וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

נעורים אחרים, יחסים שבירים ופינים זעירים: סקירת סדרות חדשות

8.5.2020 / 0:59

נערה הודית שמתבגרת בצלה של טרגדיה משפחתית, זוג צעירים שנמשכים ונרתעים זה מזה, וראפר מבריק שהכישרון שלו ודרכו להצלחה לא תמיד משתלבים היטב. זה מה שחשבנו על "אמת או חובה", "אנשים נורמלים" ו"דייב"

טריילר הסדרה אמת או חובה (Never Have I Ever) של נטפליקס/נטפליקס

אמת או חובה (Never Have I Ever)

מה: דרמת התבגרות קומית שיצרה מינדי קיילינג עבור נטפליקס על פי חוויותיה כנערה אמריקאית מודרנית ממוצא הודי. אחרי שנה טראומטית במיוחד, דבי (Devi), נערה אמריקאית הודית, רוצה רק להפוך מדחויה למקובלת - אבל חבריה, משפחתה, ורגשותיה מפריעים לה להשיג את מטרותיה. אמה, כיאה להודית, שואפת לשלמות; הדודנית שלה שהגיעה מהודו למצוא חתן יפה הרבה יותר מדי; הנער שהיא דלוקה עליו לא ממש בר השגה; והנמסיס שלה בכיתה מתעקש לנסות להוכיח את עליונותו עליה.

מה חשבנו: קיילינג אוהבת ליצור טייקים משלה על ז'אנרים מוכרים. גיבורת "פרויקט מינדי" למשל ניסתה להחיל את מוסכמות הקומדיה הרומנטית על חייה, ובהתאם, הגם שזו הייתה יצירה מודעת לעצמה, היא עדיין פעלה במסגרת הז'אנר וכללה את אותן מוסכמות בדיוק. דבר דומה קורה ב"אמת או חובה". סדרת התבגרות שעושה וי על רשימת המלאי המתבקשת - לאו דווקא של שנות הנעורים, יותר של היצירות המתארות אותם. השתייה במסיבה, הסודות הגדולים שסופם להתגלות, המריבה הקשה עם החברות, המשולש הרומנטי, הרגעים המביכים מול כל החברים וכן הלאה (הטריילר עמוס מהם). ומאחר שקיילינג חובבת מושבעת של קומדיות רומנטיות, מאפייניה נוכחים בגדול גם כאן.

אבל "אמת או חובה" היא מעבר לסתם אסופת קלישאות. כאשר דבי חווה רגעי מפלה מול קהל, התוצאה היא לא מבוכה תמידית שמנציחה את מקומה כמושא לעג, אלא מדובר במקרים נקודתיים שמתוכם צומחים רגעי רכות. הגיבורה, וגם כל הדמויות שסובבות אותה - החברות, מושא אהבתה, הנמסיס שלה בתיכון, אמה הלוחצת, הדודנית המבוגרת יותר שבאה לחיות איתן - מתחילות מנקודת מוצא מאוד אנושית ופגיעה, לפעמים אפילו טראגית. דבי היא הציר שסביבו חגים כל היתר, לפעמים בצורה שהופכת את דמותה לאנוכית להפליא, ואגב כך בוראת את עולמם של האחרים. האפיונים הללו הופכים גם עלילות מוכרות יותר להרפתקאות כובשות, מתוקות ומצחיקות כמו מינדי קיילינג במיטבה. לא תמיד זה מושלם, רחוק מזה. משיכות החבל בין האמיתי למהונדס ניכרות מדי פעם, בעיקר בחלקה האחרון של העונה, אבל רוב הזמן הכנות של "אמת או חובה" מנצחת.

ספק אם כל זה היה עובד לולא מייטריי רמאקרישנן הייתה כה נפלאה בתפקיד הראשי. לא בכדי היא נבחרה מקרב 15,000 נערות שנבחנו. היא מצחיקה, נוגעת ללב, אמינה ומעבירה היטב את חוכמתה של דבי. ואלמנט מהותי נוסף בסדרה הזו: בחירות המוזיקה פשוט מושלמות, בעיקר בסופי הפרקים. לא פעם הן משרות אווירה קסומה שיוצרת חשק להשתהות קצת ולהתבשם בה לפני שממשיכים הלאה.


מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

אמת או חובה (Never Have I Ever), מייטריי רמאקרישנן. לארה סולנקי/נטפליקס,
כה נפלאה בתפקיד הראשי. מייטריי רמאקרישנן, "אמת או חובה"/לארה סולנקי/נטפליקס

Normal People

מה: דרמה של ה-BBC והולו, בניצוחם של הבמאים לני אברמסון ("חדר, "פרנק") והטי מקדונלד ("משהו יפה") המבוססת על הספר המהולל "אנשים נורמלים" של הסופרת האירית סאלי רוני (שיצא לא מזמן בישראל בהוצאת מודן). בתיכון שבו הם לומדים, מריאן (דייזי אדגר-ג'ונס, "רגליים קרות") וקונל (פול מסקל) מעמידים פנים שהם כלל לא מכירים. הוא אתלט נאה ופופולרי והיא מבודדת מחברים, גאה וחכמה. מאחר שאמו עובדת בבית מגוריה של מריאן, בין שני התיכוניסטים נרקם קשר שהשניים מסתירים מחבריהם בבית הספר. כעבור שנה, כשהם עוברים ללמוד בקולג' היוקרתי טריניטי שבדבלין, מריאן דווקא מצליחה למצוא את מקומה ואילו קונל מדשדש, ביישן וחסר ביטחון, בשוליים החברתיים של הקמפוס, מה שלא מונע מהם שוב ושוב להימשך ולהירתע זה מזו. לפי שעה לא ידוע אם הסדרה נרכשה לשידור בישראל.

מה חשבנו: כבר מנקודת הפתיחה של "אנשים נורמלים" יש בה משהו יוצא דופן. לכאורה סדרת נעורים אבל כזו שלא מתנהגת ככה, אלא כדרמה מאופקת, חפה מקיטש. ברכות היא רוקמת את התהוות החיבור והתעתוע בין מריאן וקונל, כמו גם בעזרת סצנות עדינות ומאוד מרגשות שמשקפות את כובד המשקל של התחושות האלה: ההתרגשות משיחת טלפון, המראה של מישהי שהלב הומה אליה מופיעה פתאום בדלת באולם בבית הספר, התסיסה כשאת לא רוצה שהוא יעזוב את החדר, או אפילו השקט היפהפה בשיחת וידאו שבה אחד הולך לישון והשני נשאר מחובר כדי פשוט להרגיע בעצם נוכחותו.

העוז הגדול הזה מגויס גם לטובת הסצנות האינטימיות - יש רבות כאלה לאורך הסדרה והן מפורטות, רגישות וחשופות בצורה שמפשיטה גם את יתר השכבות של מריאן וקונל. ככל שמתקדמים הפרקים (יש 12 מהם, כל אחד בערך בן חצי שעה) ומתגלה הפסיכולוגיה הסבוכה - לפעמים גם קודרת - של השניים, כך הקשר ביניהם נעשה נהיר, רב עוצמה, כמעט מיתי.

גיבוריה במידה רבה מתווים את אופיה של "אנשים נורמלים" כולה. שני צעירים תועים שמנסים להבין את החיבור ביניהם עוד לפני שלגמרי הבינו מי הם עצמם, מה מקומם בעולם המיידי שלהם ובעולם בכללותו. קונל אהוד אבל מופנם ולא באמת מרגיש בנוח בחברה. מריאן קשוחה ופגיעה בה בעת. אלה תכונות שגם אותן הסדרה לא מציגה באמצעות קלישאות - הן לא שם כדי להציג אופי הפכפך או מפני שהגיבורה מחכה למישהו שימֵס את השריון שלה, אלא דרות במריאן בכפיפה אחת. להזכיר כל הזמן שמה שניכר לעין הוא קצה הקרחון, הן בה והן בכלל. בהתאם, חוויית הצפייה ב"אנשים נורמלים" נעה בין קסם גדול לבין נפש עכורה, תמיד ביופי גדול.

עוד בוואלה!

נשים משתחררות, שריפות קטנות ואוצרות אבודים: סקירת סדרות חדשות

לכתבה המלאה

Dave

מה: קומדיה חדשה של FX בכיכובו של הראפר הקומיקאי האהוב ליל דיקי, או בשמו האמיתי דייב ברד (Burd), שיצר את הסדרה עם ג'ף שייפר ("סיינפלד", "תרגיע"). ברד מגלם גרסה של עצמו - בחור בן 20 ומשהו מהפרברים המשוכנע שהוא עומד להיות אחד מהראפרים הכי גדולים אי פעם. לצדו מככבים גם טיילור מיסיאק (שותפתו של ליל דיקי לקליפ הגאוני של "Pillow Talking") בתפקיד זוגתו אלי, שותפו להופעות גייטה, אף הוא מגלם גרסה של עצמו, אנדרו סנטינו ("מת על הבמה"), כריסטין קו ("חרטות") ואחרים. לפי שעה לא ידוע אם הסדרה נרכשה לשידור בישראל.

מה חשבנו: לאורך העונה הראשונה שלה, שהסתיימה בארצות הברית בשבוע שעבר, הפכה "דייב" לקומדיה המצליחה ביותר של רשת FX, עם כחמישה מיליון צופים בכל פרק בפלטפורמות השונות. אלה הן חדשות נהדרות כי הסדרה ראויה לזה, משהו שניכר ככל שהיא מתקדמת. שם הבמה של הגיבור הוא ליל דיקי, כלומר משחק מילים על שמות ראפ עם הכרה בזין הקטן של עצמו. בזירה דורשת-האותנטיות של ההיפ-הופ, זו ירידה עצמית שמנטרלת את האנטי. או לפחות אמורה לעשות את זה. כמו שממחישה הסדרה מדי פעם, וביתר שאת בפרק האחרון, עדיין יש בכל הדבר הזה - לבן שעושה ראפ - ממד של ניכוס תרבותי.

אבל ליל דיקי הוא השם שמאחורי האדם. אפילו כשהוא מתארח בתוכנית רדיו כדי לקדם את הקריירה שלו הוא מעדיף שיקראו לו פשוט דייב. זאת גם הסיבה ששמה של הסדרה הוא לא שם הדאחקה. כל דבר בה נע על הציר שבין ליל דיקי לדייב, בין הפרסונה לאמת, בין התהילה לקרקע - וזה מגרש משחקים מרתק, מצחיק, אבסורדי ולפרקים גם מאוד מרגש. הוא אף מקבל רובד נוסף מעצם העובדה שהיצירה הזו היא תיאור לא לגמרי נאמן למציאות, כזה שאנחנו לא יודעים מה בו קרה באמת ומה לא.

אבל זה גם לא משנה. אותן מודעות עצמית וכנות חושפנית של ברד, אלה שמנטרלות את האנטי, הן הכלים שבאמצעותם הוא מפרק לגורמים את זהותו ואת זו של הסובבים אותו. החל מסצנה ההצהרתית שפותחת את הסדרה, כשהגיבור נמצא אצל רופא שבודק לו את הזין, וכלה בסיפורים רגישים עליו ועל חבריו, כולל פרקים המוקדשים לאחרים. זה שעוסק בגייטה נוגע בכמה עצבים חשופים ופגיעים, ואלה שעוסקים במערכת היחסים בין דייב לבין אלי משרטטים קשר שהוא בין האותנטיים והמקסימים שנראו לאחרונה בטלוויזיה.

מה שיפה במיוחד זה שבעוד דייב (הדמות) זוכה ליותר ויותר הצלחה במהלך עשרת פרקי העונה, ובעוד הוא עצמו מתבגר וגדל יותר כאדם, גם הסדרה עוברת תהליך דומה - משגשגת, מתחדדת ומעמיקה. בהתאם, שני הפרקים האחרונים של העונה הם מהמרשימים והמרגשים ביותר בה, מה שרק מלבה את הציפיות לקראת הבאות.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully