"חינוך רע" (סלקום טיוי, הוט HBO , יס VOD)
זה סיפור על אדם שעמד בראש מערכת, והוביל אותה לצמרת דירוגים למיניהם. הוא היה מוכשר, אבל גם נהנתן ואולי מעט מגלומן. הוא חשב שמותר לו הכל, למשל לחלוב באופן לא כשר כספי ציבור, ולהשתמש בהם לטובתו האישית: פה כרטיס טיסה זוגי במחלקה ראשונה, שם זלילת שרימפס. הוא הניח שלעולם לא ייתפס, וגם אם כן, היו לו תירוצים טובים.
לא, זה לא מי שאתם חושבים - אלא פרנק טאסון, מנהל תיכון בניו אינגלנד, שיחד עם בכירה נוספת במוסד היה אחראי למעילה הגדולה בתולדות מערכת החינוך האמריקאית. מעל עשרה מיליון דולרים נגנבו במסגרת הסיפור הזה, שהתפוצץ בתחילת העשור הקודם.
אחד מחניכיו של טאסון היה מייק מקובסקי, שלימים כתב סרט על פי הסיפור הזה. התסריט הסתובב בהוליווד במשך כמה שנים, ובסופו של דבר הפך לאחרונה לדרמה בשם "חינוך רע", שבין המפיקים שלה גם הישראלי לשעבר אורן מוברמן. התוצאה הוקרנה לראשונה בפסטיבל טורונטו, נרכשה בידי HBO בסכום הגבוה עוד יותר מן הגזל של טאסון, ובשבוע האחרון עלתה ל-VOD של הפלטפורמות השונות, בארץ ובעולם.
את הסרט ביים הקולנוען הצעיר קורי פינלי. יו ג'קמן, אותו התרגלנו לראות בעיקר בלהיטי גיבורי-על, יוצא מאזור הנוחות הרגיל שלו ומגלם את טאסון. אליסון ג'ני, שזכתה לפני שנתיים באוסקר על "אני, טוניה", מגלמת את פאם גלוקין, הבכירה המושחתת לא פחות, ובצוות השחקנים אפשר למצוא גם שמות כמו ריי רומנו. עם זאת, את ההצגה גונבת ג'רלדין ויסוואנתן, שחקנית צעירה ועולה שכבר זהרה לאחרונה בקומדיית הנעורים הלא מוערכת מספיק "Blockers" וב"Hala", דרמת אינדי הזמינה אצלנו באפל טיוי פלוס. היא מגלמת כאן כתבת מתחילה בעיתון בית הספר, שמתחילה לתהות איך זה שכל כך הרבה כספים נעלמים ועדיין התקרות במקום נוזלות, ולאט-לאט חושפת את ממדי התרמית.
במובן מסוים, זה סרט על כוחה של התקשורת בכל ההיררכיות שלה - מן העיתונות הבית ספרית ועד ה"ניו יורק טיימס". זו גם סאטירה על האובססיה האמריקאית לדירוגים, ודרמה פסיכולוגית על היכולת של אנשים לשקר לכולם, כל הזמן, וגם לעצמם. עם הזמן מתגלה שפרנק טאסון רימה לא רק לגבי התנהלותו הכספית, אלא בכל הקשור לחייו האינטימיים.
הרמה של "חינוך רע". אינה אחידה, ולעתים הוא קצת מתפזר. הטון שלו לא ברור - לעתים נראה שמדובר בקומדיה שחורה סטייל האחים כהן ולפעמים בדרמה קורקטית וסולידית, ומדי פעם צצים ניסיונות מעט גסים ללחוץ על בלוטות הרגש, למשל בעזרת בחירות פסקוליות שלא ממש קשורות לרוח הסרט.
עם זאת, בסך הכל יש בתוצר המדובר הזה הרבה איכויות. הוא מהנה לצפייה ומעורר מחשבה. אף שהעלילה מתרחשת בקונטקסט כל כך אמריקאי, במציאות שבה המרדף אחר צמרת הדירוגים האקדמיים יכולה לסמא את היחיד ואת ההמון, יש בו רלוונטיות גם אלינו. חינוך רע, סרט לא רע.
"צדק ורחמים/למען הצדק" (HOT, yes)
לפני שבע שנים פרץ דסטין דניאל קרטון עם "Short Term 12", דרמת אינדי מצוינת שהתגלתה כמעין נבחרת עתודה הוליוודית. היא שימשה מקפצה לשלל שחקנים ושחקניות: ברי לרסון, שזכתה מאז באוסקר על "חדר"; רמי מאלק, שזכה מאז באוסקר על "רפסודיה בוהמית"; לקית' סטיינפלד, שכיכב מאז ב"אטלנטה", "סליחה על ההפרעה" ו"רצח כתוב היטב"; וקייטלין דיוור, שכיכבה מאז בין השאר ב"לא ייאמן" וב"חורשות את הלילה".
הבמאי המשיך לשתף פעולה עם לרסון גם ב"טירת זכוכית" המחריד, שדווקא הוא נרשם כיחיד מסרטיו שהופץ בישראל, ועכשיו עושה זאת ב"Just Mercy", שנגנז כאן אך זמין מעתה בפורמט ביתי.
לרסון משתתפת גם כאן, אך בתפקיד קטן. במרכז הבמה עומדים ג'יימי פוקס, המגלם את וולטר מקמילן, גבר שחור מאלבמה, שהורשע על לא עוול בכפו ברצח צעירה לבנה ונידון למוות. מייקל בי.ג'ורדן ("הפנתר השחור", "קריד") מגלם את בריאן סטיבנסון, משפטן צעיר שמיד עם סיום לימודיו בהארוורד מרחיק לדרום ארצות הברית כדי לחשוף את עינוי הדין ולשחרר לחופשי את האסיר חף מהפשע. זאת, למורת רוחם של התובע והשריף המקומיים, המפעילים שלל מניפולציות נגדו ונגד האמת.
זה מסוג הסרטים שלא צריך ללכת סחור-סחור כדי לדבר בשבחם. הוא פשוט עשוי מעולה, ולא משעמם לאורך 136 דקותיו. אם למישהו היה ספק עד כמה המערכת המשפטית האמריקאית מוטה נגד אזרחיה השחורים, כל אחת מן הדקות הללו חושפת זאת בצורה מקוממת, אך לא מתלהמת. הסרט מורכב, ולא מהסס להראות כי אחד מן הנידונים למוות אכן היה אשם בפשע בו הורשע, ומנגד את האיומים שהיו מנת חלקו של התובע הלבן.
כמו הרבה סרטים שגיבורים שחורים, גם "Just Mercy" לא זכה כאן להפצה מסחרית, וטוב שיש בכל זאת הזדמנות לראותו. שימו לב כי ב-HOT הוא נקרא "צדק ורחמים" וב-yes "למען הצדק". בשני המקרים, אלה לא לא השמות הכי מזמינים בעולם, אבל במקרה זה באמת לא כדאי להסתכל בקנקן.
פיטר ראביט (נטפליקס)
בתחילת החודש היה אמור לצאת לאקרנים "פיטר ראביט 2", אך הוא נדחה כמובן בשל משבר הקורונה. בינתיים, אפשר להתענג שוב על הסרט המקורי, שיצא ב-2018, הופץ גם אצלנו, וכעת מצטרף לקטלוג של נטפליקס.
מדובר בעיבוד קולנועי לכתביה של ביאטריקס פוטר, המשלב בין חיות יצירות מחשב ושחקנים בשר ודם. כמו בספרים עליהם הוא מתבסס וכמשתמע משמו, עומד במרכזו ארנב בשם פיטר, שכאן מדבב אותו ג'יימס קורדן, מי שהספיק מאז להיכנס לעורה של חיה אחרת - החתול שגילם ב"קאטס". הוא וחבריו נדרשים להקים מיליציית ארנבים אלימה ולהילחם בשכן החדש והאנושי שלהם, המתגלה כפסיכופת עם תעודות.
מאחורי הסרט עמד וויל גלוק, שהתפרסם בתחילת העשור הקודם בזכות קומדיית הנעורים "באה בקלות", שאף היא עלתה לא מזמן בנטפליקס. מגע הקסם שלו עבד גם פה, והתוצאה מצחיקה, תוססת, חצופה ומענגת, וכמו הרבה סרטים לכל המשפחה, מיועדת למעשה למבוגרים יותר מאשר לילדים. הכינו את הפופקורן - סליחה, את החסה והגזר!
"שוב בן 17" (נטפליקס)
ונסיים בסרט נוסף שהצטרף לקטלוג של נטפליקס. הוא לא טרי במיוחד, גם לא מאוד "חשוב" - אבל נעים להיזכר בו. מדובר ב"שוב בן 17" שבים בור סטירס מ-2009, המשתייך לתת-הז'אנר של הטרנספורמציה הפיזית, שהוליד בין השאר את "שישי הפוך", "חוזר חלילה", "ביג", "פתאום 30" ולאחרונה גם "מרגישה פצצה". הפעם, הגיבור הוא גבר כושל בגילומו של מת'יו פרי , שלובש מחדש את הצורה הפיזית שהיתה לו כתיכוניסט, אותו מגלם זאק אפרון - שחקן ענק, שמאוחר יותר יפגין את כישוריו הקומיים והדרמטיים גם בסדרת סרטי "שכנים". בזכותו, וגם הודות לאיכות התסריט והבימוי, התוצאה היא הפתעה נהדרת: מצחיקה, קצבית, חכמה, מלאת מתח מיני ועמוסה בכל טוב, ולא צריך להיות בני 17 כדי ליהנות ממנה.
