכתבה וצולמה מחדש כדי לנצל את זה. "זה שינה את הכיוון של כל הסדרה", אומר גנזה, "והתחלנו לכתוב בצורה שלא צפינו מראש".
הפתעות לא צפויות אחרות, אם כי הרבה פחות נעימות, הגיעו גם מכיוון רשת שואוטיים שהחליטה כבר בשלב די מוקדם שהיא מעוניינת לבחוש בקלחת בצורה מסיבית יותר. הרשת, למשל, התעקשה ללהק לתפקיד קארי שחקניות בוגרות יותר כמו רובין רייט, האלי ברי או מריה בלו, והווארד וגנזה נאלצו להסביר שהתפקיד דורש אישה צעירה שאינה בהכרח יודעת להתמודד עם הבעיות הנפשיות שלה בניגוד לאישה מנוסה יותר שוודאי כבר הייתה לומדת. שואוטיים גם התנגדה בתחילה לליהוקו של דמיאן לואיס והציעה את ריאן פיליפה או קייל צ'נדלר, ולבסוף אף דרשה להשאיר את דמותו של ברודי בחיים בסוף העונה הראשונה, למרות שניסה להתנקש בחיי נשיא ארה"ב ולמות בפיגוע התאבדות. כאן המפיקים דווקא התרצו משום שראו פוטנציאל דרמטי מסוים בהמשך פיתוח מערכת היחסים שלו עם קארי.
העונה הראשונה, כאמור, התבררה כהצלחה בכל מובן, למרות שכבר בה נתגלו כשלים בסיסיים בעלילה (הסיבה שבגללה הסכים ברודי לבגוד בארצו, למשל, הייתה רופפת ומחופפת למדי). אבל חיסולו של בן לאדן שהתרחש מספר חודשים לפני עלייתה, כמו גם העיתוי של עשור לציון ה-11 בספטמבר, גרמו לפרק הראשון להיות הבכורה הנצפית ביותר של שואוטיים. הידיעות על כך שגם בכירי קהילת המודיעין והריגול בארה"ב צופים, ושהלשכות של ברק אובמה והילרי קלינטון מבקשים עותקים מוקדמים, רק פמפמו התלהבות גדולה יותר בעורקים, והשיא כאמור היה פרס האמי הראשון שחולק לרשת שואוטיים.
היה צריך לבלוע סוג של גלולה מרה כדי להצדיק את נוכחותו של ברודי בעונה השנייה, שהתכחשה בצורה בלתי סבירה לכל מעלליו בראשונה, אבל בסופו של דבר ההחלטה הזו יצרה את אחד הפרקים שנחשבים לטובים ביותר בסדרה - "Q&A", החמישי בעונה השנייה - ובדיעבד גם זה שהוביל למפלתה. זהו פרק שרובו ככולו מתרחש בחדר חקירות אחד, בו מצליחה קארי לשבור סופית את ברודי ולגרום לו להודות בעובדה שהוא פעיל של אל קאעידה, פרק שאף זכה באמי בקטגוריית התסריט באותה השנה. "היה קשה יותר לכתוב את הסדרה אחרי הפרק הזה, וספציפית עלילות של ברודי", מודה גנזה. רבים מציינים אותו כנקודה המוקדמת יחסית שבה "הומלנד" קפצה מעל הכריש ולא הצליחה לנחות בשלום. הסדרה ניסתה להמשיך עם עלילה שבה ברודי הופך לסוכן כפול, ולמלא את שאר הזמן בעלילות משנה שבהן בתו מסתבכת בתאונת פגע וברח (עם טימותי שאלמה, אגב), אבל גנזה עצמו מודה שזה היה מאומץ מדי ולא ממש עבד, ולא הייתה ברירה אלא להוציא את ברודי מהסדרה. שואוטיים שוב נעמדה על שתי רגליים אחוריות וסירבה אפילו לדון בכך. הפעם הגיעה גם הצעה - השאירו את לואיס בסדרה ונחדש אתכם לשתי עונות נוספות.
העונה השלישית הבהירה בן רגע שמדובר בהחלטה שגויה, עם מבנה מלאכותי של חלוקה לשלישים, מהלכי עלילה בלתי מוצדקים, היריון מיותר, ביקורות שזעקו "מה קרה להומלנד?" והיעלמות כמעט מוחלטת מרשימת מועמדויות לפרסים. "זה היה מחמיא שהם רצו להשאיר אותי על הסט, אבל הייתי מודע לזה שאני הבעיה", אומר לואיס, וגנזה מודה - "הסיפור איבד מומנטום". דמותו של ברודי בסופו של דבר הוצאה להורג בטהרן בסוף העונה הזו, למרות מחאה נוספת מצד שואוטיים - "בנקודה הזו היו אפילו תחנונים, 'בבקשה אל תעשו את זה'", אומר גנזה, אבל הפעם הקריאייטיב כבר ניצח ו"הומלנד" נאלצה להמציא את עצמה מחדש ולהתנתק לחלוטין מכל מה שהגדיר אותה.
היה ברור שהדנ"א חייב להישאר בגזרת המודיעין, ועל כן הוחלט להנהיג מדי שנה "מחנה ריגול" שבו נפגשת הפקת הסדרה עם גורמי CIA, בכירים במשרד החוץ האמריקאי ועיתונאים למשך מספר ימים כדי למדוד את הדופק של המציאות. לפעמים גם נערכו שיחות סקייפ עם אדוארד סנודן או בכירים במוסד מישראל. "אלה היו ימים קשים ואינטנסיביים", אומרת דיינס, "אבל זכינו להציץ בכדור הבדולח ולקבל תמונה די ברורה של מה שהולך לקרות תוך שנה".
ההחלטה שנתקבלה טוותה מודל חדש לסדרה שבו כל עונה מתרחשת במקום אחר ומתמקדת בנושאים מדיניים, ביטחוניים, פוליטיים ובינלאומיים משתנים, ממדיניות החיסולים על ידי רחפנים, דרך גיוסים של דאע"ש, התערבות בבחירות והפצת פייק ניוז. "בדרך כלל קל יותר לעבוד על סדרות טלוויזיה משנה לשנה", אומרת הבמאית לסלי לינקה גלאטר, "אבל 'הומלנד' אף פעם לא נהייתה קלה יותר, משום שכל הזמן התחלנו מחדש".
במקביל, ובהיעדרו של ברודי, נעשתה בחירה מודעת להתמקד ביחסים שבין קארי וסול (מנדי פטינקין), ולשוות להם מימד של יחסי אב ובתו מאשר עובדת-מעביד. הכימיה, לדברי דיינס, הייתה טבעית במיוחד משום שפטינקין "נראה בדיוק כמו אביה של החברה הטובה ביותר שלי, שסוג של גידל אותי, וכשהוא כועס עליך את מרגישה די מחורבן. אני חושבת שזה עזר בסוג של תגובה פבלוביאנית שכבר נבנתה לתוך היחסים בינינו".
העונה הרביעית שהתרחשה באפגניסטן (וצולמה בדרום אפריקה) הצליחה להשיב ל"הומלנד" לפחות חלק מהעדנה שאבדה לה, וגנזה מודה שאם העונה הזו לא הייתה עובדת, הסדרה הייתה מסתיימת בן רגע. ובכל זאת, רבים מפגמי האמינות והמופרכות עדיין היו נוכחים (כולל רגע אחד שגנזה טוען שהפך אותו לאיש השנוא ביותר באמריקה - הסצנה שבה קארי שוקלת להטביע את בתה התינוקת באמבטיה), והציבור כבר החל לשבוע מהצגתם הסטראוטיפית של מוסלמים כאויב תמידי. בעונה החמישית נשכר אמן ערבי לבצע גרפיטי באתר הצילומים של הסדרה בברלין כדי להוסיף אמינות למה שהיה אמור להיות מחנה פליטים סורי, והוא בחר לכתוב במחאה "הומלנד היא גזענית" בערבית על אחד הקירות, עובדה שאיש מהמפיקים לא עלה עליה בזמן ועל כן הכתובית מתנוססת בגאווה בפרק עד היום. גם דיינס וגם גנזה הודו בהכנעה שהביקורת הייתה מוצדקת במקום, וסיפרו שהזעקה הציבורית הזו אפילו הכשילה את ניסיונותיהם להוסיף תסריטאים מוסלמים לחדר הכותבים כדי לנסות ולתקן את המעוות.
מה שבכל זאת נעשה הוא העברת העלילה למוקדים יותר לאומיים כמו ניו יורק ופנסילבניה, והפיכתם של הרוסים כאויבים העיקריים. אבל יכולותיה הנבואיות של "הומלנד" הלכו והתפוגגו כאשר הכתירה בגאון בעונה השישית את הנשיאה האישה הראשונה של ארצות הברית, רק בשביל לגלות שהמציאות בחרה בגבר ועל כן יש לבצע תיקון מסלול ולהפוך אותה לטראמפית. התוצאה הייתה צמד עונות שניסה בכל הכוח להיצמד לגרף המציאות ולהוות עליו פרשנות עקומה ורוטטת, ועל כן הוכרז ברבים כמגוחך ומיותר. בסוף העונה השביעית נפלה קארי בשבי הרוסי למשך שבעה חודשים, במטרה לשוות לסדרה סוף "אלגנטי" שמתכתב עם המקורות שלה - התהייה האם הפכה עצמה למרגלת רוסית, האם היא הברודי החדשה.
העונה האחרונה, שהסתיימה הלילה, ניסתה בכך להחזיר את הסדרה לנקודת ההתחלה שלה עם מאורע מחולל בסדר גודל של ה-11 בספטמבר - הפלת מסוקו של נשיא ארה"ב בשמי אפגניסטן, תוך כדי חתימה על הסכם שלום עם הטאליבן - שחוזר בחזרה לשאלות שניסה גנזה לשאול כבר בפיילוט: האם ארה"ב למדה משהו מאירועי 9/11? האם התפשרה על ערכיה? לא בטוח ש"הומלנד" במצבה הנוכחי והעייף כשירה לענות על השאלות הללו. יש לא מעט סדרות שמנסות ליישר קו עם המציאות ולתעל אותה לצרכיהן האמנותיים, אבל היומרה של "הומלנד" להיות "גזורה מהכותרות" היא זו שבסופו של דבר עמדה בעוכריה, וגרמה לה לרצות לחרוג מגבולות הגזרה הטבעיים שלה כסדרת ריגול אפקטיבית. יש מי שבכל זאת הצליחו ליהנות ממנה ככזו, אבל עדיין אין מנוס מלהודות שהרלוונטיות כבר ממנה והלאה. ושברודי לגמרי היה צריך למות בעונה השנייה.
העונה האחרונה של "הומלנד", כולל פרק הסיום, זמינה ב-yes.