ימים ספורים לאחר שהשחקנית אנה סטפן נחשפה בשמה ובפניה בטענה שהותקפה מינית על ידי השחקן משה איבגי, שחקנית נוספת מצטרפת אליה ויוצאת אף היא לאור. נעמה שפירא, שחקנית, מחזאית ודרמטורגית בת 56 מדימונה, חושפת כי הותקפה מינית על ידי איבגי לפני 20 שנה כששיחקה לצדו בהצגה בתיאטרון חיפה. שפירא, שהעידה בתחקיר וואלה! תרבות שחשף את פרשת איבגי לפני ארבע שנים וחצי, החליטה כעת לחשוף את פניה ושמה על רקע גזר הדין הקל שהוטל על איבגי: שישה חודשי עבודות שירות, שלושה חודשי מאסר על תנאי ותשלום פיצויים בסך 10 אלפים שקלים.
"איבגי ביקש שאגיע לחזרה בחדר המלון בו התגורר", משחזרת שפירא. "בתוך זמן קצר הוא השליך אותי על המיטה ונשכב מעלי, כשידו מגששת מתחת לחולצתי. הייתי בפאניקה נוראית, באשמה מיידית. הרגשתי שאני לא רוצה את זה, ולא הבנתי למה זה קורה בזמן שאני לא רוצה את זה, ואין לי שום כוונה. הייתי בוגרת מספיק בשביל לצאת מהסיטואציה בתחכום ותוך התחשבות יתרה באגו המעוות של איבגי. התחלתי לדבר על זה שהוא מכיר את בעלי, ואני מכירה את אשתו, ואני לא אוכל להסתכל עליהם בעיניים. הוא ירד ממני והמשכנו לעשות חזרה".
"הותקפתי והוטרדתי מינית כל כך הרבה פעמים בחיי", אומרת שפירא, אשר שיחקה בהצגות רבות בהבימה, הקאמרי, תיאטרון חיפה ובית ליסין. "בפעם הראשונה זה קרה בגיל 5, בחצר של בית ברחוב שלי ביחד עם חברה; באוטובוס בגיל 15, כשגבר יושב לידי, פורס עיתון ואני מרגישה את היד שלו על החזה שלי; כשאני בת 30 וחוזרת בקו 61 מהקאמרי, ומתיישב לידי גבר בן 60 ומתחיל להתחכך בי, וגם אז אני קופאת; אפשר להגיד שהתקיפה של איבגי היתה הפעם השנייה בחיי שהצלחתי לתפקד בתוך אירוע כזה, ואני מניחה - ואני אומרת את זה בסרקזם גדול - שאחרי כל ההטרדות שחוויתי לאורך חיי סופסוף הגעתי למצב שיכולתי לצאת מזה".
השאלה ששבה ועולה במקרים כאלה היא - למה לא הלכת למשטרה אחרי המקרה?
"לא יכולתי לומר מילה לאיש כי הייתי שחקנית מחליפה, נואשת לפרנסה והוא היה, ובכן, איבגי. אילו הייתי הולכת למשטרה, הייתי מאבדת את העבודה שלי בתיאטרון חיפה. ויותר מזה - הייתי נרשמת בעיני עצמי כקורבן. לקח כמה שנים עד שהרשיתי לעצמי לראות מה שהיה שם באמת. ללכת להיחקר במשטרה על אירוע שבו היו רק התוקף והמותקף - מה ייצא לי מזה? הם לא יכולים לעשות כלום. אין מצלמות, ואין עדים, זה מילה שלי מול שלו".
לדבריה, הסכימה להעיד בפני וואלה! תרבות לפני ארבע וחצי שנים (בטשטוש פנים ובעילום שם), לאחר תמיכתה של בתה. "כשפתחתי בפני בתי את הסיפור הזה, היא היתה אז בת 17 או 18. היא אמרה לי שאני חייבת לדבר, והוסיפה 'להיות אישה זה להיות מוטרדת'".
בית משפט השלום בחיפה הודיע אתמול על גזר הדין לאחר שהפרקליטות ביקשה לגזור עליו 15 חודשי מאסר. איבגי הורשע בינואר בשתי עבירות של מעשה מגונה שביצע בשתי הזדמנויות שונות באישה שעבדה עמו בהפקות שונות. איבגי הורשע במעשים מגונה באישה אחת, בעוד שבתקשורת פורסמו לפחות 20 עדויות על הטרדות והתקפות מיניות שלו, מתוכן 12 בוואלה! NEWS שחשף את הפרשה.
מה גרם לך להסכים להיחשף רק עכשיו, רגע אחרי גזר הדין?
"בית המשפט עשה כמיטב יכולתו, אבל ההחלטה של בית המשפט וההליך כולו לא משקפים את התמונה האמיתית של איבגי. אני מסתכלת על טוקבקים ואני בהלם - כמה גועל ורוע, כמה הרבה אנשים לא מאמינים לנפגעות, כי הוא אייקון והם לא רוצים שינפצו להם את האייקון. מהצד השני יש את הנפגעות. וזכות הציבור לדעת את האמת. כשאנחנו מופיעות בפנים מטושטשות ובעילום שם - את האגוזים הקשים לא נפצח. אם מישהו לא רוצה להאמין, הוא לא יאמין, לא משנה מה יגידו. וככה אולי יאמינו. בכל מקרה, אם לא למען זה שהציבור יידע ויאמין, אז לפחות כדי לתת כוח לאנשים. אני היום כבר מתביישת מההפך - מלא להיחשף. לא יכול להיות שאיבגי לא יתבייש במה שעשה, ואני אתבייש לדבר. מה שעוד הקשה ללכת למשטרה ולהיחשף בתקשורת עם פניי ושמי בהתחלה הם המחשבות שלי כל הזמן על אשתו ועל בנותיו. זה גומר אותי. כואב לי הלב עליהן".
שפירא טוענת כי לאחר המקרה שתיים מחברותיה סיפרו לה כי הותקפו גם הן על ידי השחקן. "במשך שנים רבות שתקתי עד ששתיים מחברותי סיפרו לי על חוויה דומה. אחת מהן סוחבת את הטראומה עד היום. היום אני כבר לא שותקת", אומרת שפירא. "הן סיפרו לי שאיבגי תקף אותן תוך כדי הצגה, לפני הצגה ואחרי הצגה, בהסעה, נגע להן באיזורים אינטימיים שלא בהסכמה. הזעם שלי מופיע בעיקר דרך אחרות. כשמישהי אחרת מספרת לי על משהו כזה - בא לי לשבור קיר".
שפירא שיחקה בין השאר בהצגה "תדגימי", דרמת בית משפט תיעודית, שיצרה וביימה דפנה זילברג. ההצגה מבוססת על דיון שהתקיים ב-2008 בבית המשפט המחוזי בירושלים, שבו השופטים ועורכי הדין ביקשו מנערה בת 16 להדגים פיזית על רצפת בית המשפט את התנוחות בהן נאנסה שנתיים לפני כן, בעודה בת 14, על ידי ארבעה נערים. הנערה רכנה על רצפת בית המשפט והדגימה. לאורך הדיון, הסנגור של הנערים דיבר לנערה באופן בוטה ואגרסיבי. שפירא אומרת שמשפט איבגי הזכיר לה את ההצגה הזאת. "הטקסט של הההצגה נשען על פרוטוקולים של משפט אונס, וספציפית חקירת המתלוננת. ודרך התהליך שעשינו עם עורכי הדין שנפגשנו איתם, הצלילה לתוך החומר ודיבור עם עמותות שעוזרות לנפגעות תקיפה מינית, הבנתי שיש כשל נוראי בתקשורת בין בית המשפט לנפגעות. כי שפת הטראומה היא שפה מאוד לא משפטית. שפת המשפט היא עובדות והיכולת להציג אותן כהלכה. גם אם קיבלו פרופיל לא מחמיא של מטריד ותוקף סדרתי - עדיין אם לא היה מספיק חומר ראייתי להישען עליו, וזה בעייתי למצוא חומר ראייתי, אז בית המשפט מוגבל".
בפוסט מטלטל שפרסם אתמול לאחר גזר הדין התסריטאי והיוצר רשף לוי, שעבד עם איבגי בין השאר בסדרה "הבורר", הוא חשף כי שמע מעשרות נשים כיצד איבגי היה דוחף להן לשון לתוך הפה, וכי היה כלל על הסט שלא משאירים אותו לבד עם בחורה. רשף חתם את הפוסט במילים "איבגי חייב להתנצל כי זה הדבר המוסרי לעשות אותו. הוא חייב ללכת לטיפול כדי שהוא ילמד לשלוט בעצמו. ועד שזה לא קורה לא חושב שצריך לעבוד איתו בעולם התרבות". שפירא מסכימה שאיבגי אכן לא מוכן להשתנות ולקחת אחריות: "איבגי אכן לאורך כל התקופה לא לקח אחריות. הנחתי שבאיזשהו שלב הוא השתנה אבל הוא לא השתנה. כנראה המרכיב באישיות שגרם לו לעשות את זה הוא גם המרכיב שלא מאפשר לו להודות. אני לא חושבת שאמירת סליחה תכפר על מעשיו. ברור שהבעיה שיש לו היא כל כך עמוקה שהוא לא יכול מרצונו לבוא ולהודות בה. בית המשפט היה צריך לחייב אותו ללכת לטיפול. אני חושבת שכמו שאי אפשר לשנות נטיה מינית, אני לא מאמינה שאפשר לשנות דפוס מאוד עמוק. אני אשמח אם יוכיחו לי אחרת. רק טיפול כימי, סוג של סירוס, יכול לשנות".
"החלטת בית המשפט לא הפתיעה אותי", מוסיפה שפירא, "לא היו לי ציפיות גבוהות מלכתחילה ועודדתי את עצמי דרך התמקדות בטוב שכן קרה: זה יצא לאור. עשרות נשים יודעות כבר זמן מה שהן לא לבד בסיפור הזה, ואולי זה מקל על תחושת האשמה האיומה שרובנו חוות כאשר גבר תוקף אותנו. צדק לא נעשה רק על ידי בית המשפט, הצדק האמיתי נעשה על ידי הצפת נושא וטיפול מתמשך בו וזה קורה, לשמחתי. גם הידיעה שמעתה נשים יזהרו בקרבתו וידעו שהן לא מדמיינות או אשמות - מעודדת אותי מאד. אני חושבת על הסיפור של איבגי כמו על שורה במסמך ארוך שעוד נכתב וייכתב, עד שיהיה ברור לכולם שגוף האישה אינו הפקר והיא אינה חפץ".
תגובתו של מיכאל כרמל, עורך דינו של משה איבגי:
"אנו מגנים את ניסיונו של כתבכם שלא להסתפק בעונש הכבד שהוטל על משה איבגי בבית המשפט. מיותר לציין שניסיונות להכפשתו של משה איבגי נעשו אף יומיים לפני גזר הדין, וזאת על מנת להשפיע בצורה בוטה על החלטות השופט בבית המשפט. עתה, בטרם יבשה הדיו על החלטת השופט, מוצא הכתב להעלות מהאוב מקרה נוסף ש'התרחש' לכאורה לפני עשרים שנה. ראוי להזכיר כי בשנת 2016 עם פרוץ הפרשה, עשה הכתב ככל יכולתו להפליל את איבגי, ורק 'שכח' להזכיר את אותן נשים שראיין שהתרעמו על חד הצדדיות בשאלותיו והתעקשו לתמוך באיבגי, אך למרבית הפלא עדויות אלו לא התפרסמו. לא מן הנמנע כי מניעי האתר ל'חיסולו' האישי של איבגי, הינם בגין הקשרים ההדוקים באותם ימים של בעלי האתר, לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו. כאשר אין זה סוד, כי איבגי היה זה שלא פחד להיות מבין מבקריו הגדולים של ראש הממשלה".
