מיושנת, מתחנפת וצובטת בלחי: "בית ספר למוסיקה" נשארה כיתה

"בית ספר למוסיקה" בגלגולה הראשון נראית היום כמו שריד מעידן אחר. החממה המתקתקה של "המורים והתלמידים", עם זמרים ותיקים כמו מתי כספי ויהורם גאון, הייתה אמורה להיות "כוכב נולד" נטולת הדחות והפסדים ולחצים מיותרים, ועטופה באיזו אצטלה חינוכית ומנומסת - לא כמו מלחמת הכל בכל שמתרחשת בריאליטי מדי ערב על כל מסך.

הגרסה המחודשת של "בית ספר למוסיקה" לא שונה בהרבה מקודמתה, אבל היא יוצאת לאור בעידן אחר לחלוטין: תקופה שבה ילדים שרים במיוזיקלי וביוטיוב ובטיקטוק, שמות כמו נעה קירל ועדי ביטי מוכרים בכל בית, ודקל וקנין מוסר ד"שים לכל מי שמבקש. היום הילדים המזמרים כבר נמצאים במקום אחר, ומוכנים להסתער על העולם הרבה יותר מהר מהדור שקדם להם.

בגרסת 2020, "בית ספר למוסיקה" תקועה לא ממש פה ולא ממש שם, ובעצם נשארה כיתה. למרות שהיא מתחנפת לילדים (כרטיסי ביקור בסגנון סטורי, במסך אנכי בצורה של טלפון נייד - מישהו באמת חשב שזה ייראה טוב בטלוויזיה?), היא עדיין מדברת אליהם מלמעלה, צובטת אותם בלחי כמו בני משפחה נודניקים, כאילו הם לא מבינים היטב איפה הם נמצאים.

וכך חזרנו לנקודת ההתחלה. הרעיון פשוט: כמו שאומרת הפרסומת, לא עושים כאן כלום חוץ מלסחוט רייטינג מילדים מוכשרים, שמבצעים שירים שגדולים עליהם בכמה וכמה מספרים. כמובן וכרגיל, איש אינו עוצר לשאול מה ההשלכות של השתתפות של ילד בן תשע בתכנית בפריים טיים של הערוץ הנצפה בישראל. את המשמעויות נגלה בוודאי בראיונות קורעי לב בעוד עשור, כאילו לא ידענו שזה בדיוק מה שהולך לקרות. האחריות לכך, שלא יהיה ספק לאיש, היא של הגוף המשדר.

עידו רוזנבלום החביב ממלא את תפקיד צביקה הדר כאיש המצחיק שמתקשר עם כולם, והוא טוב בזה כאן כמו שהוא טוב בזה בכל שאר התכניות שלו על המסך. "המורים" הם כבר אופרה אחרת. הכימיה בין משה פרץ, נעה קירל, מירי מסיקה והראל סקעת נוראית, וממילא הם כנראה לא מסוגלים להגיד לילדים שום דבר מעבר ל"וואו איזה מתוקים" ו"אין דברים כמוך", כמה משמעותי. קירל, שבעצמה הייתה נערה-כוכבת, לא ממש מוצאת את עצמה או משכנעת. פרץ וסקעת עסוקים בלהתמוגג. מסיקה היא היחידה שכיף לצפות בה, ובמקרה שלה זו כבר התמחות לזרוח בתכניות איומות, אחרי העונה השלישית של "דה וויס" ו"אביב או אייל". מקרי או לא, שלושה ילדים מבין החמישייה של התכנית הראשונה הלכו ל"כיתה שלה".

העונה הזאת של התכנית צולמה כבר לפני כמה חודשים, בימים נטולי קורונה, כשעוד אפשר היה לדמיין הופעות חיות וקריירה מוזיקלית. הפנטזיה הזאת מתנפצת כל יום מחדש על קרקע המציאות. ואולי זה בדיוק הזמן: "בית ספר למוסיקה" מופיעה על המסך בדיוק ברגע שבו מדינה שלמה מחפשת בנרות משהו אחד פשוט להתמוגג ממנו ולהגיד "איזה יופי" בלי להיכנס למריבה פוליטית. אם הספינה שוקעת, לפחות נשמע כמה צלילים מילדים תמימים, ונעמיד פנים שיום אחד נקום כולנו עם שיר חדש בלב.

צריך לראות את הריאיון אצל אופירה וברקוביץ' של צחי הנגבי, שר בלי תיק וכנראה גם בלי בושה, כדי להאמין. "השטויות האלה שאין לאנשים מה לאכול - זה חרטא", אמר הנגבי לשני המראיינים, שמכאן ואילך הפכו את האולפן וסירבו לעבור לנקודה הבאה, כפי שראוי לעשות.

הנגבי הוא האחרון מבין שורת אנשי שררה שלועגים למצוקות הכלכליות של הציבור, ולפניו כמובן אבי שמחון ונתניהו עצמו ב"נאום המשעממת". העובדה שהדברים נאמרים על במות מרכזיות וללא היסוס מלמדת על עומק הזלזול. העיקר שהנגבי נעלב נורא שאופירה וברקוביץ' לא נותנים לו להשלים משפט. אם זה מה שיש לו להגיד לציבור, כנראה שהם עשו לו טובה גדולה.