פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      קיץ קטלני: "קווים לבנים" מתמכרת לפרובוקציות של עצמה

      יוצר "בית הנייר" חוזר עם סדרת פשע חדשה שמתרחשת באיביזה ושואבת את כל מה שיש לאי הספרדי להציע, כולל מראות מרהיבים, מסיבות, קוקאין וסקס בוטה עד גיחוך. במקביל, תעלומת הרצח במרכזה לא מצליחה לעניין אפילו קצת, בעיקר כי הדמות הראשית משמימה

      קיץ קטלני: "קווים לבנים" מתמכרת לפרובוקציות של עצמה
      נטפליקס

      יש תחושה ש"קווים לבנים" (White Lines), הסדרה החדשה של יוצר "בית הנייר" ו"בפנים" אלכס פינה, מקדימה את זמנה. כלומר, במובן הכי פשוט של הביטוי - זו סדרת קיץ מובחנת שנראית כמו שיבוץ קלאסי לחודשי יוני או יולי, כשהשמש קופחת, אחוזי הלחות עולים וכל החצי הצפוני של כדור הארץ נכנס למוד קולקטיבי של אוורור מוח. ייתכן שזו הייתה המחשבה המקורית מאחורי השיבוץ, להכניס אותנו לאווירה הזו כבר עכשיו, אבל המציאות גורמת לקיץ 2020 להיראות עצוב מתמיד. במובן הזה, התחושה שהיא יוצרת היא דווקא קינה טראגית למצב רוח שנראה רחוק מתמיד, ויחסי ציבור אפקטיביים למקום שרבים מאיתנו לא יזכו לפקוד בעתיד הקרוב, איביזה.

      זואי ווקר (לורה האדוק) מגיעה לשם כשהיא נחושה לגלות מי רצח את אחיה, אקסל, לפני 20 שנה. בעבר נאמר לה שהוא נסע להודו והלך שם לאיבוד, אבל גופתו שמתגלה כעת במדבר בספרד מעלה בקרבה שאלות ומציפה מחדש את הטראומה. אקסל, כך לפי הפלשבקים, עזב את ביתו שבמנצ'סטר יחד עם שלושה חברים בסוף שנות התשעים כדי להפוך לדיג'יי מצליח, אך מתברר שמצא שם את מותו, וזה אומר שמדובר בתעלומה שיש לחקור. או במילים אחרות: עוד סדרת מתח-מסתורין של נטפליקס. זו הסדרה הראשונה של פינה שדוברת גם אנגלית וגם בספרדית (רובה דווקא באנגלית), והיא משלבת שחקנים בריטיים וספרדיים ומתרחשת רובה ככולה באי המסיבות הספרדי הפופולרי, לוקיישן שהיא בהחלט משכילה לנצל עד תום.


      מחפשים המלצות או רוצים להמליץ על סדרות חדשות? רוצים סתם לדבר על טלוויזיה? הצטרפו לקבוצה שלנו בפייסבוק, שידור חופר

      הסדרה White Lines של נטפליקס, קווים לבנים (יח"צ , נטפליקס)
      הגיבורה מסתובבת פעורת עיניים. לורה האדוק, "White Lines" (צילום: דס ווילי)

      למעשה, זה בפירוש הדבר הכי מרהיב בה: שוטים ארוכים, רחבים ומנקרי עיניים של האי, הים והטבע שסובב אותם. הקרדיט של פינה בנטפליקס בעקבות ההצלחה הענקית של "בית הנייר" מיתרגם כאן לערכי הפקה מרשימים במיוחד של צילומי חוץ מפנקים ועיצובים אמנותיים של מסיבות פסיכודליות מהממות. איביזה, הרי, בעגה פופולרית, זה מסיבות, סמים וסקס, ובהחלט יש כאן לא מעט מכל אלה. למעשה, יש אפילו קצת יותר מדי. התסריט, למשל, לא מצדיק בשום שלב אורגיה המונית של עשרות אנשים שמתרחשת כבר בפרק הראשון. גם כמויות השדיים החשופים, תנוחות הפורנו וההפקרות המינית לא מרגישות כאילו הסדרה הרוויחה אותן, אלא פשוט משולבות בה בגסות רק כי אפשר. עם כל הכבוד לקרחנות המטורפות של איביזה, לא כל אחת ואחת מהן היא הפקה של פורנהאב.

      באופן כללי, "קווים לבנים" מתמכרת לפעמים לאיזושהי ביזאריות בוטה שלא תמיד מתיישבת עם התנהגות טבעית ונורמלית של בני אדם ואפילו של חיות. אנשים שזה עתה קברו שתי גופות באדמה למשל, לא יעשו סקס על הקבר שהרגע סיימו לשטח, למרות שיורד גשם וזה מצטלם נהדר. אדם שמבקש לענות אדם אחר על ידי קשירתו לעשרות רמקולי ענק והפצצתם בטרקים בפול ווליום אמור לצפות מראש שהמעונה יהפוך במהרה לחירש, כך שזה די מוזר שהוא מרגיש עד כדי כך אשם ומיוסר שהוא הולך להכות על חטא ולהתמסטל מקרפדה על מנת לשכוח. גם כמרים שמאפשרים שיעשו להם ביד, חוגגים שמתעטפים בנחשים או כלבים שמלקקים בתאווה קוקאין נופלים לקטגוריה של פרובוקציות תסריטאיות לא הכרחיות, למרות שהן ודאי נשמעו מעולה בחדר הכותבים.

      הסדרה White Lines של נטפליקס, קווים לבנים (יח"צ , Des Willie)
      סצנות מין משולבות בגסות. "White Lines" (צילום: דס ווילי)

      יש גם בעיה קלה עם עלילת הרצח שבמרכז הסדרה. קודם כל מדובר בפשע שהתרחש לפני שנים ומוסבר לנו שחל עליו חוק ההתיישנות, כך שאין כאן אלמנט לוחץ של אכיפת חוק או בריחה מעונש. הסיבה היחידה שבגללה אמור להיות לנו אכפת מפתרון התעלומה היא שלזואי אכפת, אבל בחצי הראשון של העונה קשה קצת להזדהות איתה והיא מסתובבת פעורת עיניים בכל מקום וחוזרת שוב ושוב על המנטרה שהיא חייבת לגלות מה קרה לאחיה. ברגע נדיר של פיכחון היא מודה ש"אקסל מת לפני יותר מ-20 שנה, אין טעם שאהיה פה", ואז גם הסדרה מבינה שאין ברירה אלא לקחת אותה למקום מעניין יותר של דמות שנכלאה בתוך חייה הצפויים ועל כן חייבת ללמוד להשתחרר. בכל מקרה קשה להתחבר אליה רגשית, ועוד יותר קשה להתחבר לקורבן, אקסל, שמתגלה כסוג של דוש טיפוסי שלא מעניין אותו דבר מלבד לזיין, לחגוג ולעשות מוזיקה (אם כי בקושי רואים אותו מתקלט, למרות שכביכול יצר אימפריה ששווה מיליונים), וחבל מאוד שהפלשבקים בכל פרק ופרק לא פוטרים אותנו מנוכחותו. החקירה כולה, אגב, די מצומצמת בהיקפה שכן אין יותר מדי חשודים, והייתה יכולה בקלות להתפרש על פני פרקים ספורים בלבד. בנוסף, הפתרון שלה לא בהכרח עולה בקנה אחד עם סצנות מוקדמות מתחילת הסדרה, אבל מה להיגיון ולסדרות של אלכס פינה.

      החידוש ב"קווים לבנים" הוא דווקא באווירת הקלילות שבה, בדמויות שלא בהכרח לוקחות הכל ברצינות תהומית, בחלק מהסיטואציות ההזויות שאפשר אולי לפרש כקומיות ובבדיחות ועקיצות שלפעמים משולבות בדיאלוגים. יש בה משפטים כמו "לברך קזינו בשם אלוהים זה המעשה הכי גרוע שכומר יכול לעשות, חוץ מלהיות פדופיל", "אשמה זה דלי של חרא שבינוניים שופכים אחד על השני", "עם בעיות לא מתמודדים, בעיות עוקרים מהאדמה כדי שהן לא יתפוצצו בפנים" או "מבט סקסי מנצח מציצה בכל פעם" - קצת גבולי אמנם, אבל אפשר לתת לפינה ליהנות מהספק ולהניח שמדובר באיזה ניסיון שעשוע מליצי. לכן המסקנה לעיל שמדובר בסדרה קיצית, מאווררת ולא מזיקה, שאין אמנם סיבה מיוחדת לראות אותה, אבל לפחות אפשר להפיק ממנה הנאה ויזואלית מסוימת מבלי להתבאס שמישהו מנסה לגנוב לכם את המוח.