היו ימים שהאדם המושמץ ביותר בישראל היה ענבל אור. איך הדביקו לאישה שעוסקת באחד המקצועות המשעממים בעולם - יזמות נדל"ן - כל כך הרבה זעם ולעג ציבורי? הייתכן שהיה מוצא מההתרסקות הכלכלית והמשפטית המפוארת של אשת העסקים, שירדה מנכסיה והואשמה לבסוף בשורת עבירות, בהן מרמה בנסיבות מחמירות? והאם התקשורת נהנתה במיוחד לראות אותה מובסת ומושפלת, גם אם אנשים אחרים במעמד דומה לא זכו ליחס הזה?
אלה השאלות שמציג הדוקו המעניין - אך בעל השם הגנרי - "עלייתה ונפילתה של ענבל אור", של הבמאית הוותיקה נילי טל, שחלקו הראשון שודר אמש ביס דוקו. הוא מתחיל מילדותה של גיבורת הסיפור בשכונה ב' בבאר שבע, עוקב אחר כניסתה לעולם הנדל"ן והצלחותיה הראשונות, ומסתיים בנפילה הגדולה. כשמו כן הוא, הסרט בנוי בצורה די סימטרית, ומקדיש חלק כמעט שווה לעלייה המטאורית ולהתפוררות עסקיה. המספרת היא אור בעצמה, ולצדה עוד שלל דמויות מפתח בסיפור, עורכי דין ורוכשים, כמו גם עיתונאים רבים שסיקרו אותה מהצד.
טל מגישה כאן, אם כן, את הצד של אור לסיפור הזה, וזו גרסה שמציגה אותה באור אחר לגמרי, מקל בהרבה מהדימוי הציבורי שלה. היצירה התיעודית טוענת שאנשי עסקים שונים, שהסתבכו באופן חמור ממנה פי כמה, לא זכו לאותו יחס מבית המשפט, העולם הכלכלי והציבור. אור מתוארת כמוכשרת ומומחית בתחומה וכמי שעשתה הכל כדי להחזיר ללקוחותיה את כספם ולהגיע להסדרים, וכדמות שקהל לקוחותיה - אותם אלה שכביכול הכזיבה - המשיכו לתת בה אמון ולהעריך את מאמציה. במישור הציבורי היא מוצגת אמנם כמי ש"שיווקה את עצמה למוות באולפנים" - אך היה לכך גם צד שני: התקשורת ידעה היטב לעשות עליה סיבוב, ליהנות מהרייטינג של כל דבר שקשור בה, ולאחר מכן לדרוך עליה בשידור חי.
אם כן, הסרט מציג ביעילות את אור כמו שלא ראיתם אותה מעולם, אך האם זאת אכן ההצגה המדויקת של הדברים? קשה לשפוט. אבל אחרי "עלייתה ונפילתה של ענבל אור" קשה שלא לחוש שלמרות העבירות המיוחסות לה, נעשה לה גם עוול מסוים, בפרט באופן שבו היא הוצגה. קשה גם שלא לחוש קצת יותר הערכה וחמלה כלפי מי שבנתה אימפריה בעשר אצבעות אבל עפה קרוב מדי לשמש, הסתנוורה ושקעה, צעד ועוד צעד, עד שנותרה, לפי הסרט, אפילו בלי קורת גג קבועה מעל לראש.
עם זאת, על ההצגה הרגישה הזאת מעיב עניין אחר: "עלייתה ונפילתה של ענבל אור" יורדת לאינספור פרטים, מה שעבור הציבור שאינו מתעניין - משום מה - בטכניקה של השקעות נדל"ן, הופך בשלב מסוים למשעמם נורא. זו בעיה דווקא משום שמדובר בסיפור שמתחנן למבט-על: מה המקרה של ענבל אור מייצג? מה הסיפור שלה אומר על ישראל של ימינו, בעידן שאחרי מחאת הדיור? מה הדרמה החברתית-כלכלית הגדולה יותר שמתחוללת כאן?
אולי בדור שבו דירה היא משאת הנפש של הבורגנות הישראלית, הערובה הכמעט-יחידה לביטחון כלכלי, ובעוד מחירי הדירות מגיעים לגבהים שרבים מאוד לא יוכלו לעמוד בהם לעולם - לקריסה של יזמית נדל"ן שבנתה את עצמה מכלום יש משמעות פסיכולוגית שחורגת מהסיפור שלה? אולי השיווק האינטנסיבי וההתעקשות על הפקות ראוותניות עורר כל כך הרבה אנטגוניזם ושמחה לאיד כלפי אור, שהשליכו על האופן שבו היא נתפסה? אלא רק רעיונות: טל לא עוסקת בפרשנות של התופעה שהיא משרטטת, וחבל, כי בכך יכולנו להרוויח יצירה מורכבת יותר.