בין התקף שיגעון הגדלות של בני ל"מהלך הכי גדול של העונה" המתוכנן שאותו טרם ראינו, מגיעה גם המשימה הדוחה ביקום. אכלתי שעתיים לפני התכנית, כדי לא לקחת סיכון, כי רק הפרומואים עשו לי כבר בחילה. אני לא מבינה למה כל עונה של ריאליטי אנחנו צריכים לראות אנשים מקיאים על עצמם.
מה לא היה שם? כרבולת של עוף, חור תחת של שור, תולעים חיות - אבל לא - מה שהפריע לצופי הישרדות היה שאחד מהמאכלים היה עטלף. מסתבר שגם הותנעה מחאה כנגד הפקת התכנית ונאספו 3000 חתימות, כי מבחינתם אכילת עטלף היא "קידום יח"צ על צער של אנשים". נו באמת, מה הקשר? קודם כל התכנית צולמה לפני הקורונה, ודבר שני, עטלף בפיליפינים זה אוכל רחוב לגיטימי. חוץ מזה, כדי לייצר קורונה צריך לאכול פנגולין שאכל עטלף פירות, שאכל זבוב צה-צה בתקופת ייחום. כולם יודעים את זה.
בלי קשר לעטלף המסכן, כל המשימה הזאת הייתה דוחה בצורה בלתי רגילה - הכי הבנתי את אסי שאמר שהוא צריך תפילות וישועות בשבילה. מסכן, ילד של אמא, בטח הוא אפילו לא אוכל דברים שהיו שעה במקרר כי זה נחשב לא טרי. גם עידן נראה סובל, וכצמחוני, אני חושבת שהוא היה צריך להרשות לעצמו לוותר מראש. אבל ישראל היה הכי קשה לצפייה, פשוט כי הוא כל הזמן הקיא, אבל המשיך להתעקש למרות זאת, לא ברור לי איך. הוא חיה כל כך מוזרה בפני עצמו שבטח בתכנית "הישרדות" ביקום מקביל ברגעים אלה אוכלים אותו.
מזל שאלה איילון היתה שם כדי לנחם אותי. אני רוצה אותה לצידי במצבי חירום, כי קור רוח כזה לא ראיתי בחיים שלי - איך היא אכלה את כל המנות האלה בשלווה, כאילו זה סנדביץ' חביתה מארומה, מחייכת תוך כדי, מביעה סקרנות לגבי הטעמים, ונקרעת מצחוק כשישראל מקיא לה לתוך נעל שמאל. דרך אגב, זו הפעם הראשונה שהשתכנעתי שהיא דוגמנית בינלאומית - אם היא מצליחה ללעוס חורי תחת של שור ועדיין להיראות אסתטית, מבחינתי היא הרוויחה את התואר.
קוז'י, כפרה עליו, עמד במשימה בכבוד עד הרגע האחרון, אבל משום מה המנה האחרונה הייתה כבר קצת יותר מדי בשבילו, וירדן סיימה את מרק העטלפים ראשונה וזכתה בשרשרת החסינות שתשמש אותה במועצת השבט הבאה, שבה יוצג "מהלך העונה" שבני מתכנן. אין לי מושג מה הוא יעשה, למרות שניחוש מושכל אומר לי שהוא ילך עם החבורה של אסי, פשוט בגלל שהוא כל כך חזק בדינמיקה שבה הוא צריך להתאמץ להרוויח אהבה של אחרים. חברי הברית שלו כבר מתנהגים אליו יפה, אז זה בטח לא ממש עושה לו את זה.
בשבילי זו עונה קשה. התנפצו לי שתי פנטזיות בעת האחרונה - האחת, שאילנה תגיע לגמר ותיקח את המשחק, והשנייה - שהאיחוד יטרוף את הקלפים ויקרב בין השבטים. אבל כמו במערכת יחסים גרועה, הדבר היחיד שמשותף לשתי הבריתות הוא שם המשפחה, ומלבד המחויבות לפורמט (או לעטלף של שישי) אין בינן שום קשר. אמנם אחרי ההדחה של ליטל והמעבר של אלינה הקבוצה של אסי, ישראל אלה ורגב כבר לא רוב, אבל לצערי זה כנראה יימשך שנייה וחצי בדיוק. איך אמר אסי? מת העולם, וכנראה שהוא צודק, כי אחרת איך תסבירו שבני ברוכים הפך פתאום מקול צף ופרסונה נון גרטה, לנכס מחוזר? המאמצים שבוזגלו עושה כדי להעביר את בני צד כל כך משכנעים, עד שבדמיונו של בני עוד רגע עולים על האי ציידי כישרונות של טסלה עם הסכמי העסקה.
בואו נדבר רגע על בני ברוכים. הוא לא הכי חזק, לא הכי זריז, ובאופן כללי לא הכפית הכי מבריקה במגירת הסכו"ם, ואני מנחשת שזו הסיבה שמשימת חייו היא לגרום לאנשים לאהוב אותו. לא סתם הוא בחר במקצוע שמבוסס על אהבת קהל, וגם באישה שהוא עצמו מעיד כי אחרי שנים של זוגיות קיים אצלו החשש שהיא אוהבת אותו פחות ממה שהוא אוהב אותה, ועדיין מחפש אצלה את האישור. הדפוס הזה רודף אותו גם לתוך המשחק - הוא גבר מבוגר שנתקע עם דפוסים של גיל שש, וצימאון לקבלה ואהבה מהסביבה, וזה גורם לו לעשות טעויות שיפוט. אחרי יותר מעשרים ימים על האי, הוא עדיין לא מבין מי החברים שלו, וההתעקשות הילדותית שהפגין בדו-קרב הגורלי בין ליטל לאילנה, כשסירב להוסיף משקל ליריבה של הברית שלו, מצביעה על הבעיה כולה - הוא אובססיבי להתקבל למועדון שלא רוצה לקבל אותו, ועכשיו, כשלגמרי במקרה ועקב הנסיבות (בשום פנים ואופן לא כי הוא שיחק נכון את המשחק) הוא הפך איכשהו להיות הקול המכריע בין שתי הבריתות, הוא חושב שיש לו סיכוי לעשות את זה, וזה עולה לו לראש כמו וודקה לראש של חיילת ברגילה.
ההרגשה הטובה שיכרה אותו עד כדי כך שהוא הצליח לתפקד לראשונה במשימה, ואפילו להדיח את אילנה מהבקתה. סליחה על הרוחניות אבל זה רק מראה עד כמה המחשבות השליליות שלנו משפיעות על כל מה שאנחנו עושים. פתאום מתייחסים אליו כאילו הוא שווה משהו, וזה משפיע עליו עמוקות. בוזגלו, שיודע את העבודה, מסכם עם חגית שאם הוא מסיים את הבצל היא מתחייבת לשכנע את בני לחבור אליו. אכילת הבצל הייתה הקרבה אסטרטגית לגמרי שאין בינה לבין אהבה לבני שום קשר, אבל אסי מתנהג כאילו הטיל צלצל, צד לוויתן, והכין מנורת שמן כדי שבני ברוכים יוכל לקרוא את כתבי אריסטו לאור עששית. הוא לא מפסיק לדבר על זה, ואולי זה גם היה נגמר בדיבורים אילולא חגית החליטה להתערב.
עכשיו, את בני הכי קל לערבב - כל מה שצריך זו מילה טובה. הוא כנראה יודע את זה, וכל כך לא סומך על עצמו עד שהוא מאמין על עיוור לחגית, שאין לה מושג מה קורה על האי ומי בעדו או נגדו. הוא היה אמור לשקלל את אפיזודת הבצל אל תוך השיפוט הלקוי שלה - כמה קשה כבר לעשות אחד ועוד אחד ולהגיד לעצמך "אוקיי, אבל..."?
כנראה שמאד, כי זה לא קרה. מה שכן קרה הוא שבני מחליט להקשיב ל"אינטואיציה" שלה, משל היה דמות בסאגה על מרלין ואקסקליבר והיא האורקל מדלפי. חגית אומרת לו "לך עם אסי, אהובי" ופנקס הקטן שוכח את השיקול ההגיוני היחיד - שהאנשים שהיו נחמדים אליו הם הברית הנוכחית שלו - עידן, קוזי וירדן, ואפילו אלינה, אם כבר מדברים.
כהרגלו, הוא לא עוצר שנייה לחשוב, ואני מפחדת שהוא לא קולט שמי שהכי מתאמץ להשיג אותו הוא לאו דווקא זה שהכי אוהב אותו, וההנאה שהוא שואב מכך שמחזרים אחריו כל כך גדולה עד שאנחנו רואים אותו עף על עצמו בכל פרומו אפשרי: "פתאום בני ברוכים מפחיד" הוא מכריז על עצמו בגאווה בגוף שלישי מול המצלמה, תסמין מובהק של אובר דוז אסי בוזגלו, ונראה כאילו הוא משוכנע שאכן יהיה חתום על "המהלך הכי גדול של העונה". לא יודעת מה בתכנון שלו, אבל אם המהלך הוא לעבור ברית, אני ממש מקווה שהוא ייכשל. גם בשבילי, אבל בעיקר בשבילו.